קרני רא"ם ריא

להרש"ך הג"ה זו דוכן מי שהפקיד כולה הלכתא ומורין כן: ובענין התופס מחבירו שלא באונס כ"ך בענין שהתופס מתחייב בשביל שלא שמע כראוי אפי"ה יכיל לתפום וזכה בתפיסתו כפי פשט דברי הריטב"א וכמי שהבינם הסמ"ע וכל הפוסקים דדיקא כשבא לידו בתורת פיקדון בעינן שיתנם לי בשליחות הבעלים אזי יכול לתפוס אבל בסתם איני יכול וכל התופס מיד הנתפס שלא מדעתו שלא מרצונו יכיל לתפוס אע"פ שגורם היזק לשליח לא איכפת לן בזה שכל זה מבואר בתשו' הריטב"א שהביא מר"ן בב"י שכתב וז"ל ולא דמי לעובדא דאבימי דהתם ברשות בעל דבר באו לידו וכו' ומיהו אם לא הפקידו בידי אלא שתפסו מיד שמעון שלא מדעתי תפיסתו תפיסה ואידך חייב לשלם וכן פירשה או"ת ה' בפשיטות ודחה דברי הרש"ך שרצה לומר שדין זה דלא כסברת הי"א קמא דליתא אלא שיכול להיות שכל הפוסקים מודים בזה לדינו של הריטב"א ולכן העלה או"ת ה' שגם סברה זו של הריטב"א הלכה היא והכי נקטינן וכפ' שהביאה מר"ן בב"י כסתם משנה פשי' דהכי נקטינן: אחר שכתבתי כל זה ראיתי על מ"ש הרש"ך בסק"ז וז"ל וגם לענין דינא נראה עיקר כס' הא' ודלא כהיש חולקים וכן נראה מדברי הב"ח וכן נראה מדברי הע"ש שהשמיט הי"א והי"ח ולא כתב וכן מי שהפקיד וכו' ועוד כתבתי לקמן בסק"ח שכן נראה סברת הע"ש וכו'. הנה מ"ש שכן נראה מדברי הע"ש מדהשמיט סברת הי"א והי"ח משמע דס"ל כסברת הי"א קמא וכו'. פליאה נשגבה לידידי על דבריו ז"ל דאדרבא איפכא מסתברא דמדכתב וכן מי שהפקיד על סבר' מר"ן דפסק דיכול המלוה לתפוס ומסיק וקתני עלה וכן מי שהפקיד וכו' שאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנם לו יכול לתפוס וכו' ואם נתנם לו בסתם אינו יכול לתפוס וכו' מבואר הדבר לעין כל רואה השמש שכן כונתו במאי דקאמר וכן כלומר כי היכי דפסק מר"ן דיכול לתפוס משים שנתנם לו בשם המשליח ה"ן בנדו"ז שנתנם לו בשם הבעלים יכול לתופסן וכל בסתם אינו יכול לתופסן וכו' והיינו ממש כשיטת היש חולקין וכדמפרש לה הסמ"ע: גם מ"ש שכן נראה גם מדבריו שכתבתי לקמן סק"ח דס"ל כסברת הי"א קמא וכו' הנה הוא ז"ל סובר דלשיטת הי"א קמא אפילו תפסו מיד הנתפס שלא ברצונו איני יכול לתפוס ולגרום היזק לנתפס כמ"ש הוא ז"ל בסק"ח ומשו"ה כשהוקשה לו על הע"ש דלמה דחק לפרש פשיעת הנתפס היא שלא הפקידו בעדים והי"ל לפרש כפשוטה שלא שמרו כראוי עד שתפס התופס מידו ומשו"ה תרץ יתיב בכוונת הע"ש דס"ל להע"ש דקושטא דמילתא דגם הריטב"א אזיל ומודה שאם תפסו מידו שלא לרצונו שיתחייב הנתפס בשביל שלא שמרו כראוי אינו זוכה התופס כדי לגרום היזק לנתפס ואינו זוכה התופס אלא כשטוען שתפסו מידו בע"ך באונס והמפקיד אומר שלא תפסו מידו אלא שהפקידו אצלו שלא בעדים וע"ך יכול לתפוס שאו' לו התופס אם היית מודה לדברי שבאונס תפסתיהו מידך בע"ך יכיל לתפוס והנפקד מתחייב לפי דבריו שאומר שהפקידו שלא בעדים שפשע בכך והרואה יראה כמה פירושו זה זר מאד בדברי הג"ה שלפ"ז בדין זה האחרון שאומר לו התופס שאני תפסתי ממך באונס ואם תודה לדברי תפטר שיכול לתפוס גם הי"א קמא דוכן מי שהפקיד מודים בו דאינהו נמי הכי קאמרי שאם טוען התופס שבשליחות אותו פלוני נתנם לו יכול לתפוס מט' שאי' לו אם תודה לדברי תפטר ונמצא א"ך שאינם חולקים אלא בדין שהפקיד ביד התופס בתורת פיקדון בשם הבעלים דלסברא קמייתא יכול לתפוס ולס' הריטב"א כיון שבתו' פקדון נתנם לו אע"ף שהוא הגורם היזק לעצמו במה שאינו מודה לתופס אפי"ה כיון שבתורת פקדון נתנם לו בעי למיעבד השבה מעלייא מה שאין נראה כן מדברי ההג"ה כלל דמלשון מור"ם קרי בחיל דדוקא אם הפקידו בידו בתו' פקדון מודו לס' קמייתא אבל בתופס יכול לתפוס דמ"ל זה מבואר דאדרבא עיקר מחלוקתם בתופס ולא במפקיד בתו' פקדון ועוד אכתי קשה למה הוצרך הע"ש לפרש דהנתפס טוען שלא תפסו ממנו אלא שהפקידו אצלו שלא בעדים והתופס טוען שתפסו ממנו באונס גמור ונמצאו טענותיהם מרוחקות מן הקצה אל הקצה והו"ל לקרב הטענות שהתפוס אימר שתפסו ממנו באונס והנתפס אימר שלא באונס תפסו מידו אלא שלא מרצונו ועכ"ף זיכה התופס מהטעם שאו' לנתפס אם היית מודה לדברי שבאונס תפסתיהו מידך תפטר ולכך זיכה התופס והנתפס חייב מאחר שמודה שתפסו מידו שלא באונס: עוד אני חוזר וצווח על דברי הרש"ך על פירושו זה בדברי הע"ש דס"ל בכוונת הע"ש דהי"א הללו שהיא סברת הריטב"א ס"ל דאפי' יטעון התופס ששליחות אותו פלוני נתנם לו ואפי' יודה לו הנתפס שבשליח' איתי פלוני הפקידם בידו דאז הוא פטור אפי"ה חייב התופס להחזירם דבעי למיעבד השבה מעלייא והוא תימה שהרי בתשו' הריטב"א שהביא מר"ן ב"י והבאתי לשונו לעיל בקצרה מבואר הוא דכל שבאו לידו של התופס ברשות הבעלים הא יכול לתופסו וז"ל נר' דלא דמייא לההיא דאבימי דהכא כיון שבתו' שאלה באו לידו משמעון נתחייב השבה גמורה ולא דמי לעובדא דאבימי דהתם ברשות בעל דבר הגיעו לידו ומיהו אם לא הפקידו אלא תפסו וכו' תפיסתו תפיסה עכל"ה הרי מבואר נגלה דהריטב"א אזיל ומודה לס' ההג"ה דוכן מי שהפקיד שאם טוען שבשליחות איתי פלוני נתנו בידו יכול לתופסן כיון שלדבריו לא יפסיד השליח. סוף דבר שדברי הרש"ך בכוונת הע"ש אינם מכווונים כלל אחר המחילה מכ"ת ומכלל דברי אלו תראה שגם הידיד לא דקדק יפה בדברי הש"ך בכוונת הע"ש וגם נעלם ממנו תשו' הריטב"א ה' במקורה: העולה מדברינו אלה שגם להע"ש הג"ה זו דוכן מי שהפקיד הלכתא היא בשני פרטיה וכשיטת הסמ"ע דמוקי לה לפי סברת מר"ן דס"ל שיכול לתפוס כיון שנתנם לו בשם המשלח ואם נתנם לו בסתם אינו יכול לתופסם וגם סברת הריטב"א הלכה ומורין כן דאם תפסו ממנו אפי' שלא באונס יכול לתפוס דליכא בהא טעמא דלבעי השבה מעלייא