קרני רא"ם רי

הגשמים או לא דלדידי נראה דיכול להוציא דהא הסמ"ע בסי' שי"ב סק"ז יהיב טעמא למ"ש מר"ן דאין יכיל להוציא בימות הגשמים כתב וז"ל והטעם דבימי הגשמים קשה על האדם לטלטל נפשו מבית לבית ודרך בני אדם לשכור דירה אחת בכל ימות הגשמים ומשו"ה אין דירה מצויה לשכור באמצע ימות הגשמים עכ"ל א"ך ממנה יש ללמוד לחנויות דידן דאין בהם מנהג קבוע לפניו הדירה ובכל עת פונה מחנות לחנות א"ך אין אנו צריכים ליתן לו זמן כל ימות הגשמים דלא יוצדק בהו טעם הסמ"ע ואי לא מסתפינא הייתי מפרש מ"ש הסמ"ע דקשה על האדם לטלטל נפשו מבית לבית הוא כמו שדרך בני אדם לו' דכשהאדם לן בבית זה ולמחר לן בבית אחרת הוא קשה לגוף וזה איני מזיק כי אם בימי הקור אבל בימות החמה אין כאן היזק וזה מדוקדק קצת מדכתב הסמ"ע לטלטל נפשו במקום דהי"ל לכתוב לטלטל כליו או לפחות לטלטל עצמו מאי מלת נפשו דנקט למחזי דלהיזק הגוף חייש וממילא בחנויות לא שייך בעולם לו' שיהיה דינם שוה לבתים. ומבקש אני מכת"ר שישיבני מהרה על כל הני ספיקי דידן דבר דבור על אופניו ולכת"ר החו"ש. נאם החותם בסדר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו דהאי שתה רמת"ה לפ"ק וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט וזה היתה תשובתו: אחדש"ו מא"ר כראוי ידיע ליהוי להידיד שמיום שקבלתי כתב ידך הטהור לא היה לי פנאי כלל להשתעשע בדברות קודשו מפני שאני טרוד בלימוד הישיבה עם בני הי"ו ושאר היום אני רואה מה שצריך להוראת שעה ואגב עסקי נאמני עד יום הצום של עשרה בטבת קראתיו על נכון והתבוננתי בכל מ"ש ולאפס הפנאי אשיבך מלין בקצר אמי"ץ בס"ד: מה שהבנת בדברי הש"ך ובדברי הע"ש שהביא יפה כוונת לפי שהרש"ך מהפך סדר ההג"ה יס"ל דהי"ח קאי על הדין דוכן מי שהפקיד בחלוקה בתרייתא ועל סברת הי"א קמא וס"ל דאפי' הפקיד בידו בסתם ולא אמ"ל שהוא של פלוני ושבשליחותו נתנו לו אפי"ה אם יש לו מיגו יכול לתופסן אע"ג שיגיע היזק לשליח: גם מ"ש בדברי הע"ש הכי מוכח בדברי הרש"ך סק"ט דכיון דהע"ש השמיט סברת הי"ח וס"ל דהאי י"א בתרא פליגא אסברת י"א קמא בתרי דיני דהיינו על מ"ש בסברת י"א קמא דאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנו בידו יכול לתפוס על זה חולקין הי"א בתרא וס"ל דאע"ף שטוען כן ילפי טענתו פטור המפקיד אפי"ה אינו יכול לתפוס דבעי למעבד השבה מעלייא והדין השני הוא שאם תפסו מידו בכח יכול לתפוס אף שאין המפקיד מודה וחייב איהו דאפסיד זהו תוכן כוונת הרש"ך והע"ש לפי דבריו והם פשוטים וברורים: אך מה שהבין בדברי הרטו"ז אחר המחילה רבא כי לקוצ"ד נראה שאין כוונתו לו' שהחילוק הוא בין עשה השליח שליחותו או לא אלא כוונתו רצויה. לתרץ הג"ה זו דוכן מי שהפקיד דתיקו גם אליבא דהי"א קמא ומשום דקשייא ליה דהרי הי"א קמא ס"ל אפי' נתנם לו בשם המשלח אפי"ה אינו יכול לתופסן ולגרום היזק לשליח והרי זו הפך מדברי הג"ה זו דוכן מי שהפקיד שס"ל שאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנם לו יכול לתפוס וזהו מה שהוקשה להסמ"ע עד שהוצרך להעמידה כשיטת הי"ח וע"ז מתרץ הרטו"ז דבדין הא' שאינו יכול לתפוס לסברת הי"א הטעם משום שהתופס רוצה לשנות מדברי השליח שהשליח נתנם לו על חוב אחר והוא רוצה לתופסן בשביל חוב של סטראי ולכך אינו יכול לתופסי ולגרום היזק לשליח וכל כנדון ההג"ה הזו כל שטוען שהשליח נתנם לו בשם המשלח הרי הנפקד שהוא התופס אינו משנה כלום מדברי השליח ולכן יכול לתפוס וזה פשוט ומבורר בדבריו: הנה מדברי הטו"ז מבואר דס"ל דהג"ה זו אתייא שפיר כס' הי"ח ולא הוצרך ליישבה אלא לסברת הי"א קמא מ"ש דפשיטא ליה כטעם הסמ"ע דהי"ח לא קאמרי דיכול לתפוס אלא משים שנתנם לו בשם המשלח והוי שפיר כדברי הג"ה זו וא"ך בין לסברת הטו"ז ובין לסברת הסמ"ע הג"ה זו דוכן מי שהפקיד הלכה ומורין כן דלא מיבעייא לסברת הטו"ז דאתייא ככ"ע אלא אפי' לסברת הסמ"ע דס"ל דלא אתייא אלא לסברת הי"ח מ"מ הכי נקטינן דלשיטת הסמ"ע סברת הי"ח ס"ל כשיטת מר"ן בש"ע אזיל כשיטת הרטו"ז דהאי וכן מי שהפקיד אתייא אפי' לסברת הי"א בתרא הגם דקשה לי על דבריו דאיהו קא יהיב טעמא לסברת הי"ח לחלק בין נדון דדן ביה מר"ן לנדון סוף דינא של ההג"ה דוכן מי שהפקיד שנתנו לו בסתם שאינו יכול לתפוס דשאני נדון דמר"ן דאמרינן ביה משום שנתנו לו בסתם ולא פירש לו שהוא על החוב שבשטר והא ליתא דפשיטא דמר"ן איירי אפי' שפירש לי השליח שהוא נותנם לו מפאת החוב שבשטר אפי"ה יכול לתופסם כמ"ש הסמ"ע סק"א מ"מ נקטינן מיהא מדבריו שגם הוא סובר דהג"ה דוכן מי שהפקיד קאי שפיר לשיטת הי"ח ואנן בדידן יש לנו דרך מרווח שהוא דרך הסמ"ע והטו"ז דסוף דינא דוכן מי שהפקיד שנתנו לו בסתם שאינו יכול לתפוס הוא משום שלא הזכיר לו שהוא נותנו לו בשליחות פלוני משא"ך נדון דמר"ן שנתנם לו בשם המשלח משו"ה ס"ל דיכול לתפוס וא"ך כל דברי הג"ה זו דוכן מי שהפקיד הלכתא נינהו שנית שגם הרש"ך שחולק אסברת הי"ח ומעמיד הג"ה זו אליבא דהי"א קמא הא ס"ל דהלכה כהי"א קמא וא"ך אליבא דכו"ע הג"ה זו הלכה ומורין כן שאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנם בידי אף שהמפקיד מכחישו נאמן התופס במיגו ואם מודה התופס שבסתם נתנם לו אינו יכול לתפוס ולגרום נזק לשליח משא"ך כשטוען שבשליחות אותו פלוני נתנם לו שאם יודה לדברי התופס ולו' למי ששלחו שברשותו הפקידו א"ך לא היה מתחייב ועכשיו שלא הודה לדברי התופס איהו דאפסיד אנפשיה בהכחשתו לדברי התופס משא"ך בנדון מר"ן דאיירינן ביה לא גרס שום היזק לעצמו ולכך ס"ל להני י"א דלא יוכל לתפוס זהו מה שמיישב הרש"ך הג"ה זו כפי סברת הי"א קמא. נמצינו למדין דאליבא דכל הנך פוסקים הסמ"ע והרטו"ז וה' או"ת וגם