קרני רא"ם רט

משום דמזיק חבירו אבל לסברת הי"ח דלא חיישי להזיק חבירו וגם לסברת הריטב"א דאין צריך השבה א"ך אינו צריך להחזיר ולסברת הש"ך ג"ך כך היא סברת הי"ח וסברת הריטב"א שוים בזה דאינו חייב להחזיר ופליגי על הי"א קמא א"ך לכאורה דיש לנו לפסוק דאינו חייב להחזיר אך ומה אעשה דכבר ביררנו דנקטינן סברת הי"א קמא מכל הני טעמי דכתב הש"ך לכך בודאי דכוותיה נקטינן וחייב להחזיר ומה גם לסברת הע"ש לפי מה שפירש דהטעם שאינו חייב להחזיר הוא משום דאומר התופס דבע"ך דנפקד תפסה וגם מדברי הסמ"ע בסי' ע"ב סקס"א נראה דמסכים לדינא כסברת הי"א קמא יעו"ש: העולה מהמקובץ הוא דאם התופס אומר שהופקד בידו סתם חייב להחזיר ואם אומר שברשות הבעלים הופקד אתו אינו חייב להחזיר ואם תפסו בע"ך יש חילוק דבאומר דלאו בע"ך דנפקד תפסו חייב להחזיר ואם אומר דבע"ך דנפקד תפסו אזי אינו חייב להחזיר. זהו מה שעלה במצודתי מדברי הג"ה זאת ולפי שאין בידי ספר כנה"ג לעמוד על כללי דיני התפיסה ולא רציתי לעמוד על דעתי בספיקי אינון הוצרכתי להטריח כת"ר שיברר לי הספיקות בלי שום עיכוב בעה"ו: סימן ק' גם יורינו המורה י"ץ בענין ראובן שהפקיד חפץ ביד שמעון והלך שמעון ומסרו ביד לוי בשביל מלוה ע"פ שנושה לוי בראובן והן היום כשתבעו ראובן להחזיר פקדונו טען ואמר פרעתי לך חובך שנושה בך לוי שיודע אני בו שהוא נושה בך ולכך החזקתי אותו בידו דלעד"ן שאין על שמעון כי אם שבועת היסת ויפטר דהא אם היה הדבר ברור בעדים שראובן חייב ללוי והלך שמעון והתפיס ללוי ודאי דאין עליו אשמת דבר וכמ"ש בסי' ק"ה ס"ו א"ך גם נדו"ד הואל והדבר בי ברור לשמעון שלוי נושה בו ויש לו מיגו לשמעון בודאי דהוי נאמן ופטור מדמי הפקדון שמסר והגם דיש לפקפק ולו' דנדו"ד הוי מזיק בידים לראובן במסירתו דהא אם לא מסר היה ראובן פטור מלוי או בשבועת היסת או למרבה בשבועה כנגד העד שהוא שמעון אבל עכשיו במסירתו חייבו ממון אפי"ה אין קפידא בזה וראיה מדין התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא זכה ואפי"ה אם כבר מסרו למלוה זכה מי לא עסקינן אפי' מסרו למי שנושה מלוה ע"פ ושאר החובות הם בשטר דאם היה נשאר מונח היו הבע"ח זוכים בו והבעל מלוה ע"פ אינו נוטל כלום וכן מי שהקדים ונתן אפי' לבעל מלוה בשטר דזכה בכולו ואם היה מניחו היו זוכים גם חביריו עמו ועכ"ז הואל ומסרו זה זכה בו המקבל אפי' עכשיו אלו הבע"ח מפסידים א"ך הרי לפניך כל מי שמוסר ביד המלוה אפי' מגיע היזק לחבירו לא איכפת והגם דאיכ"ל התם בחוב מבורר איירי שמודה בו הלוה לא כן דאין הלוה מודה והוי מזיקו אפי"ה לגבי דידיה דשמעון הרי טוען ואומר שלא הזיקו ונאמן הוא במיגו: והגם שמור"ם סיים בסי' ק"ה סוף ס"ו דה"ה אם היה מחזירו למפקיד היה צריך לשלם למלוה עכ"ל א"ך איכ"ל דוקא במקום שהיה מחוייב לשלם אבל כגון דא דלא היה עליו כי אם שבועה נימא דחייב שמעון לשלם דמי הפיקדון אין משם סתירה דהתם איכ"ל דהוצרך לטעם זה הואל ואין הנפקד יודע במלוה אבל אם יהיה הדבר ידוע לנפקד שהלוה חייב ודאי דפטור שהרי לדעתו לא הפסידו כלל: ועדיפא מזה כתב הש"ך בסי' ע"ה סקפ"ג משם מהרש"ל דאבי החתן נשבע וכו' וממני למד הש"ך לשאר הענינים כהאי דנתן המשכון לחבירו וכו' והגם שכתב שם הש"ך דיש לדחות דהמלוה על המשכון וכו' הרי לא דחה אותה בפשיטות אלא בדרך אפשר ובפרט דלא כתב אותה דחייבה אלא לפי מאי דבעינן שיתן הרשאה לקרובו כדי שישבע ויזכה המלוה בחוב שיש לו על המשכון וא"ך הרי"ז נשבע להוציא מהלוה אבל בנדו"ד דכבר זכה התופס במה שתפס דהא אדעתא דהכי נתנו לו הנפקד כדי ליפרע ממנו א"ך לא בעי תו המפקיד אלא ליפרע מן הנפקד וא"ך אדרבא המפקיד הוא המוציא ובזה איכ"ל אפי' הרשאה לא בעי מן המלוה דהא בשביל עצמו הוא בא יעו"ש: ועדיפא מכלהו מצאנו בתשו' הרא"ש שהביא הרב"י בסי' נ"ו ופסקה בקצר דממנה יש ללמוד דאפי' אם יהיה יודע שמעון זה הנפקד שראובן רצונו להכחיש את לוי בהלואתו והוא יודע שראובן חייב לו יש ללמוד משם דחיובא רמייא עליו דשמעון שיתן הפקדון ביד לוי כדי להציל ראובן ממכשול גזל ולקיים מצות השבה יעו"ש בב"י סי' נ"ו ובקצר סעי' ז' אלא דלפ"ז נראה שיהיה שמעון נאמן בלא שבועה כמ"ש שם בדין האפוטרופוס והאלמנה יעו"ש בב"י בתשו' הרא"ש גם נראה שיהיה נאמן כדין השליש שהרי הטעם שהשליש נאמן מכח שעשאו אותו נאמן ולא חשו שמא יקרענו או ישרפנו וכמ"ש הסמ"ע בסי' נ"ו סקי"א יעו"ש א"ך כל הנהו טעמי יוצדקו בכאן ויהיה פטור אפי' בלא שבועה ובפרט דאין אדם חוטא ולא לו. בזה יורינו המורה ושלא להטריח כת"ר באתי בריש מילין ותשובתך הרמתה מהרה תצמיח: סימן ק"א גם יורינו המורה מהו הדין בהני חנויות דידן שבהאלמללא"ח דדבר פשוט הוא דלגבי י"ב חודש אינם צריכים הואל ולא שייך בהו טעם ההקפה הן מצד דאין להם הקפה כו"ך הן מצד שהאלמללא"ח הוא קטן ובכל יום ויום עוברים כל בני האלמללא"ח על כל החנויות ויודעים שפלוני נסע מחנות זה לחנות זה וכמ"ש מר"ן בבדק הבית דבזמן הזה אפי' חנות של נחתום ושל צבעים אינם צריכים להמתין יותר מי"ב חודש דהא חזינן דבהכי סגי א"ך ממנו יש ללמוד בנדו"ד דאפי' יצא מן החנות אינו מפסיד הקיפו פשוט הוא דאין צריך יב"ח: אלא דספיקא דידי הוא אם יכול להוציא בימות