קרני רא"ם רח

המפקיד לשלם משום דפושע הוא במה שטוען דלא מידו בע"ך תפסו אלא באומר הנפקד תפסתיו מידו בע"ך והלה טוען לא כי אלא בפקדון בא לידך בזה הוא דחייב המפקיד וזכה התופס א"ך יצא לנו הדין באומר התופס שבפקדון בא לידו אפי' אם יאמר שברשות פלוני בא לידו עכ"ז חייב להחזיר הואל ובעי השבה מעלייא דאי לת"ה ותאמר דלסברת הע"ש דהאי י"א ס"ל דבאומר התופס שברשות נתנו לידו זכה שהיא טענה הפוטרת את המפקיד לפי דברי התופס ואם היה טוען המפקיד כן היה פטור א"ך במקום דיצא הריטב"א לחלק באם תפס מיד הנפקד הו"ל ליפלוג. וליתני בהפקידו בידו הנפקד עצמו ויצא לטעון התופס שבסתם בא לידו ובאם טוען שבשליחות הבעלים באו לידו אלא בודאי דהאי טעמא דהשבה בעי ס"ל להע"ש דשייך בין טוען הנפקד בסתם הופקדו בידו או ברשות הבעלים חייב הנפקד להחזיר דבעי השבה מעלייא וא"ך זה הדין דהיינו תחילת דינו דהריטב"א הוי אדרבא פליג על הי"א קמא דס"ל דבטוען שברשות נתן לו תפיסתו תפיסה ולדעת הריטב"א לא הוייא תפיסה ומכ"ש דפליג על סברת הי"ח וסוף דינא דהריטב"א הוי אדרבא מוסכם אפילו לסברת הי"א קמא דהואל וס"ל דהריטב"א מיירי שהתופס טען שבע"ך של מפקיד תפס א"ך הוי פוטר את המפקיד בטענתו והוי דודאי תפיסתו תפיסה וכ"ז נראה לסברת הע"ש מדברי הרב ש"ך יעו"ש: אכן פש גבן לברורי ג"ך לסברת הסמ"ע דס"ל דהי"א קמא ס"ל דבעי שיאמר התופס שנתנו על חוב זה ולהי"ח ס"ל דסגי במה שיאמר דנתנם לידו בשם הבעלים א"ך האי י"א שהביא י"ל מוסכמת היא אליבא דכ"ע דכולהו ס"ל בנתן לו בסתם אפי' החולקים על סברא קמא מודו דלא מהני וחייב להשיב ולא באה סברת הריטב"א אלא על צד דאם תפס דלסברא קמייתא לא מהני הואל וחבירו בא לו היזק ע"י אבל האי סברת הריטב"א לא חיישי כי אם להשבה: וראיתי להטו"ז דפסיק ותני דהאי וכן מי שהפקיד נמי ס"ל דקאי לסברת הי"א קמא וכמ"ש הש"ך והגם שהי"א קמא וכו' הצריכה התופס לומר דעל חוב זה נתנם לי אבל האי וכן מי שהפקיד וכו' לא הצריכה לומר דברשות המשלח וכמו שהרגיש הסמ"ע ובשביל זה הוצרך לומר דהאי וכן וכו' קאי בשיטת הי"ח אין זה דקדוק וכמ"ש הטו"ז מילתא בטעמא דהתם צריך לומר לו על חוב נתת לי דאומר התופס שהשליח לא שינה שליחותו ובזה יהיה פטור אבל בפקדון כשיאמר התופס דברשות המשלח בא לידו דיו בכך והרי המשלח לא שינה והוי פטור הגם שאינו אומר דבשביל החוב נתת בידי הפקדון יעו"ש בטו"ז וכן דעת הב"ח נמי כדעת הטו"ז והש"ך יעו"ש: איך לפ"ז באנו לספקי דידן במי שנתן פקדון ביד המלוה אם התופס הזה טוען שבסתם נתן לו והוא רוצה לתופסו מפאת חוב שנושה בבעליו לדעת הסמ"ע דין זה לא נכנס במחלוקת כלל ובין לסברא קמא דמור"ם ובין לסברת החולקים דס"ל להסמ"ע ב"ג וה ת לומר דברשות באו לידו כמ"ש ובין לסברת הריטב"א אליבא דכ"ע דצריך להחזיר ואין אומר. ואין דברים: ולסברת הש"ך די"ז נכנס במחלוקת דלסברת הי"א קמא ולסברת הריטב"א א"ך הרי חייב להחזיר אבל לסברת הי"ח שניה שהביא מור"ם הוא דאינו צריך להחזיר דהואל וממונו הוא יכול לתופסו אלא דעכ"ז הדין הוא אסברא קמא הן מצד דסברת הריטב"א קיימא בשיטתייהו והביאה מור"ם באחרונה הן מצד דעמודי עולם רוב מנין ורוב בנין סמכו עליה ומה גם דס"ל להש"ך דסברא דהי"ח סברא דאיזה תלמיד טועה ולאו רבינו המרדכי חתם עליה א"ך קם דינא אליבא דהש"ך דחייב להחזיר וכמ"ש הוא בפירוש דהדין הוא כי"א קמא וכן היא סברת הטו"ז והב"ח ומכ"ש סברת הע"ש לפי מאי דפירשה הש"ך: ואם טוען הנפקד שהמפקיד נתנה בידו ואמ"ל שברשות הבעלים הפקידו בידו בזה נכנסו במחלוקת דלסברת הסמ"ע דלסברת הי"א חייב להחזיר אבל לסברת הי"ח אינו צריך להחזיר ולסברת הריטב"א האחרונה ג"ך נראה דאזלא בשיטת הי"א קמא דבעיא השבה מעלייא וממילא אפי' יאמר שפלוני נתנם לו לפקדון אפי"ה חייב להחזיר א"ך לדברי הסמ"ע הרי לסברא קמייתא ולסברת הריטב"א חייב להחזיר ולסברת החולקים הוא דאינו חייב להחזיר וממילא לפי"ז חייב להחזיר הואל וסברת הריטב"א מסכמת לדינא לסברא קמייתא והביא ג"ך סברת הריטב"א באחרונה א"ך נראה בודאי דחייב להחזיר: אבל לסברת הש"ך נראה דאינו חייב להחזיר דהא לדידיה סברת הריטב"א לא אזלא אלא לשיטת הי"ח דאמרי אפילו תפס בסתם הוי תפיסה אית ליה להריטב"א דהואל והפקידו בסתם צריך להחזיר אבל אם לא הפקידו בסתם אלא אמ"ל שברשות פלוני הפקידם בידו בודאי דלא בעי השבה ואין צריך להחזיר א"ך באומר ברשות פלוני נתתם בידי בפקדון לא נכנס זה במחלוקת ואליבא דכו"ע אין חייב להחזיר וסברת הב"ח והטו"ז בודאי דהכי הוא: אלא דלסברת הע"ש צריך ג"ך לברורי דהא פירש הש"ך דהע"ש ס"ל דסברת הריטב"א פליגא על הי"א קמא וס"ל דאפי' בטוען טענה שפוטר בה המפקיד אפי"ה בעי השבה מעלייא א"ך הרי יש כאן החולקים וס"ל דצריך להחזיר אפי"ה בודאי נקטינן כסברא קמייתא הואל וסברת הריטב"א יחידאה היא לא כן סברת הי"א קמא דרוב הפוסקים הכי ס"ל ומכ"ש סברת הי"ח בודאי דמודה בזה ובפרט דהש"ך כתב דההלכה היא כי"א קמא בודאי הכי נקטינן מכל הנהו טעמי שכתב: והגם דהסמ"ע ס"ל דסברא קמייתא בעיא למימר נתתם לי בחובי וא"ך דוגמא דידיה נבעי עד שיאמר בפקדון וכו' הרי כבר בררתי דהש"ך והב"ח והטו"ז פליגי עליו וגם הע"ש כך צריך לפרשו לפי סברת הש"ך א"ך בודאי דכוותייהו נקטינן והוא יחיד בפירוש זה ומה גם שהש"ך והטו"ז כתבו עליו דלא דק בפירוש זה: ובתופס מיד אחרים לסברת הסמ"ע הרי זה נכנס במחלוקת דלסברא קמייתא לא מהני