קרני רא"ם רו

ונסתייע לדבריו מההיא דסי' פ"ו ס"ה דעדיפא מינה הביא משם כנה"ג שהביא משם מהר"ם גאלאנטי שחולק על דברי הסמ"ע וס"ל דאין חלוק בין מלוה בשטר למלוה ע"ף איך שיהיה מה שעלה בידינו דלפי שעה אין לנו להעמיד הדבר על חזקתו אלא החפצים יהיו מעוקלים ביד כהרא"ם עד שיתברר תשובת האשה ולאפס הפנאי אין להאריך יותר וצוי"מ וימ"ן. כ"ד הצעיר החותם בסדר ואל"ה המשפטים דהאי שתא להאי"ר ע"ל האר"ץ סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"ז ראובן הוציא שט"ח על יורש של שמעון שנושה בשמעון סך מה והיורש טען שלא ירש מאביו כלום ונשבע או קבל חרם כמשה"ן ואחר שנפטר היורש בשבועתו חזר הוא לתבוע לראובן שיחזיר לו את השטר וראובן רוצה להניח שטרו בידו אולי יום מחר או מחרתו ימצא איזה עדים שיעידו לו שירש היורש מאביו איזה דבר: לעד"ן דדבר פשוט הוא דיכול לעכב שטרו בידו ולא דמייא האי מילתא למ"ש מר"ן בסנ"ט שאם אמר המלוה על שטר חברו שאינו יודע אם הוא פרעו אינו גובה בו וכתב שם הש"ך סק"ב דאם הלוה תובע את השטר מן המלוה דצריך המלוה להחזירו ואין לו עליו כי אם חר"ס דהתם הרי סיים מילתא בטעמא דשמא ימות המלוה ויגבו בו היורשים ממנו אבל בנדו"ד אין כאן חששא שמא ימות ויגבו בו דלעולם לא אתי לידי גבייה אם לא יוציא עדים שירש בשמעון אביו גם לא דמיא למ"ש הש"ך בסי' ע"א סקכ"ו על מאי דכתב מר"ן בשטר היוצא מתחת ידי שליש וכו' כתב הוא ז"ל דאם המלוה אומר ללוה השבע לי וקח את השטר או הלוה אומר השבע וטול ולא ישאר שטרו מונח דהדין עם מי שטוען כן וא"ך הרי אם הלוה טען כן אמרי' דהדין עמו ויטול שטרו וא"ך גם כאן הואל וכבר נשבע יטול את השטר אין משם סתירה דהתם נמי יוצדק לך טעם הנז' דלפעמים יכול להיות שיבוא השטר לידי פירעון דחיישינן שמא יפול מיד הנפקד וימצא אותו המלוה או שמא יגנוב אותו המלוה מבית הנפקד אבל נדו"ד כבר מלתינו אמורה דמעולם לא ליתי לידי פרעון ולא דמייא האי מילתא אלא למה שפסק הטו"ז דבריו הבאה"ט סו"ס ע"ב בראובן שהוציא שטר על שמעון ולא נתקיים השטר ומבקש ראובן המלוה להשביע את שמעון ושמעון טוען שלא ישבע עד שיבטל השטר או יקרענו והמלוה אומר דאפשר שימצא עוד עדים שיוכל לקיימו ופסק דהדין עם המלוה וכו' יעו"ש וגם הש"ך ספ"ב כתב כן משם הב"ח דבטוען מזויף ישבע הלוה וישאר השטר ביד המלוה והש"ך מוסיף אפילו בטוען אמנה וכו' יעו"ש ועיין מה שחלק בין ההיא לדסי' נ"ח שהביא הב"י מ"ש הר"ן יעו"ש וא"ך גם נדו"ד הוי דומה בדומה דהגם שנתבע יכול להיות שאח"ך ימצא מי שיעיד לו שירש ודו"ק ועיין במר"ן סי' ס"א סי"ד דממנו יש ללמוד דאין חייב להחזיר במקום שאין חשש ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן צ"ח הנה בדין מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו פסק מר"ן סי' י"ב ס"ג דאם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שישבע יעו"ש ומזה ק"ל על פסק מר"ן בסי' פ"ז ז"ל דפסק דאפי' נשבע הנתבע ונפטר אם אח"ך תפס התובע משלו בלא עדים וטוען שתופס על אותה תביעה שנשבע לו עליה שלא באמת הדין עם התופס ונשבע היסת ונפטר יעו"ש וא"ך גם כאן אפי' כבר נשבע מי שנתהפכה עליו השבועה הרי יכול לומר אח"ך דלא ישלם. דשבועתו לשוא היתה ולמה מחייבין אותו כאן לשלם ודוחק לחלק ולומר דהכא בסי' כ"ב איירי שהעדים היו עומדים דלית ליה מיגו דנתתי לך לא כן שם בסי' פ"ז איירי בדאית ליה מיגו וכמ"ש שם זה דוחק דהא דברי מר"ן כאן בסי' פ"ב סתמא קמיירי בין במקום דאית מיגו או דלית מיגו: והנלע"ד לחלק ולומר דלא כתב מר"ן בסי' פ"ו אותו דין אלא בתובע דוקא דלא היה התובע יכול להוציא ממנו ממון כי אם שבועה לכן אם תפס ממנו אח"ך יכול לומר אינו נאמן בשבועתו וכו' אבל אם תהיה השבועה מעיקרא על הנתבע ויאמר הנתבע אני אין רצוני לישבע אלא השבע וטול בודאי דאחר שבועת התובע אין הנתבע יכול לתפוס דהא מעיקרא ידע ביה דרוצה לישבע לשקר ואפי"ה נתכוון לתת לו ממון אחר שבועתו אפילו ביודעו ומכירו דלשקר הוא נשבע ומכ"ש אם כבר פרע ודאי דשוב אינו יכול לתפוס דהוי כאלו מתנה נתן לו ושוב אינו יכול לחזור בו ועוד דחזקה דלא שדי איניש זוזי בכדי ובודאי דלא הוציא מידו המעות כי אם בשביל שידע בעצמו שהוא מדבר שקר וחבירו מדבר האמת אבל אם היה מדבר הוא האמת ודאי דהיה נשבע ונפטר ועדיפא מזה ראיתי להר' גו"א בסי' פ"ז סקי"ח שהביא מחלוקת הפוסקים בתבע לחבירו ונתחייב לו שבועה והדר מחל התובע לנתבע באותה שבועה אם יכול אח"ך לתפוס משלו די"מ דס"ל דיכיל לתפוס ויש מי שס"ל דאינו יכיל לתפוס יעו"ש וממנו יש ללמוד לנדו"ד שהיו בידו המעות והיה בידו לישבע וליפטר והוא מנדבת רוחו רצה להשביע לתובע ולתת לו המעות בודאי דאין לך מחילה ומתנה יותר מזו ואפי' מאן דפליג באותה מחילה מודה הכא ולדעתי פשוט דבר זה. אחרי כותבי ראיתי להרב בנ"י חי"י בסיפ"ו ס"ו שכתב משם הרב מקו"ר ברו"ך דאם היפך השבועה על ראובן ולאחר זמן תבע ראובן לשמעון לשלם לו הדמים שנשבע לו עליהם יכול שמעון לומר לו דמיתי בדעתי שלא תשבע לי ונאמן במיגו דפרעתיך יעו"ש ואם כן נראה שזה הוא הפך מה שכתבתי ועכ"ף דלא אמר הרב בנ"י חי"י אלא