עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryקרני רא"ם

קרני רא"ם רד

Karne reem 204 · קרני רא"ם · free full Hebrew text

Open in the reader →

מטלטלים ואמרה שבעלה נתנם לה במתנה דנאמנת היכא דאית לה מיגו דלא היו דברים מעולם או החזרתי ע"ך וכתב הש"ך דלא שייך לומר דשם איירי באינה נושונ"ו ב"ה ע"ש בש"ך סס"ב סק"ה הכריח לזה: ואין מזה סתירה כלל חדא הרי כתב הש"ך סס"ב סק"ה דלסברת המ"מ זלה"ה שהביא הש"ך ס"ל דהמ"מ ס"ל דלדעת הרמב"ם לית ליה האי דינא דהרשב"א זלה"ה ובודאי ס"ל להרמב"ם דאלמנ' שתפסה מטלטלים אינה נאמנת נגד היורשים וכן כעין זה כתב הרב ב"ש באהע"ז ספ"ה סקכ"ט דהרשב"א הוא חולק על הרמב"ם ואפעפ"ך הביא הב"י תשו' הרשב"א ולא נתכוון לפסוק אותה להלכה שהרי מנגדת למש"פ בשולחנו הטהור משם הרמב"ם וא"ך אף אנן נימא הכי ומה שיש ליישב תשובת הרשב"א דסתרי אהדדי עיין באהע"ז בב"ש סקט"ז ע"ש: אלא אפי' לדברי הש"ך בחומ"ש סס"ב סק"א שעשה חלוק בין אומרת אחרים נתנו לי ובין אומרת בעלי נתנם לי אפי"ה בנדו"ז שהחפצים הם ביד שליש מיגרע גרע טענתה שהרי אין לה שום מיגו לא מיגו דהחזרתי ולא מיגו דלהד"מ ואפי' הרשב"א ודאי מודה: גם אל תשיבני ממ"ש מר"ן באהע"ז סצ"ו ס"ד וז"ל אלמנה שאומרת מנה ניתן לי במתנה שלא יכנס בכתובתי אם היא מוחזקת במנה ויכולה לטעון אין בידי משל בעלי כלום נאמנת במיגו ע"ך וגם די"ז לית לן לפרושי דבשאינה נושונ"ו קמיירי משום דהו"ל למר"ן לפרש דבריו כדכתב הש"ך בחומ"ש סצ"ו סק"א על ההיא דהרשב"א דאלמנה שתפסה מטלטלי' וכו' דכתב עליה הש"ך דבין נושונ"ו בין אינה נושונ"ו א"ך גם בדי"ז בודאי כך יסבור הש"ך דבין בין קמיירי: אלא דגם דין זה אין ממנו שום סתירה לדברי מר"ן דחומ"ש דההיא דאהע"ז מיירי באומרת בעלי נתנם לי דמהימנא במיגו דאין כאן מיגו נגד החזקה לא כן ההיא דחומ"ש סס"ב דאומרת מממון שלה או אחרים נתנו לה דלא אמרי' בה מיגו משום דהוי נגד החזקה דכל מה שיש ביד האשה הוא של בעלה וכ"ף הש"ך בסס"ב סק"א דדי"ז דאהע"ז סצ"ו טעמה דנאמנת האשה הוא משום שאומ' בעלי נתנם לי דאין מיגו נגד החזקה ואדרבא מלשון זה דחה סברת המ"מ דפכ"ב מהלכות אישות שכתב על ההיא דפסק הרמב"ם וז"ל אמרה אתה נתתי לי במתנה נשבעת הסית שנתנם לה הבעל ואינו אוכל פירותיהם ע"ך ופי' הרה"מ דדעת רבינו הוא דאע"ף שאינה נאמנת לומר אחר נתנם לי כשטוענת ברי אתה נתתם לי נאמנת לפי שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה בכל דבר שהוא יודע האמת כמוה ע"ך וכתב הש"ך דמלשון זה דהרה"מ מוכח דאם טוענת כן נגד היתומים כגון אלמנה שתפסה מטלטלים דכתב הרשב"א דנאמנת במיגו נגד היתומים לסברת הרמב"ם דכתב המ"מ דטעמא הוא משום דאין האשה מעיזה פניה א"ך גבי היתומים דאין כאן העזה ודאי אינה נאמנת א"ך קשיין דברי מר"ן אהדדי דבאהע"ז ספ"ה סי"ב פסק. כההיא דהרמב"ם דפ' כ"ב מהלכות אישות ובסי' צ"ו ס"ד פסק דין האלמנה שאמרה מנה נתנו לי שלא יכנס בכתובתי אם היא מוחזקת בו נאמנת במיגו ומזה הכריע הש"ך דודאי טעמו דהרמב"ם דכתב דבאומרת אתה נתתם לי הוא משום דאין מיגו שלה מהני נגד החזקה לא כן באומרת אחר נתנם לי או שאר טענות דלא אמרי' נאמנת במיגו דהוי מיגו במקום חזקה: איך שיהיה אפי' למאי דאמרי' דאם טוענת בעלי נתנם לי נאמנת אפי' לגבי היורשים ה"מ אם היו בידה החפצים אבל בנדו"ד שהחפצים הם ביד שליש דאין כאן מיגו ודאי דאינה נאמנת ומעמדינן להו בחזקת היורשים וראוי להחליט מחצה בנכסים אלו ליורש גם המחצה הב' ראוי לתת בידו מעתה ומעכשיו שהיורש הוא המוחזק שהרי יצחק הנז' היורש הוא יורש דאורייתא אבל האשה אין לה אלא חוב כתו' שאפי' נוטלת מחצה אין לה דין יורש שהרי פסקו רבותינו הראשונים מהרי"ב וסיעת מרחמוהי שהאלמנה היא כבע"ח שזיכו לה מתקני התקנה מחצית הנכסים תמורת סכי כתובתה וא"ך דין בע"ח יש לאלמנה זו וכל זמן שלא נשבעה אין לה חלק ביעקב כפסק מר"ן באהע"ז סצ"ו ואין זה צריך לפנים: אלא הואל ויש ספק בדבר שמא אלמנה זו כבר נשבעה וכבר חלקה עם בתה ונפלו חפצים אלו בחלק האל' או שמא יכולה לברר בעדים שחפצים אלו ניתנו לה מבעלה בחיים חייתו ע"מ שלא יכנסו בכלל חלוקה שהרי כתוב בספ"ר היש"ר ספר התקנות תקנה ש"ש הש"ה ערוכה ושמורה שכ"מ שנתן לאשה בחיים חייתו של הבעל יהיה נכלל בכלל חלוקה זולת מתנות שיתן הבעל לאשה שלא יכנסו לכלל חלוקה גם איכא לספוקי שמא אלמ' זו נפלו לה נכסים בירושה לאחר מות בעלה או נתנו לה במתנה או מצאה אותם מציאה אחרי מות בעלה וזולת חלוקות אלו אין לאשה בחפצים אלו שום זכות אפי' אם תברר שאחרי אלמנותה הרויחה ועשתה חפצים אלו ממעשה ידיה יבואו לכלל חלוקה שהרי כ"ז שלא חלקו היא ניזונית מתפיסת הבית כא' מהיורשים כמבואר בפסקי הראשונים נ"ן עי' בספר התקנות וטעמא הוי מפני שעשאוה רבותינו כא' מהיורשים וביורשים קיימ"ל כ"ז שלא חלקו מה שאכלו אכלו לאמצע כל עוד שלא מיחו כמ"ש מר"ן בחומ"ש בסי' רפ"ו ס"א בסברא קמייתא שהביא מר"ן בסתם יעו"ש הן באלמ' שעשאוה רבנן יורשת בחצי הנכסים תמורת סכי כתובתה כל עוד שלא חלקו ניזונית מתפיסת הבית ככל היורשים ואם האלמ' זו עדיין לא חלקה והיתה אוכלת מה שהניח לה בעלה גם מעשה ידיה יבוא לכלל החלוקה כ"ך הרב מהריב"ו זלה"ה סק"ב משם הרב זכות אבות סק"ע: איך שיהיה הואל ויש כמה ספיקות שמכחם יכול להיות שתזכה אלמנה זו בחפצים אלו ע"ך אין בידינו יכולת לזכות היורש בחפצים אלו דשמא יש לאשה ראיות שתזכה בהם בחפצים אלו ואטרוחי בכדי לא מטריחינן ובפרט שכ"ז נ"ל להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי חכמי ההוראה ישצ"ו אבל לענין עיקול נלע"ד שיהיו החפצים אלו מעוקלים ביד כהרא"ם הנז' עד שישלח לאלמנה להודיעה ואף היא תשיב אמריה לו: והגם שכתב מור"ם בהג"ה בחומ"ש סע"ג ס"י