קרני רא"ם רג

מחויב הוא מכח התקנה שיודה לו משכונה או מכירה אחרת כמיה בעש"ג וטעמא שם מפורש דחששו שמא ילך המוכר וימכור אותה לעכו"ם אחר ולא יועיל שטר הישראלים בערכאות שלהם מכח חשש הרמאים חששו ותיקנו שצריך לכתוב לו אפי' במקום דלא הוה תנאי וא"ך מכ"ש כאן דהפסידא מבוררת בודאי דצריך להעיד לו ולעשות ליחאל"א שכותבים העכו"ם והגם שלא היתה התקנה אלא על שטר מכר קרקע או משכונה אבל שטר כזה לא הוזכר כלל בודאי אין לחלק דלא היתה עיקר כונתם אלא שלא יהיה הפסד ללוקח ומה לי בשטר קרקע ומה לי בשטר חוב ובודאי ממנו יש ללמוד לכל הענינים דאית בהו הפסד לבר ישראל ואדרבא שם לא הוצרכו לתקנה אלא במקום דלא היה חייב כיון דכבר כתב לו שטר בסופרי ישראל והוצרכו לתקנה משום חשש אבל במילתא כדנה לא היו צריכים לתקנה דכבר ביררנו דמן הדין חייב ולא הוצרכתי להביא אותה תקנה אלא ללמוד ממנה ממאי דסיימו בסופה וז"ל ואם לא ירצה המוכר או הממשכן להודות עק"ד בעש"ג יאסר בבית הסוהר ולא יצא משם לילה ויום ולא בשבתות וי"ט עד שיודה הלעק"ד זהו שתקינו נוחי נפש ושם סיימו ג"ך בדורות שבאו אחריהם וגם אנחנו זה כמה שנים הלכנו בעקבותיהם וראינו להוסיף על התקנה וכו' וכו' וג"ך אם יהיו שותפים אחים או שאר אנשים בקרקע אחד ויאמר אחד לחבירו שיודה בשטר הודאה בעש"ג על הדרך הנז' עכ"ל בקיצור הרי מוסכם לפניך דבכל מקום פסידא ראוי להעניש ולייסר עד שיוסר ההפסד מהישראל ועיין בסי' שפ"ו ס"ג במור"ם ובסמ"ע. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"ו להיות שכה"ר יעקב ן' דו"ח נלב"ע זה כמה שנים בעיר סאלי יע"א והניח אלמנתו עאלייא ת"ם ובת אחת דוקא שיש לו ממנה ואחר שנלב"ע כהרי"ע הנז' הלכה אלמנתו הנז' עם הבת הנז' לעה"ק ירושלים תוב"ב ואחר זמן מה מתה הבת הנז' ונשאר כל חלק עזבונה שראויה לירש באביה ביד אמה יען כי לא חלקו האם עם בתה הנז' מה שהניח כהרי"ע הנז' והן היום שלחה האשה מהתם להכא מכנק"א דזוה"ר ונאציי""א להחכם כה"ר אליהו בן מוייאל נר"ו למכור אותם ולשלוח לה המעות וע"ז עמד הבחור יצחק בן אחיו של כהרי"ע הנז' שהוא היורש הקרוב ולו משפט הירושה של הבת הנז' וטען שזה החפצים הניח אותם דודו כהרי"ע הנז' וראוי ליטול בהם מחצה מפאת בת דודו גם המחצה השני טוען שלא תטול ממנו שום דבר עד שתשבע כדי"ת הלא"ה לו משפט הירושה והוא יטול הכל וע"ז בא לעקל החפצים הנז' ביד כה"ר אלב"ם הנז' עד שיראה מה יהיה תשובת האלמנה הנז' וע"ז לשאול הגיעו אם הדין הוא שיהיו החפצים מעוקלים או לא ע"ך: תשובה הנה מר"ן בחומש סס"ב כתב וז"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו שטרות מקניית הקרקע כתובים על שמה והיא אומרת שלי הם עליה להביא ראיה בעדים שהוא כדבריה שהיה לה ממון מיוחד וה"ה אם נמצאו לה מטלטלים ברשותה עליה להביא ראיה בעדים עכ"ל וסיים מור"ם שם בהג"ה ואפי' אלמנה ואפי' היו השטרות בידה ע"ך א"ך הרי מוכח מכאן שחפצים אלו שהוציאה האלמנה הנז' למכור ודאי מעמדינן להו בחזקת היורש' עד שתביא ראיה לדבריה: והגם שכתב מר"ן בדבריו האשה שנושאת ונותנת ב"ה דמשמע הואל ונושונו"ה ב"ה הוא דמעמידי' הכל בחזקת הבעל הלאו הכי לא: הרי כתב מור"ם שם בהג"ה שסתם אשה נושאת ונותנת ע"ך וכתב הסמ"ע סק"ו דנושונו"ת לאו דוקא בפרקמטיא אלא כל שבעלה מאמינה ומפקיד את אשר לו בידה וכ"ך הטו"ר בהדיא באהע"ז סו"ס פ"ו ע"ך: א"ך מכ"ש אלמנה זו שנשאר בידה כל נכסי בעלה אחר מותו גם קודם מותו כל אשר יש לו נתן בידה ודאי שאין לה חזקה בשום דבר עד שתביא ראיה בעדים לדבריה ולא מיבעיא לסברת ההג"ה והש"ך סק"א שכתבו שאפי' מוחזקת האשה בשטרות ומטלטלים תחת ידה דאית לה מיגו דלהד"ם או החזרתי ואפי"ה אינה נאמנת אלא אפי' לסברת החולקים שהביא הש"ך דס"ל דהיכא דמוחזקת האשה לא מעמידי' מטלטלים בחזקת הבעל והיורשים אפי"ה בכאן מודו שהרי חפצים אלו ביד שלוחה ואין כאן שום מיגו: ועדיפא מזה סיים וכתב מר"ן שם בסס"ב וז"ל וכן אחד מן האחים שהוא נושא ונותן בתוך הבית ואומר שלי הם וכו'. עליו להביא ראיה בעדים ואם מת על האחים להביא ראיה ע"ך וכתב הסמ"ע וז"ל כתב הד"מ בשם הרשב"ה דדוקא לגבי שטרות הוא דאמרי' על האחים להר"א אבל אם מת והניח מטלטלים לא אמרינן בהו על האחים להביא ראיה ע"ך עי' שם מילתא בטעמא א"ך הרי מפורש יוצא דאפי' אם מתה האשה אמרי' בה שהמטלטלים הם של מורישם ובחזקת היורשים קיימי: ואל תשיבני ממ"ש הרמב"ם פכ"ב מהלכות אישות וז"ל הרי שנמצאו מעות או מטלטלים ביד האשה היא אומרת במתנה ניתנו לי והו"א ממעשה ידיך הם שהם שלי נאמנת ע"ך ופסקו הטו"ר ומר"ן באהע"ז ספ"ב סי"ב וכתב הבאה"ט סקי"ז משם מהר"י ן' חביב ז"ל כ"ש אלמנה נגד היורשים דודאי נאמנת דאין להם עליה כי אם טענת ספק לבד וכ"ך ג"ך הש"ך בחומ"ש סס"ב סק"ה משם הרב הנז': שהרי סיים שם מור"ם בהג"ה ודוקא בשאינה נושונ"ו בת"ה וכתב הרב ב"ש סקכ"ח דקאי דברי מור"ם גם ארישא דהיינו אדין זה דאומרת במתנה ניתנו לי וכו' אבל אם נושונ"ו אינה נאמנת ובזה לא סתרי דברי מר"ן אלו דאהע"ז אדברי מר"ן דחומ"ש סס"ב וכן תירץ הש"ך בחומ"ש סס"ב סק"ה דההיא דאהע"ז בשאינה נושונ"ו ועשה הכרח גמור לדבריו מדקדוק לשון הרמב"ם ומר"ן ע"ש מילתא בטעמא: גם אל תשיבני ממ"ש בב"י באהע"ז סצ"ו ס"ד משם תשובת הרשב"א זלה"ה וז"ל אלמנה שתפסה