קרני רא"ם רא

דיתמי גבי נמי מן הדמים וא"א הרא"ש ז"ל תמה על דברי רב האי כיון דהני זוזי לא נשתעבדו אבנות אלא שעבודייהו אנכסי אבוהון וכיון שמכרו ואין יכולין לטרוף הפסידו מזונותיהם למה הדבר דומה למלוה ע"פ שיצא על היתומים ומכרו הנכסים שאין בע"ח גובה מן המעות שבידם ולאו הני שבק אבוהון ע"כ נמצא לפי דבריו אין בע"ח גובה ממעות שבידם עכ"ל הטו"ר הצריך הרי לפניך דלא נחלקו אלא במטלטלים שנשתעבדו מתקנת הגאונים לחוד דלרב האי ס"ל אפי' במי שאין עליו כ"א שעבוד תיקון הגאונים אפי"ה אם ימכרו אותם היורשים גובה בע"ח מהדמים והרא"ש ס"ל לא יגבו והן הם הדברים שכת' הסמ"ע בסקט"ו והגם דרב האי גאון כתב שגובה מהיורשים והרא"ש הוא דפליג והסמ"ע כתב דבמטלטלי כו"ע מודים וכו' כבר תמה עליו הש"ך בסק"ח ע"ש א"ך הרי לפניך דדבר זה נכנס בסלע המחלוקת ומצינו להרב הש"ך בסק"ח דפסק ותני כרב האי גאון דגובה מדמי המטלטלין אלא דבנדו"ד אפי' נניח דהאמת הוא כסברת הסמ"ע והב"ח דס"ל כהרא"ש דאינו גובה אמטלטלי שמכר וכמו שנראה ג"ך מדקדוק דברי מר"ן ז"ל דלא נקט אלא דין יתומים שמכרו קרקע וכמו שמובן מסעיף ג' וס"ד ולא חש להזכיר דין דמטלטלי ש"מ כהרא"ש ודאי נקטינן עכ"ז הרי לא מצינו נחלקו הרא"ש ורב האי גאון אלא במטלטלי דלא נשתעבדו מדין מטלטלי אנ"ק וכמו שכתב הטו"ר בפי' כגון שמכר לכותי או מלוה בשטר ולא שעבד לו מטלט' אג"ק לדברי רב האי גאון וכו' הרי דלא נכנס במחלוקת אלא היכא דלא כתב לו אבל היכא דכתב לו לית דין ולית דיין דהדר דינם כדין מקרקעי המשועבדים מן הדין דגובה מן היתומים וכן בא הדבר מפורש בב"י סי' י"ג משם הר"ב המגי"ד וז"ל וכ' הרב המגי"ד שאלו היו כותבים מטלטל' אג"ק היו גובים אף מהלקוחות עכל"ה הרי לפניך דהדר דינם כדין מקרקעי וכמו דבקרקע גובה ממעות שתפסו אף כאן במטלטלי כן ועדיפא מזה כתב הש"ך בסק"ח דלפי מ"ש הרא"ש ורשב"ם דהאידנא עיקר סמיכתם על המטלטלי כמו המקרקעי א"ך פשיטא דלמ"ש הטור דאם מכרו קרקע חייבים ה"ה מכרו מטלטלין חייבים וצ"ע לדינא: הרי לפניך דאפי' בלא שעבוד מטלטלי אג"ק השוה הרב הש"ך דיניהם הואל ועיקר סמיכתם עליהם מכ"ש היכא דכתב לו בפירוש בשטר כן וגילה דעתו דסומך עליהם לית דין ולית דיין והגם דהיכא דלא כתב לו בשטר דעיקר סמיכתו עליהם כתב הש"ך וצ"ע ל' לדינא עם כ"ז היכא דכתב לו כן בשטר פשוט הוא דכמקרקעי דמי זהו משנלע"ד בלי שום פקפוק וצוי"מ וימ"ן. כ"ז היה כתוב אצלי מקדם קדמיתא זה כמו שתי שנים והן היום האיר ה' עיני וראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד נר"ו שהביא בח"א שאלה בכעין זה שמכרו היתומים מטלטלין והיו עדיין בידם המעות ופסק שם כמהר"ב ז"ל דזכו היתומים במעות כסברת הרא"ש שהביא הסמ"ע ותמה עליו מורינו הרב יעב"ץ ופסק הרב דחייבים היורשים לשלם מכח מה ששעבד אבוהון מטלטלי אג"ק ולא נאמר האי דינא אלא לתקנת הגאונים לבד אבל אנן דכתבי שעבד לו מטלטלי ואגבן מקרקעי בשכ"ן עליו ועי"א פשוט הוא דגובה מן המעות שבידם עכ"ל הרב יעב"ץ וכותיה פסק הרב כמה"ר רח"ט זיע"א יעו"ש וששתי ושמחתי ועלצתי שהנחני ה' בדרך אמת ונתחוור הדין אצלי כי ידוע דפסקי הרב מורינו יעב"ץ זלה"ה הם חשובים ומוסכמים בידינו כפסקי מר"ן בקצר והגם שהשאילה הייתה שם בשהיו עדיין ביד היתומים המעות שקבלו בעין מדמי היורשים עכ"ז לא נפקא ולא מידי דדין אחד הוא דכמו דאם בעין חייבים לשלם ה"ה בנתאכלו חייבים לשלם דזיל בתר טעמא דהא היכא דלא שעבד מטלטלי אג"ק דכתב הרא"ש דאין חייבים לשלם ממה שתפסו בדמי המטלטלין הם משום דלאו הני זוזים הניח אבוהון וממילא אפי' יהיו הדמים שקבלו בעין עכ"ז פטורים א"ך הרי אין עדיפות במה שהן בעין וכאלו דמים אחרים הם וא"ך בצד דמחייבי לשלם כגון נדו"ד דחייבים מדין השעבוד פשוט הוא דבין היו בעין או לא היו בעין חייבים ודינא דקרקע יוכיח דאין חלוק אף המטלטלין המשועבדים דשוו לקרקע כן ולא נקטו התם השואל דהדמים היו בעין אלא משום מעשה שהיה כך היה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"ה להיות שראובן ושמעון היו שותפים והיה להם חוב אחד על עכו"ם אחד שהיו משותפים בו השותפים הנז' עם לוי והיה השטר כתוב בערכאות של עכו"ם שהעכו"ם נתחייב לראובן שהוא אחד מן השותפים וללוי ואח"ך מכר לוי חלקו שבשטר זה לשותפים הנז' ולא כתב להם ע"ג שהוא מכר להם זכותו כי לא היו צריכים לכך הואל והוא היה כתיב בשם אחד מן השותפים היה יכול להוציאו ולהפרע בו מן העכו"ם והן היום ראובן נלב"ע וחל"ש והלך שמעון השותף להפרע מן העכו"ם והעכו"ם טוען עליו דלאו בע"ד דידי את כי השטר הוא של ראובן ולוי וע"ז בא שמעון לתבוע ללוי שהוא עדיין חי שיכתוב לו בערכאות של עכו"ם שהוא מכר לו השטר כדי שיוכל להפרע מן העכו"ם ולוי עכב ולא רצה לכתוב כלל כי נתן עיניו בממון שע"י העיכוב יתפשר עמו באיזה סך ואחר כך יכתוב לו מה ששמעון רוצה ע"ך: תשובה מה שנלע"ד פשוט דלוי חייב לכתוב לו ואין אומר ואין דברים הואל ואין לו שום דררא ואין בזה אלא מדת סדום ובכלל מחזיר אבידה יתקרי וצא ולמד ממ"ש הטו"ר בסי' רע"ד בשם הרא"ש בשנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש ואמר בעל הדבש לבעל החבית של יין שישפוך היין ויציל דבשו ויתן לו דמי היין דחייב בעל היין לשפוך יינו ולהציל דבשו של חבירו זוהי סברת הרא"ש וכוותיה פסק מור"ם בסי' רס"ד ס"ה בסתם דבריו והגם דהרי"ף פליגו ס"ל דאינו מחויב להציל עכ"פ אנן כהרא"ש נקטינן הן מצד דהטו"ר הביא דברי הרא"ש באחרונה בודאי בשביל דכך היא ההלכה הן מצד דמור"ם סתם כוותיה דהרא"ש והביא סברת הרי"פ בשם ויש חולקין ומה גם בנדו"ז אפי'