קרני רא"ם ר

ללוה נכסים עכשיו שאין לו במה לשלם והערב מודה אלא שחושש שמא פרעו אין משביעין אותו על כך כיון שאין משביעין שבועה זו אלא על ידי גלגול דמשום חשש קנונייא בעלמא הוא נשבע עכ"ל א"ך גם כאן נחזי אנן אם שמעון זה מודה ואומר שאין למשה ממה לגבות החוב הנז' כלל אזי חל החוב על שמעון לשלם בלי שום שבועה כלל אבל אם אינו מודה בזה אזי צריך יודא לתבוע למשה שיסדר נכסיו כבתקנת הגאונים או ישבע וכשיביא ראיות אלו אזי מחויב שמעון לפרוע ליודא וליהדר שמעון הוא המלוה של משה: והגם שראיתי להרב בנ"י חי"י בחח"מ סיר"ץ שנשאל על ראובן שהיה שולח סחורות לשמעון למוכרם לו ואמ"ל שהם של יתומים וכו' ולבסוף שלח שמעון איזה סחורה לראובן הנז' ורצה שמעון לעכב סחורות היתומים בעד סך שנושה בראובן ואפטרופוס היתומים מונעם ממנו שאינו בדין שיעכב סחורות היתומים בעד חוב ראובן והעלה דחייב שמעון לתת ליתומים סחורותיהם בלי שום דו"ד כלל ומשם מוכח דאין צריך ראובן לא לסדר נכסי ולא לשום דבר אלא תחילה היתומים נוטלים מעותיהם יעו"ש וכן ראיתי ג"ך להרב מו"ד בס' כר"ח שמצא בכת"י מו"ז הרב הקדוש המלאך רפאל ביבאס זלה"ה כתוב אצלו משם מהרי"ח זלה"ה בראובן שהיה שולח סחורות לשמעון למוכרם בקומסיון ואמ"ל דע כי סחורות הללו הם של לוי וכן עשה ואח"ך שלח ראובן אגרת לשמעון ואמר לו קח מהסחורות או מדמיהם כו"ך ותן אותם ליודא שבמקומך כי הוא נושה בי הסך הנז' והן היום בא לוי ותבע את שמעון לתת דין וחשבון על הסחורות אשר שלח אליו ע"י ראובן והראה לו שמעון בחשבונו הסך אשר פרע ליודא במאמר ראובן ולוי השיב מכיון שהודיעך ראובן שהסחורה שלי היא בשותפות שנינו והוא אינו אלא שליח בעלמא ששלחתי לך על ידו לא היה לך לשמוע לו לתת לבע"ח. נראה לי שהדין עם לוי וראיה מההיא דסי' ע"ב סל"ג בראובן שתובע ללוי ספרים וכו' עכ"ל א"ך מדברי הרב בנ"י חי"י ומדברי מוהרי"ט זלה"ה הנאמרים פשוט דאין שום צורך ללוי לילך לתבוע לראובן מעיקרא אלא צריך שמעון לגדל פרע ביד לוי וא"ך היאך יוצדק לנו לומר דדינו של יודא לילך אחר משה תחילה וכשלא ימצא בידו יחזור לשמעון הרי מדברי הרבנים שהבאנו נראה שאינו צריך לתבוע למשה כלל אלא לשמעון: אלא דרב המרחק ביניהם דהא דיננו זה הוא דינא דמר"ן דסי' קכ"ה שכתבנו והיאך יתקיימו הני פסקי דינים דסי' קכ"ה הנ"ז עם ההיא דסי' ע"ב סל"ג שממנה הביא מהרי"ט הנז' ראיתו אלא דמוכרח לחלק כמבואר בדברי מהרי"ט הנז' דהואל וראובן האמצעי הנז' לא היו סחורות ברשותו כלל ולא היה כי אם שליח בעלמא א"ך הו"ל לשמעון הנז' כאלו נטל ממון של לוי ונתנו לבע"ח דראובן ובזה הוא שחייב הרב מוהרי"ט והוא ממש כההיא דסי' ע"ב דידע שהספרים אינם של אותו שנתנם לו וא"ך פושע הוא שעשה מה שאמר לו ללמוד בהם דהואל ויודע הוא שהם דאדם אחר לא הו"ל ללמוד בהם וכן ההיא דבנ"י חי"י זלה"ה אבל בנותן חוב שיש בידו לאדם אחר שיתנם למלוה דידיה כנדו"ד פשוט הוא דהואל ומעקרא הוו ברשותיה ואיהו הוא שבא להוציאם מרשותו ולתתם ביד שמעון בלי שום הכרח כי אם מרצונו הטוב של משה פשוט דלא יתחייב השליח אלא אחר שיסדר הלוה נכסיו: וחילוק זה ברור הוא ומפורש יוצא מדברי הש"ך בסי' קכ"ה סק"ז אשר שם דחה דברי הסמ"ע והכרעת הב"ח שכתבנו וכתב איהו וז"ל ואיני רואה טעם להכרעתו דאדרבא איפכה מיסתברא כיון שזה זכה לו ואלו היה הלוה רוצה לחזור לא היה יכול נמצא שהוא ממש מעות של שמעון א"ך זה שהחזירו הרי כאלו נתן מעות של שמעון לראובן ושמעון יכול לחזור על איזה שירצה עכל"ה הרי לפניך דלא בא לחלוק הש"ך על הכרעת הב"ח והסמ"ע אלא דוקא משום דחשיב כאלו נטל ממון זה ונתן לזה א"ך ממני יוצא דהסמ"ע והב"ח בודאי דלא פליגי על סברא זאת אלא דס"ל דלא מיחשב כאלו נטל ממון של זה ונתנו לזה אלא דהואיל ומעיקרא הלואה זאת היתה ברשות הלוה עליה ליהדר וכשלא ימצא אתו ממה לפרוע אזי חל על השליח לפרוע ופשוט זה הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"ד מעשה בא לידי בראובן שמת והניח מטלטלין ומכרו אותם היורשים ואכלו דמיהם והן היום בא שמעון לתבוע אותם בשט"ח שיש לו על אביהם בשיעבוד מטלטלי אג"ק ורוצה ליפרע מהם ממעות שתפסו מן המטלטלי שהניח להם אביהם ופסקתי שהדין הוא שחייבים הם לשלם מה שתפסו בדמי המטלטלין והגם שראיתי למר"ן בקצר בחומ"ש בסי' ק"ו ס"ד וז"ל יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף כגון שמכרם לכותי וכיוצא בזה יש מי שאומר שגובה מן הדמים שביד היתומים וי"א שאינו גובה ע"ך וכתב הסמ"ע ע"ז בסק"ט עי' בטור שכתב שנראה דבמכר מטלטלי לכ"ע אין הבע"ח גובה מהדמים שקבלו בעדם משום שאין המטלטלין של היורשים משועבדים להמלוה מן הדין ואף לבתר תקנת הגאונים לא תקנו אלא בעודם ביד היורשים אבל אם קדמו ומכרו אותם אוקמה אדין תורה עכל"ה וא"ך מלשון זה נראה דאין שום חיוב על היורשים לשלם מה שקבלו במטלטלין עכ"ז בנדו"ד שאני דעד כאן לא כתב הסמ"ע כן אלא למאי דקי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח אלא מתקנת הגאונים אבל בשט"ז שיצא על היתומים אלו שכתוב בו ששיעבד לו מטלטלי אג"ק פשוט הוא דהדר דיניינהו במטלטלין אלו להיות כדין קרקע ומן הדין משועבדים הם אפי' בלא תקנת הגאונים והילך דברי רבינו הטו"ר שכתב בסי' זה ס"ז וז"ל ואם אין בע"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכר לגוי או מלוה ע"פ או מלוה בשטר ולא שיעבד לו מטלטלים אג"ק לדברי רב האי גאון שפי' בההיא דיתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו דבתר דתיקנו מזוני ממטלטלי דיתמי חייב לזונם הכא נמי כיון דבע"ח גבי ממטלטלי