קרני רא"ם קצט

אלא חדא דהיינו או לעכו"ם בחנם או לישראל בשכר בזה חות דרגא וס"ל דבודאי פטור וזהו נדונו של הרב רבינו מוהרב"ץ זלה"ה שהיה לפניו דהיינו היה שליח בחנם לתת ביד העכו"ם בזה הוא דסמך הרב על הש"ך וכתב דחילוק זה אינו מוסכם עיין בש"ך בסינ"ח וכו' כוונתו לומר בזה דחילוק זה אינו מוסכם היכא דהיה שליח לעכו"ם בחנם ומ"ש עיין בש"ך בסינ"ח לאו כוונתו לומר דאפילו דברי המבי"ט עצמו שהוא שליח לעכו"ם ובשכר אינו מוסכם דזה אינו כמש"ל אלא הכוונה לומר דהש"ך רצה לגמגם אפילו בדברי המבי"ט א"ך ממנו תשמע היכא דלא היה בתרתי דהיינו שליח לעכו"ם ובשכר אלא חדא מנייהו בזה בודאי הש"ך פליג וס"ל דפטור השליח וגם המבי"ט עצמו לא החליט דינו דחייב השליח אלא בתרתי לטיבותא אבל בחדא ספוקי מספיקא ליה זהו כוונת הרב שכתב בזה אין הסברא מוסכמת אבל היכא דאיכא תרתי לטיבותא בודאי דהרב מוהריב"ץ זלה"ה לא יניח סברת המבי"ט ומוהרשד"ם ויפסוק כס' הש"ך ובודאי דהלכה ומורין כס' המבי"ט ומוהרשד"ם ותו לא מדי וקם דינא דהשליח חייב. זהו משנלע"ד וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן צ"ג עמדו לפני לדי"ת שתת' יאודא תובע לשמעון על אודות שיאודא הנז' נתן טסקא למשה ובשעה שרצה לתת לו מעות העסקא להתעסק בהם היה ברצון יאודא הנז' לצאת לדרך פעמיו ומחשש שמא משה מקבל העסקא כשילך להתעסק ויבוא למדינה לא יהיה היא בעיר כדי לקבל דמי עסקתו מידו אזי הלך יאודא הנז' וצוה לשמעון ואמר דע שאני הולך חוץ לעיר ושמא כשיבוא המתעסק מן השדה לא אהיה אני מצוי בעיר בבקשה ממך שתקבל דמי העסקא מידו ותניחם בידך עד יום בואי לשלום ולא תוסיף לתתם בידו עוד כי אין רצוני להתעסק עמו עוד זולת זה הפעם וכן היה כשבא משה המתעסק מן השדה לא נמצא יאודא בעיר ואזי שמעון קיים צוואת יאודא וקבל מידו כל סכי העסקא אלא לאח"ך יום או יומים הלך משה אצל שמעון ואמר לו תחזיר לי דמי העסקא של יאודא כי רצוני לילך עוד להסתחרר כאן בקרוב ולבוא ואזי שמעון שמע אליו והחזיר לו הדמים והן היום איידי דביני ביני העני משה הנז' וע"ז תבע יאודא לשמעון לשלם לו מכיסו הסך של העסקא הנז' באמור לו למה תתן את ממוני בידו הואיל וכבר צויתך ע"ך: תשובה לענד"ן דחייב שמעון הנז' מהא דפסק מר"ן בסיקכ"ה ס"א וז"ל ראובן שהיה חייב ק' לשמעון או שהיה לו פיקדון ואמר ללוי הילך ק' זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול וכו' ואם החזיר לוי המנה והעני ראובן ולא הי"ל ממה לגבות בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב עכל"ה וא"ך מכאן יש לחייב לשמעון הנז' ולא מיבעייא לסברת הש"ך סק"ז דה"ל דהעני דכתב הטו' לאו דוקא אלא אפילו לא העני הרשות ביד שמעון לתבוע מראובן או מלוי אלא אפילו לסברת הסמ"ע ולהכרעת הב"ח שהביא הרש"ך בסק"ז דס"ל דאין שמעון יכול לתבוע ללוי אלא א"ך העני ראובן הרי גם כאן משה הלוי איש עני הוא וא"ך אליבא דכ"ע דיכול לתובעו על שפשע והחזיר את המעות למשה: והגם דיש לפקפק ולומר דמעות אלו שנתן משה ביד שמעון לאו מעות הלואה נינהו דבתורת עסקא הוו גביה וא"ך הדר דיני להיות כדין הפיקדון דהגם דסתם עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון עכ"פ לגבי דבר זה דהיינו אם דיינים ליהו כדין הלואה או כדין פיקדון לענין לחלק ביה החילוקים שבין אם אמ"ל הולך ק' זה לפ' וה' החולקים שבין אם הק' הוא מלוה אי פיקדון בודאי דלדין פיקדון חשבינן ליה דודאי כל עסקא הוא הנאה לנותן ג"ך דמעקרא בשביל הנאת עצמו הוא נותן לו העסקא ודינה כדין הפיקדון וכמו דיהיב טעמא הסמ"ע בס' הנז' סקי"ב וא"ך הואל ולדין פיקדון דיינין ליה הרי מצינו למר"ן עצמו בס"ב שמחלק וז"ל הא דבפיקדון אינו יכול לחזור וליטול מיד לוי דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דאז זכות למפקיד שתצא מת"י אבל לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור וליטלו וא"ך גם כאן הואל וזה משה האיש לא הורע כחו מיום נתן העסקא עד היום אלא ככחו מעקרא כך כחו עתה דבחזקתו עומד וא"ך יכולים אנו לומר דלא פשע שמעון בהחזרתו את הדמים למשה הנז': אלא דזה אינו דכבר מפורש בטענות יודא דכשרצה לחת העסקא צוה שמעון שביום בוא משה האוהלה יקח את דמיו מידו כי אין ברצונו להתעסק עמו יותר וא"ך הוא הדבר שסיים מר"ן בס"ב הנז' בדין הפיקדון עצמו וז"ל ואי שווייה מריה דפיקדון שליח להביא לו כיון דגלי דעתיה דניחא ליה דלותביה ליה אם בא לחזור אינו חוזר וכו' עכל"ה וא"ך גם כאן הואל וגלי דעתיה דלא ניחא ליה להתעסק עמו יותר וכבר באו לידו של שמעון בודאי פושע הוא בחזרתו וחייב הוא לשלם. אלא דאין כח ביד יהודה להוציא פש"ן מיד שמעון אלא עד שיתבע יהודה למשה הנז' ולסדר לו נכסיו וישבע בנק"ח דאין בידו כלום וכמו שמדקדק מר"ן שכתב ואם החזיר לו הק' והעני ראובן ולא הי"ל ממה לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב ע"ך משמע מלשון זה דאין לוי מתחייב אלא עד שיברר המלוה שאין ביד הלוה או הנפקד כלום ע"י שיסדר נכסיו וישביעהו כדין הבא ליפרע מן המשועבדים כמ"ש בסיקי"ד יעו"ש: גם צריך יהודה הנז' לישבע בנק"ח שלא נפרע אם היא עסקא זאת בשטר ואם היא מלוה ע"פ צריך משה הנז' כשישבע שאין בידו ממה לפרוע צריך ג"ך לכלול בשבועתו שעדיין יהודא הנז' נושה בו הסך הנז' וכמ"ש מר"ן בסי' קכ"ט ס"ט בדיני ערב וז"ל חזר אחר הלוה ולא מצא כלום צריך לישבע בתקנת הגאונים שאין לו כלום קודם שיפרע מהערב וצריך לכלול בשבועתו שעדיין הוא חייב לו חוב זה שלא יעשו קנונייה על נכסי הערב ע"כ ועיין בסמ"ע סקכ"ח וא"ך ממנו יוצא לנדו"ד נמי דאם העסקא הזאת היא בע"פ צריך לכלול בשבועתו שלא נפרע יאודא ממנו ויפרע לו שמעון הנז' וראיתי להרב הבאה"ט בסי' קכ"ט שכ' משם הרב מהר"ש יונה זלה"ה וז"ל אם הדבר ברור שאין