קרני רא"ם קצז

דדקלי כמו שמפורש בגמרא זה הטעם עכ"ז לא הוי שנוי בנדו"ד דלא נגע ולא פגע בו אלא קצר ממנו מעט ומעקרא היה שמו קסוט ועדיין נקרא קסוט לא כ"ש דלא הוי שנוי. פשוט וברור דלא מקרי שנוי כלל: וא"כ הואל ולא היי שנוי פשוט דאפילו הלוקח הוא שעשה לו דבר זה שקצרו בודאי דלא קנה דלא מצינו קנין בגזילה אלא בשלשה אופנים דוקא או בשינוי שאינו חוזר ונשתנה שמו ואז אפילו הוא עדיין ברשות הגזלן והגנב קנה וכמ"ש בסי' שנ"ג בדין הגנב ובסי' ש"ס ס"ה בדין הגזלן ואופן השני הוא יאוש ושנוי השם גרוע ואז אפי' הוא עדיין ג"כ ברשות גנב וגזלן נמי קנה וכמ"ש בס' שס"א ס"ב ואופן השלישי היא אם נתייאש הנגזל ויצאה אותה גניבה או גזילה מרשות הגנב או הגזלן כגון אם מכרה ללוקח וכו' ג"כ קנה ביאוש ושינוי רשות לכל מר כדאית ליה יעו"ש בסי' שנ"ג מס"ב והלאה וזולת קנינים אלו ליכא שום קנין ומחויב הוא הלוקח להחזיר הכל לבעלים אחר שיטול מעותיו וכמש"ל: אלא דכ"ז הוא דוקא אם בעל הכלי ירצה ליקח הכלי שלו אבל אם לא ירצה לקחתו הואל ועתה אינו שוה לו שהיה אריך כמלוא קומתו והדר להיות קצר קומה בודאי אם לא ירצה לקחתו מידו הרשות בידו: אכן פש גבן לברורי עדיין אם זה הכסות היתה שוה בשעת קנייתה דרך משל עשרים ונמכרה בששה עשר אם מחויב הלוקח הזה לשלם הארבעה דורוס ביד יוסף הנז' שהוא הסך הפחות מדמי שווייה על מה שקנאה או נימא דאם יוסף הנז' לא ירצה לקבלה לא יהיה לו דין עם הלוקח הזה אלא ליזל ולישתעי דינא עם שלמה המוכר: הנה מצינו לרבינו הטו"ר בסי' שנ"ה שכתב וז"ל כתב הרמב"ם נתייאשו הבעלים מהגניבה קנאה הלוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעלים אלא נותן להם דמיה ומנכה מהן דמיו מפני תקנת השוק עכ"ל והנה בלשון זה נחלקו בו הרב"י והד"מ דלס' רבינו ב"י כתב דטעות נפל בדפוס וע"פ גרסתו שם נפקא מינה לדינא דאם נתייאשו הבעלים קנה הלוקח ואפילו קנה שוה עשרים בעשרה אין הלוקח מחזיר כלל והרד"ם הניח הגרסה כמות שהיא וישבה יעו"ש ולדידיה נפקא מינה שאם הלוקח שי קנה בזול מחויב הוא לשלם הזול ביד הבעלים יעו"ש ומצינו למר"ן בקצר בסי' שנ"ג ס"ג שכתב וז"ל ואם לא היה גנב מפורסם אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים ע"ך ובסי' שכ"ו ס"ג כתב נמי אינו ניתן כלל לא חפץ ולא דמים יעו"ש וכתב הסמ"ע סקי"א דמר"ן אזיל לשטתו שבב"י שמשבש הגירסא ולכך פסיק ותני שאינו נותן כלל הרי לך מדברי הסמ"ע הגם דאיהו פליג שם על מר"ן שמשבש הגירסא ואזיל בשטת הד"מ עכ"ז אזיל ומודה דמר"ן בקצר אזיל ומודה לסברתו שבב"י דלא יתן כלל מכ"ש לדברי הש"ך דתמה על הד"מ והסמ"ע יעו"ש בס' שנ"ג סק"ה דכתב דבחנם השיגו על הרב"י והאמת אתו במה ששיבש הגירסא הרי דהסמ"ע והש"ך מפרשי דדברי מר"ן הם שאינו ונותן כלל הוא אפילו שיעור הפחת שהפחית בדמי קנייתו: אלא דמצינו למור"ם שם בהג"ה בסי' שנ"ו ס"ג שאחר שכתב מר"ן אם לקח מגנב שאיני מפורסם אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים סיים מור"ם וכתב פירוש דהרי הבעלים צריכים ליתן דמי המקח משום תקנת השוק ולכן המותר מדמי המקח צריך ליתן לו לפי סברא זאת וכו' יעו"ש ודברי מור"ם אלו אם כפשטן שלא בא לחלוק על דברי מר"ן אלא לפרשם ולסיים עליהם וכ"כ הסמ"ע בפשיטות בסקי"א וזל"ה וע"פ אותו נוסחה כתב ג"ך המחבר כאן סתם דבקונה מגנב שאינו מפורסם אינו מחזיר כלל ולא הזכיר דעליו ליתן להגנב המותר ממה שנתן בעדו אלא שמור"ם מאהבת הקיצור כתב סברתו על דברי המחבר מאחר דס"ל דגם הב"י ומחבר מודים לזה לדינא אלא שהם מיירי בלוקח שלא קנה אותו בזול בפחות משויו עכל"ה א"כ נמצא לפי סברת מור"ם שהוא ס"ל דמר"ן בב"י ובכאן ס"ל דהמותר יחזיר הלוקח לבעלים וא"ך מן הראוי הדר להיות כדינא דמור"ם דמחזיר המותר דהגם דהסמ"ע והש"ך ס"ל דדברי מר"ן הם אינו מחזיר המותר עכ"ז הואל ומור"ם פי' דברי מר"ן בב"י ובכאן שהם כשיטתו בודאי דכוותיה נקטינן לפי הכלל המסור בידינו דהיכא דמר"ן לא גילה אזלינן בתר מור"ם וא"ך גם כאן הגם דפליגי עליו הש"ך והסמ"ע וסברי מרנן דמר"ן גילה דעתיה בב"י ובכאן הואל ומור"ם כתב דדברי מר"ן קיימי כוותיה גם בזה נימא דכוותיה דמור"ם נקטינן גם באופן זה והגם שהדבר צל"ע עכ"ז בנדו"ד הוא אלבא דכו"ע דהלוקח מחויב הוא להחזיר המותר דהא לא נכנס בסלע המחלוקת אם מר"ן מחייב הוא להחזיר המותר או לא כדאמרן אלא דוקא במקום שיש קנין ממש ללוקח כגון שם בסשנ"ג ושנ"ה ביאוש ושנוי רשות בזה הוא דאמרן קנה לגמרי ואינו מחזיר כלל לפי סברת הסמ"ע והש"ך בדברי מר"ן אבל בנדו"ד דלא קנה לגמרי כדאמרן ואם ירצה יוסף לקחת כסותו מידו מחויב הוא הלוקח להחזירה אלא דמשום שקצרו אינו רוצה לקבלו יותר לדעתי נראה דמחויב הוא להחזיר המותר אליבא דכו"ע וליהדר איהו לישתעי דינא עם המוכר: ובדין המוכר עם הלוקח מה יהיה דינו אם יכול לחזור ולתבוע את המוכר לשלם לו מה שנטל ממנו יוסף הנז' או יאמר לו המוכר או קחנו כמו שנתת בו בידי וביד הבעלים או החזירהו או נימא דאינו יכול אלא יחזיר לו מה שנתן והמקח ישאר בידו או נימא דלא קנה ויכול המוכר לומר לו תן הכסות ונחזיר לך מה שנתת בו עד כאן נמצא אצלי והשאר נאבד ואין הפנאי מסכים לחדש פעם אחרת. וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"ב ראובן שכר את שמעון לילך אצל עכו"ם אחד שנושה בו לתת בידו ק' שנושה בו להוליכו וכה אמ"ל ראובן לשמעון אתן לך שכירות כו"ך ותקח ק'