קרני רא"ם קצה

הלכך כיון שאין השטר מתקיים על פי עד ועדיין אין אנו חוששין אם הדיינים קרובים לעדים יעו"ש וא"ך הרי מוכח מדברי הטור והרא"ש והרב"י דמאן דס"ל דעד ודיין אין מצטרפין דתרי עדיות נינהו ס"ל דדייני קיום יכולים להיות קרובים לעדי השטר וא"ך הואל ומר"ן בש"ע מצינו דפסיק ותני בסעיף י"ד כוותיהו דהטו"ר והרא"ש דעד ודיין מצטרפי בודאי יסבור דדייני קיום יכולים להיות קרובים וחותמין אפילו לכתחילה והגם דהש"ך כתב דלכתחילה לא יחתומו לא כתב כן אלא לסברתו דאזיל בשטת מהר"ם מרזבו"ק והריטב"א והרא"ש והר"ן דס"ל דדיין ועד מצטרפים דעדות אחת היא לכך לכתחילה לא יחתימו דיינים הקרובים לעדים אבל אנן בדידן דגררי בתר מר"ן בודאי אפילו לכתחילה יכול לחתום בקיום דיין הקרוב לעד ק וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן צ"א להיות שאהרן מעיר פאס נתן ביד שלמה להביא כסות אחת מהתם מעיר פאס להכא לסאלי יע"ה לשלחה לעיר אזמור ויהי בבוא שלמה ה' להכא ראה חיים בידו את הכסות ונפשו חשקה בה ויאמר לו של מי הכסות הזה ענה שלמה ואמר של יהודי פאסי שנתנה בידי למוכרה ואמ"ל חיים הנז' בכמה הוא קנאה ואמ"ל בי"ד דורוס ואמ"ל אם תמכרנה לי אני אתן לך שני דורוס אחרים ריוח ונתרצה שלמה הנז' ומכרה לו ויהי היום בא יוסף הנז' מעיר אזמור ותבע לשלמה הנז' שיתן לו הכסות בעיניה כמו שצווהו המשליח ושלמה השיב אמת הדבר שלא צווני למוכרה אלא אנכי מריתי בדבר אכן ביני לבין אהרן המשליח כי הוא בעל דברים דידי ואתה מה לך פה ויוסף טוען אדרבה אני הוא בע"ד דידך הואל ואתה בעצמך מודה דאהרן קנאה לי ללובשה ושלחה לי עמך מה לך עוד עם אהרן גם באמ'ץ נודע הדבר שהכסות הנז' לא היתה קנויה מעיר אלא בסך י"ב דורוס וע"ז בא חיים ותבע לשלמה הנז' באמור לו שיחזיר לו השני דורוס שהוסיף עליו בשווייה כי הוא לא קנה כי אם בשני דורוס ריוח ושילם לו י"ד דורוס על הקרן ושנים של הריוח ועכשיו שנמצא הדבר שקר ולא נתן בה כי אם שנים עשר צריך הוא להחזיר לו שני דורוס על הכל יומ"ץ: תשובה לזה הוא דפשוט אם הפקדון היה עדיין מונח בעין ומעכבו בידו שלמה הנז' ולא ירצה לתתו בידו פשוט דמחויב לתתו בידו ולא יכול לטעון עליו לאו בע"ד דידי את דהרי איהו מודה שהוא שלו ולו נתנו אהרן לתתו וא"כ אם עכבו בידו גזלן יתקרי ומחויב הוא להוציא בולעו מפיו ואין זה צריכה לפנים ולא אביא אלא סייעתא חדא דאתי נדו"ד במכ"ש והוא מה שפסק מר"ן בסו"ס קע"ו סמ"ט וז"ל סוס שהיה ממושכן לראובן ושמעון והפקידוהו לכותי אחד לשומרו ואמר שמעון לכותי שישאלהו ללוי והלוהו ללוי ונגזל ממנו אם רצה ראובן גובה משמעון ואם רצה מלוי עכ"ל. וא"כ משם יש ללמוד לקו"ח לנדו"ד דהשתא ומה התם דראובן שותף עם שמעון ויכול לוי לומר דאני לא שאלתי ממך אלא משותפך ולאו בע"ד דידי את עכ"ז הואל והסוס הוא ברור של השותפות עכ"ז יכול שמעון לתבוע ממנו חלקו. בנדו"ד ששלו גמור הוא ולו הביאו פשוט דאפי' ירצה לעכבו בידו כדי להחזירו לאהרן אינו יכול דכבר זכה בו ושלו הוא ועוד דעדיף נדו"ד מפסק מר"ן הנז' דהתם הסוס כבר נאבד ולא הי"ל לשמעון כי אם תביעת ממון דוקא וא"כ יכול לוי לומר לשמעון דמ"ל אם תתבע אותי או לראובן וא"כ נלך אצל ראובן עכ"ז אינו יכול לדחותו הואל וממונו בידו מכ"ש נדו"ד אם היו יהיה הכסות עדיין בעין לא יוצדק לומר כלך אצל אהרן דהא אין לאהרן כסות אחרת ליתן ופשוט: אכן מה שיש להתיישב בדבר הוא השתא דכבר נמכרה הכסות וקבל בה שלמה הנז' סך ט"ז דורוס יותר ממה שמכרה אי אמרינן דיכול שלמה הנז' לומר ליוסף ה' אין בעל דברים דידי את דשמא אהרן המשליח לא יקבל ממני כי אם הסך י"ב דורוס שלקחה בהם וימחול לי השאר ואת תתבע את אהרן ותעשה עמו משהד"ן או לא ומי הביאנו לבית הספק ממה שראיתי להרב"י זלה"ה בסי' קכ"א מחוס"א שכתב וז"ל היה חייב ראובן לשמעון זקוק ושלחו לו ע"י שלוחו ונאבד אין שמעון יכול להשביע השליח עד שיבוא ראובן עכ"ל וראיתי להרב הש"ך בסי' הנז' סקל"ו שהביא דברי הרב"י הנז' וסיים על דבריו וז"ל ומשמע שהטעם הוא שהשליח יכול לומר דילמא המשליח לא ירצה להשביעני וישלם לך ויאמין לי שנאבד ולפ"ז אם מת הלוה או הלך למדה"י מחויב לישבע שבועת השומרים מיד נגד המלוה ע"כ וא"כ גם כאן נימא דשלמה הנז' יכול לומר דהקרן שהוא י"ב דורוס שקנה בהם הכסות מחויב אני לתתם בידך הואל ושלח בידי לתת לך הכסות ואני הוא דפשעתי בה ומכרתיה מחויב אני לתת בידך דמי שווייה כמו שהייתי חייב לתתה בידך דמה לי הן או דמיהן אכן במה שאני מחויב לשלם בדין יותר מדמי שווייה לא אדון עמך ע"ז דשמא אהרן הנז' ימחול לי במה שאתחייב יותר: אלא דכד דייקת זה אינו דרב המרחק ביניהם דכל דינו של הרב"י הנז' אינו אלא במי שאין עליו חיוב ממון אלא חיוב שבועה דוקא בזה הוא דיכול לומר דשמא ימחול לי בשבועה דשמא יאמין אותי וכמו שנתן הטעם הש"ך כמש"ל אבל אם יהיה עליו חיוב ממון כנדו"ד כמו שאכתוב לקמן בעה"ו פשוט דאינו יכול לעכב בדבר דהואל ומחויב הוא בדין לשלם יותר מי"ב דורוס פשוט הוא דמחויב לשלם בידו ואינו יכול לעכב עליו המעות דממה נפשך דאי הוא בענין שאם ימחול אהרן לשלמה לא יוכל יוסף לתבוע מאהרן המותר שהיה שוה אח"כ הכסות יותר מדמי המקח וא"כ במחילתו זאת מזיק ליוסף. זה לא יתכן דהיאך יכול אהרן למחול דבר שאינו שלו שהרי הכסות של יוסף היא והיאך יכול אהרן למחול ולהזיק חבירו פשוט דאין במחילתו מחילה כלל ואם כוונת שלמה לומר דאהרן ימחול לי ומה שהיה ראוי לפרוע לך הוא יפרע לך בעדי גם זה אין בדבריו כלום דזהו דינו דמר"ן דסו' סקע"ו שכתבנו שהרשות בידו של