קרני רא"ם קצג

עדות לעכו"ם נגד ישראל ואין עד אלא הוא במקום שדיני הכותי לחייב ממון ע"פ עד אחד אסור להעיד לו ואם העיד משמתין אותו ע"ך וא"ך ממנו נלמד לנדו"ד דהגם דבנדו"ד יש הרבה עדים שיודעים שזה כת"י של ראובן על כל פנים הואל ובדינינו על פי עדות הקיום לא יתחייבו היורשים לשלם וע"פ דתם של ערלים יקומו וישלימו עספ"א ודאי דאסור להעיד להם ואדרבא יש לומר דקו"ח הוא מהתם שהרי התם אמרו בגמרא האי בר ישראל דידע בסהדותא לעכו"ם וכו' והכוונה כמ"ש כל הפוסקים דהיינו אפילו הוא יודע בבירור שהוא חייב לעכו"ם עכ"ז אסור להעיד הואל ואינו יכול להוציא ממנו בדיננו ע"פ עדותו מכ"ש שם שברור שבדיני הערלים יוציא ממון מהיורשים והעדים אינם יודעים מאומה אם עדיין זה העכו"ם נושה בראובן או לא דהגם שהם יודעים שזה כת"י של ראובן עכ"פ אינם יודעים אם הוא עדיין חייב או לא או דלמא שטר אמנה הוא וכדומה וא"ך היאך יקומו ויעידו על הקיום ויגרימו בעדותם זאת הפסד ליורשים ודאי דאסור: אלא דמה יש לספוקי הוא אם יעברו העדים ויעשו לו הקיום ויגרימו הפסד ליורשים אם יש לדונם בשמתא דוקא או יש לחייבם ממון שהפסידו היורשים וספיקא דידי משום דמצינו למור"ם שכתב שם על סיום דברי מר"ן הנז' סיים איהו וכתב וז"ל אבל אינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם ע"ך וא"ך הואל ומור"ם יהיב טעמא לפטור התשלומין משום שיכול לומר אמת העדתי א"ך יש לומר דדוקא במקום שיכול לומר אמת העדתי שאני יודע בו שהוא נושה בך ולא הפסדתיך כלום הוא דפטור אבל בכגון דא דאיהו לא ידע אם ראובן עדיין חייב לעכו"ם או לא נימא דחייב לשלם אלא מה שנלע"ד דגם בזה פטורים מתשלומין דסוף סוף היאך יתחייבו העדים על פי עדותם דהגם שאינם יודעים ודאי שהוא חייב לו עכ"פ מאן לימא לן שאינו נושה בראובן ולא מבעיא אם היורשים אינם יודעים אם כת"י זה הוא פרוע או לא בודאי דפטורים דהוה ליה כאומר לחבירו כמדומה לי שמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפסק הש"ע בס' ע"ה דפטור אפילו מלצאת ידי שמים אלא אפילו אם יטענו היורשים שהם יודעים במילי דאבוהון דפרוע הוא הוה ליה ג"ך כאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור וא"ך פשוט הוא דפטורים מן התשלומין והגם שכתב מור"ם בלשונו אבל אינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי וכו' לא תידוק מינה דדוקא אם אמר אמת העדתי ולא הפסדתיך הוא דפטור דודאי מור"ם דברי המרדכי שבאו דבריו על דברי הגמרא דכתב מר"ן כאן בישראל שהיה יודע עדות לעכו"ם וכו' וא"ך הואל וביודע לו עדות בבירור קא מיירי לכך אתי סיום דבריו שיכול לומר אמת העדתי וכו' אבל אם יהיה בכגון נדו"ד נמי הגם שאינו יכול לטעון אמת ודאי דלא הפסדתיך הואל ואינו יודע אם הוא נושה בי עדיין או לאו עכ"פ יש לנו לפוטרו מדין האמור לעיל דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע: שוב ראיתי להד"מ בס' כ"ח ס"ה על מה שכתב הרב"י משם המרדכ"י דעד אחד שהעיד על ישראל בערכאו"ת דמשמתין ליה דוקא ואינו משלם כתב איהו וז"ל וכן כתב שם דף מ"ח ע"ב דאין עד חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר בעדים ששקר העיד או אם יש לו עדים שכבר פרע לעכו"ם העד חייב עכל"ה והנה לכאורה יש לתמוה על דברי מור"ם אלו מה הם תרי בבות אלו שכתב בראשונה אבל אם יש לברר בעדים ששקר העיד והדר כתב או יש לו עדים שכבר פרע וכו' אם הכוונה היא שהעכו"ם לא היה מעולם נושה בו וזה הלך והעיד שהוא נושה בו והשנית היא שהיה העכו"ם פרוע וזה הלך והעיד שאינו פרוע ועדיין נושה בו א"ך היינו הך והך היינו וכולהו איתנהו בבבא הראשונה ששקר העיד ולמה הוסיף עוד לכתוב או יש לו עדים שכבר פרע אלא נראה דהד"מ תרי מילי קאמר דהייני או יש לו עדים ששקר העיד דהיינו דמעולם לא ידע שהעכו"ם נושה בו ואזיל איהו והעיד בו או שהיה נושה בו ופרעו ואזל איהו והעיד שאינו פרוע וזה ג"ך נכלל בבבא הראשונה שהעידו עליו ששקר העיד ומה שהוסיף אח"ך הד"מ לומר או יש עדים שהוא פרוע נתכוון לומר דהיינו העד הזה הוא ידע שהעכו"ם נושה בראובן וראובן זה היה אומר שאינו נושה בו ודעתו היתה משום שכבר פרעו ואזל העד הזה והעיד שהוא יודע שהוא נושה בו יעל ידי כן נתחייב ע"פ דתם אח"ך אם יברר ראובן בעדים שכבר פרע חייב העד לשלם א"ך הרי לפניך דאם היה יודע שהוא נושה בו הגם דלא ידע מהפירעון ואיכא למימר פרעו וא"ך מן הראוי היה לנו לחייבו אפילו שלא במקום עדים דהגם שהעד אומר שהיא יודע שנושה בו עכ"פ יכול להיות שמא פרעו עכ"ז מכח ספק לא חייבנו אותו משום דהעד הנז' אמור יאמר שמא עדיין נושה בך הואל ובעקר עדותו לא היתה שקר דאמת הוא שהיה נושה בו ולא מחייבינן ליה אלא במקום דאיכא עדים דאזי בעדותם יתברר בודאי דבעדותו גרם הפסד ברור וא"ך גם כאן הואל והעדות שמעידים הם עדות אמת שכת"י ראובן הוא זה ויכול להיות דלא גרם שום הפסד ויכול להיות שעדיין ראובן חייב לעכו"ם ודאי דפטורים מן התשלומין ומשמתין ליה דיקא כמ"ש מר"ן בדינא דעד"א יעו"ש בס' כ"ח ס"ג: אלא דמה שיש לספוקי בכאן הוא אם העדים אלו הם עדים חשובים ואיכא חלול ה' בדבר אם לא יעידו דלפי דברי הסמ"ע שם סקכ"ה בגירסת הרא"ש יכולים להעיד או אם יחדום מעיקרא לעדי הקיום דאם לא יעידו יהיה חלול ה' וכמ"ש מר"ן שם ס"ד דיכולים להעיד יעו"ש יש להסתפק בנדו"ד דכת"י אם יקיימוהו או לא. דיכולים לומר דעד כאן לא אמרו שם דיכול להעיד אלא שם דוקא דהעד מידע ידע שישראל חבירו חייב ודאי להעכו"ם אלא משום דבדינינו עדותו כמאן דליתא לא יעיד לו גם בדיניהם אלא דוקא במקום שיש חלול ה' אבל בכגון דא שהגם שהם יודעים שכת"י זה של ראובן הוא עכ"פ אינם יודעים אם עדיין ראובן זה חייב או לא וא"ך יכולים לומר אפילו במקום שיש חלול ה' לא יעידו הואל וע"פ עדותם גומרים הזיק לישראל. עד כאן מצאתי כתוב אצלי ועדיין לא נשלם הענין וצויי"ם וימ"ן ע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט