קרני רא"ם קצב

נתיישב דהא איהו כתב דלפי דברי הרשב"א ליכא האי כללא ומר"ן פסק כהרשב"א דהגם דאין הלוה יכול לחזור המלוה יכול לחזור וא"ך נראה דיש לנו לפסוק כדעת הרבנים הנז': אלא דעדיין במקומי אני עומד דלעד"ן דברי מוהר"ח קצבי ז"ל שכתב דכללא דכנה"ג הרשב"א לא ס"ל כך דבריו לא נהירין כלל דמי הביאהו עד הלום לפרש כך והו"ל להניח דברי כנה"ג אלבא דכו"ע כמו שמובן מדברינו שכתבנו בדבריו וז"ל ולא מצינו בשום מקום שימכור המוכר וכו' מדבריו אלה מוכח דליכא בשום מקום שום חלוק בין מוכר ללוקח אלבא דכו"ע ומנ"ל איהו לומר הרשב"א לא ס"ל ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן הו"ל להניח הדבר כפשוטו דהחיוב של הלוקח או הלוה לא יחייב למוכר ולמלוה ולא ללוקח וללוה ואתי שפיר פסק הרשב"א כפשוטיה דפסק מר"ן דחיוב הלוה לא יחייב למלוה משום דגם לגבי לוה עצמו יכול לחזור בו אפילו כתב עליו השטר ותו לא מדי ולענ"ד אי לא מסתפינא אמינה דהרב מוהרר"ב בודאי לא ראה כלל זה של הרב כנה"ג דאלו ראה אותי לא היה פוסק כן: הן אמת דלדידי קשה הכלל של הכנה"ג כיצד יתקיים מאי דכתב או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר וכו' דפירושו הוא כל מקום שאין הלוקח יכול לחזור גם המוכר אינו יכול לחזור דמשמע דהקנין בא מצד הלוקח ומצד מעשיו נתקיים המקח הגם דמצד המוכר לא היה שום מעשה שתתקיים בו המכירה ולא ידעתי כיצד יהיו מעשה הלוקח שמצדם יתחייב המוכר לקיים דבשלמא לפי דברי הרבנים הנז' איכא למימר על ידי החיוב שנתחייב בשטר אבל לפי דברי אלה דחיוב הלוה או הלוקח לא משוה קנין היאך מצינן לפרש דברי הכנה"ג ואולי יש לפרש כגון אם מכר לו בדברים ועדיין לא משך ונשבע הלוקח בשבועה שיקיים המקח ולא יחזור בו: איך שיהיה הדרן למאי דאמרן דאין לנו להוציא דברי הכלל של כנה"ג מפשוטו ולפרושו דהרשב"א דלא ס"ל האי כללא אלא יש לנו לפרשו כמו שכתבנו דהוא מוסכם והחיוב שבשטר לא משוה חיוב אפילו ללוה או ללוקח עצמו וכולהו יכולים לחזור ומוהר"ר ר"ב זלה"ה לקוצר דעתי אלו ראה דברי כנה"ג לא הוה פוסק כן ותהלי"ת לא סמכתי על סברתי זאת עד שראיתי פסק של הרב המשבי"ר זלה"ה הובאו דבריו בס' צרו"ר החיי"ם הנז' ז"ל ראובן קנה סחורה משמעון ליתנה לו לזמן ידוע לשלחה בספינה ונתחייב לו בשטר וראובן נתחייב לו בממון בכתב ידו וקצת מן המעות נתן לו ועבר הזמן שתבע וביני ביני הוזלה הסחורה ורצה ראובן לחזור בו ויטול מעותיו הדין עמו דאין חיוב שמעון מחייבו לראובן לקנות ואפילו נגד מה שנתן כבר עיין ש"ך סט"ל סי"ז המשבי"ר זלה"ה עכ"ל מפסק זה מוכח ומבורר דאין חיוב הלוה או הלוקח משום קנין כלל דהא גם בנדו"ד הלוקח נתן קצת מעות והשאר חייב עצמו בהם בכת"י וא"ך לפי דברי הרב מוהר"ב ומהרח"ק זלה"ה הוה ליה לרב המשבי"ר ז"ל לקיים המקח ואין הלוקח יכול לחזור מצד חיובו שחייב עצמו בכת"י כדין מי שחייב עצמו במה שאינו חייב אלא ודאי לא ס"ל האי דינא ואין חיובו דהלוה או הלוקח משוה קנין ועל האלן הזה סמכתי ופסקתי דהשכירות בטלה הן אמת דעקר דינו של המשבי"ר צל"ע במאי דכתב דאין חיובו דשמעון המוכר מחייבו לראובן לקנות וכו' דצ"ע כיצד היה חיוב המוכר דלא מהני דזה צ"ע כמו שתמה עליו רב המחז"ק זלה"ה בספרו על דבריו אלה יעו"ש מכל מקום מצד חיוב הלוקח עצמו לא נגע ולא פגע בשום ספק והרב עצמו לא נרגש מזה כלל לחייב לראובן לקיים המקח מצד חיובו שנתחייב בכת"י שלו ועל זה סמך לבי: שוב ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה בחומ"ש ס"מ סק"ג שכתב וז"ל עיין בתשובת שבות יעקב ח"ג סקמ"ה שכתב אודות ראובן שתובע לשמעון עם כת"י שיש בו נאמנות שחייב לו סך כו"ך ושמעון משיב שמעולם לא לוה ממנו רק שערב לו בעד לוי לאחר מתן מעות וכיון שלא עשה קנין לא חל הערבות הנה אם ראובן מודה לו אפע"ג דלכאורה נראה דמשתעבד כמבואר בחו"מ ס"מ דאם כתב לו בשטר חייב אני לך מנה מתחייב אפילו בלא קנין מדין ערב אפע"ג שלא קבל מעות כי אלימא מילתא דשטרי מכ"ש היכא שעשה כן בשביל ערבות ברם ראיתי בתשובת רמ"א סע"ב ובתשובת חוות יאיר סקל"ז שפסקו להפך היכא דידעינן שחיוב זה בשביל ערבות לאחר מתן מעות בלא קנין אינו כלים לכך אין להוציא מידו כלל עכ"ד וכן פסק נמי הרב"י עייאס זלה"ה ספ"ט והרב חו"ט המשול"ש להר"ץ סכ"ה יעו"ש א"ך מכל זה מוכח דלא כהרב מהר"ב זלה"ה ודברי עמדו ונצבו וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן פ"ח להיות שעכו"ם אחד נושה בראובן מנה בכת"י וראובן נלב"ע ובא העכו"ם לפני עדי ישראל שיקיימו לו הכת"י של ראובן כדי לתבוע בו יורשיו מהו הדין אם יכולים העדי ישראל להעיד לו על קיום החתימה של ראובן או לא ע"ך: תשובה הנה בדין הכת"י אפסיקא הלכתא בש"ע סס"ט דכמלוה ע"פ דמי ויכול לומר פרעתי ומכח זה פסק שם הש"ע בסק"י וז"ל הוציא כת"י על היורשים אפע"פ שמודים שהוא כת"י אביהם אנו טוענים להם שהוא פרוע ופטורים אפילו משבועת היורשים וכו' יעו"ש וא"ך הואל ואנן ובדין תורתינו אינו יכול לגבות בכת"י זה א"ך פשוט דכל מגמתו בקיום הוא כדי שילך העכו"ם לתבוע בו היורשים לפני הערכאות של ערלים אשר הם דנים כת"י כשטר גמור וכמו שגילה דעתו העכו"ם ואמר דדעתו היא שיתבע אותם לפני הקונסול ספאניול: וא"ך פשוט הוא דאינם יכולים להעיד לו והדרן לדינא דגמרא המובא בסוף בבא קמא דקי"ג מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ונחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לנכרי וכו' ואזיל ומסהיד ליה משמתינן ליה וכו' ופסקו מר"ן בס' כ"ח ס"ג וז"ל אם הכותי תובע לישראל ויש ישראל שיודע