קרני רא"ם קצא

מנ"ל הא דזה אינו דלא מלבד הסברא דאמרן דודאי שלמה יכול הואל ואפילו חשבינן לשלמה כאלו נתן מעות יכול לחזור דמעות אינם קונות וא"כ פשוט דבחיובו יכול הוא לחזור לא מלבד זה הסברא הרי הדבר מוכרע מפסק מר"ן דס' ט"ל הנז' דפסק לסברת הרשב"א דאם נתחייב הלוה בשטר המלוה יכול לחזור וכו' ואם האמת הוא דהלוה אינו יכול לחזור לפי דברינו זה א"כ גם המלוה לא יוכל לחזור הואל מכח אותו כלל דכלל הרב כנה"ג משם מוהריב"ל דלא מצינו דיקנה הלוקח ולא ימכור המוכר וכו' אלא ודאי דצריך אתה לומר דבחיובו של לוה לא נשתעבד ומכח זה גם המלוה יכול לחזור בו וזה פשוט לע"ד. מכל זה מוכח דיכול שלמה ה' להחזיר הפנקס הששים דורוס לדוד הנז' ויהיה פטור מהם וכל זה הוא לצד שיודה דוד ה' לדברי העד אבל אם יכחיש אותו את העד באיזה אופן בודאי דשלמה מחויב לפרוע השט"ח ואח"כ לישתעי דינא בהדיה ויזקיקו לישבע להכחיש את העד. זהו משנלע"ד ותו לא מדי וצוי"ם וימ"ן: אחרי זמן רב בא לפני שאלה מעי"ת רבאט יע"ה בענין שלם עמאל נר"ו ששכר חצר אחת מאת הר' מסעוד ן' יתאח י"ץ ונתחייב שלם הנז' בשטר השכירות בסך דמי השכירות לפורעם למסעוד הנז' ועד שלא החזיק שלם הנז' בקרקע הנז' ולא עשה שום קנין המועיל רצה לחזור בו מן השכירות כי לא נכתב שטר שכירות ששכר מסעוד לשלם כהוגין ועל זה באו לשאול את פי והיתה תשובתי דיכול שלם הנז' לבטל השכירות והגם דכבר ידעתי שכבר נתחייב בשטר נגד דמי השכירות למס' הנז' סמכתי על פי הדברים האלה הנז"ל דאין חיובו של שלם יחייבו להיות הקנין חל וכמש"ל ועל זה שרטט וכתב אלי או"ע הרב הכולל הדה"מ מאריה דאתרה עי"ת רבאט כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו הי"ו כי הוא חייבו בדין לקיים השכירות מכח מה שמצא כתוב בפסקי הרב מוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה והעתיק לי פסק הרב ה' אב"א וז"ל שאלה ראובן מכר לשמעון סחורה ונגמר הענין ונתחייב שמעון לראובן בשטר בסך דמי המקח ואח"כ חזר שמעון מהמקח יכול לחזור או לא תשובה לכאורה נראה דלא עדיף חיוב מאלו נתן דמים ואם נתן דמים ולא משך יכול לחזור בו במי שפרע ויצטרך להחזיר מעותיו והכא נמי יכול לחזור ויחזיר לו שטרו אך כד דייקינן שפיר נראה דלא דמי דהנותן דמים כיון שלא משך ודאי נתן אדעתה שימשוך והו"ל כנותן על תנאי כיון שאין חיוב על גוף האדם אבל המחייב עצמו בשטר בלי שום תנאי חייב לגמרי שהוא כאומר לו אני מחייב עצמי מעכשיו כשתביא לי הסחורה פלונית וכיון שהביא לו חל החיוב ולא יאמר הדרי בי וראיה קצת מהא דאיתא בסס"ו דאפע"ג דאין אדם מקנה דשב"ל אדם מתחייב בדשב"ל וכי היכי דמתחייב בדשב"ל ה"נ י"ל דמתחייב בעד דבר שלא משך ויש להביא ראיה לזה מהא דקי"ל בבכור בס' ש"ה ס"ד כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים בשביל פדיון בני חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי ע"כ ובגמרא דמד"ת בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו דאינו פדוי שמא יאמרו פודין בשטרות ע"כ. וקשה סו"ס למה חייב ליתנם לו דיל"ל שיחזיר לו השטר ובנו אינו פדוי דהא לא נתחייב בשטר אלא בשביל הפדיון ולמה נשאר החיוב ומוכרח לומר דעכ"פ כיון שחייב עצמו וגופו כבר הוא מחויב ומד"ת מחויב ליתן ובנו פדוי לכשיתן ולא מצי לחזור בו ולומר לא אפדה ממך ולא מכהן אחר כיון שכבר נתחייב לזה שיוכל הכהן לומר אנא הא קאמינא תן מעות שנתחייבת לי ואני אפדה בנך ואם לא תרצה לפדות ממני מה אעשה לך אלא שמדרבנן החיוב לא יכלו להפקיע כיון שהוא מחויב אך הפדייה אמרו שאינו פדוי מטעם שלא יאמרו ומשם יש ללמוד לנדו"ד דכיון שנתחייב בשטר בעד איזה דבר אף שאותו יכול לחזור מ"מ המתחייב אינו יכול לחזור אח"כ מצאתי להרב המבי"ט שנשאל בכיוצא בזה בראובן שקנה צמר משמעון ונתחייב לו בעד סך מה דמי הצמר ואח"כ חזר שמעון בעל הצמר ופסק הרב דאיני יכול לחזור וכתב שם שקצת מחכמי דורו חולקים עליו והרב ה' השיב על דבריהם בטוטו"ד ועוד נראה דאפילו החולקים היינו שיכול בעל הצמר לחזור בו ולהחזיר לו שטרו אבל המתחייב אינו יכול לחזור וכמ"ש עכ"ל הרב מוהר"ר רפאל זלה"ה ומזה הרב יקותיאל נר"ו רצה לסמוך לחייב שלם הנז' לקיים השכירות והיתה תשובתי אליו הן אמת דסברא זו של הרב מוהרר"ב זלה"ה ראוי לנו לקבל דבריו בס"פ הגם דבכל דבריו יש לשדות נרגא כמו שנראה למדקדק עכ"פ אין משיבין את הארי צמרו אבל עכ"פ מה נענה בהאי כללא דכלל הכנה"ג דכל מקים שנתחייב הלוקח לקיים המכר נתחייב גם המוכר וא"כ הוא דחיוב השטר משוה קנין לענין הלוקח א"כ גם בההיא דלוה שכתב השטר יש לנו לומר דלגבי הלוה אין יכול לחזור משום דהוי חי"ע במה שאינו חייב וא"כ גם על המלוה יעבור כוס להתחייב להלות לי ולמה פסק מר"ן דחיוב הלוה שנתחייב בשטר לא יחייבנו למלוה להלות אלא ודאי דחיוב הלוה לא משוי קנין אפילו ללוה אי ללוקח הן אמת דכבר קדמה לי ידיעה ממה שכתב רב אחרון מרבני ווהראן יע"ה ז"ש מוהר"ח קצב"י ז"ל בס' צרור החיים דצ"ד ששם כתב בהאי דינא דאם נתחייב הלוה בשטר יכול המלוה לחזור שלא להלות לו כתב הרב ה' ז"ל בנדון הרשב"א אם נתחייב המלוה בקנין ללות שהוא דומה למוכר לא מצי הדר וזכה הלוה בהלואה ולא פליג הרשב"א על מוהר"י מיגאס והרמב"ן אלא בלוה שנתחייב בקנין דמלוה מצי הדר אבל לא במוכר וכו' ולפ"ז מה שכתב הכנה"ג בשם מוהריב"ל דלא מצינו בשום מקום שימכור המוכר ולא יקנה הלוקח הוא מילתא אלבא דכו"ע וליכא מאן דפליג ואפילו הרשב"א יודה וכמ"ש מר"ן במקומות ה' אבל מאי דסיים או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר שפירושו כיון שנתחייב בקנין הלוקח המוכר לא מצי הדר אינה אלא להרמב"ן ומהר"י מיגאס זלה"ה אבל להרשב"א מצי הדר וכוותיה נקטינן וכהכרעת מר"ן דעליה סמכינן ונהי דלוקח בקנין לא מצי הדר משום דחייב עצמו במה שאינו חייב מ"מ מוכר מצי הדר לדעת הרשב"א אבל אם מכר בקנין אלבא דכו"ע דלוקח לא מצי הדר עכל"ה וא"ך מדברי הרב הנז' נראה כסברתו של מוהרר"ב זלה"ה ומאי דהוקשה לן מההוא כללא דכנה"ג כדכתבנו דמחזי דבריהם לפי אותו כלל שהם הפך דברי מר"ן דס"ל דחיובו של הלוה לא יחייב למלוה ללות לפי דבריו ג"ך