קרני רא"ם קצ

דבבגדי שבת האחים לא נתכוונו כלל לזכות זל"ז ואפשר כדעת הסמ"ע דס"ל דדבר כזה אין רשות לשותף ליתן ולכך מוציאים גם יש לומר דהואל והאחים עצמם באו לחלוק יכולים לומר דיותר אינם רוצים ליתן להם והרי נצטרכו להם אבל כשהאב עצמו עשה הבגדים לבניו ומת הואל והוא עצמי לא גילה דעתו שרוצה ליקח אותם מהבן מאן לימא לן דאין רוצה לזכותם עוד להבן כדי שיזכו בי היורשים ואין משם סתירה: ויש ראיה מפורשת לדברי ממה שפסק הש"ע בס' ע"ר ס"ב וז"ל מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפע"פ שהם גדולים וכו' הרי אלו שלו וסיים מור"ם והוא הדין אם הרויחו בסחורה או במלאכה אבל אם מת אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר יורשים עכ"ל וכתב הסמ"ע סק"ה וז"ל אינו מוריש מלאכת פירוש אם מת האב אף שכבר הרויחו בסחורה או שכבר נעשה המלאכה מ"מ הואל ועדיין בידו והוא מת איני מוריש וכיוצא בזה כתב ב"י סו"ס קע"ז דאף המציאה שמצאו בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמי ע"ך: והנה הגם דמדברי מור"ם אלי אין הוכחה לדברינו דטעם דברי הרי הוא מבואר בדברי הגהו"ת מרדכי דהטעם הוא דכמי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הכי נמי לא יוריש יגיעת שמעון לראובן ומטעם זה אפילו תפס כבר האב מן הבן מה שהרויח עכ"ז הואל והם עדיין ביד האב לא יורשים אבל בנדו"ד שהבגדים מעשה האב נינהו איכא למימר זכו היורשים עכ"פ ממה שהביא הסמ"ע דברי הרב"י סו"ס קע"ז דאף המציאה שמצא בחיי האב ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו ע"ך משם יש ראיה לנדו"ד דהתם הטעם הוא דמדשתק האב ולא תבע אמרינן דמחל וזכה הבן לבדו מכ"ש דאדרבה חזינן דהאב זכה לבן בחיים חייתו ומעולם לא תבע האב הבן לקחת הבגדים מידו בודאי דדעתו עדיין לזכות בהם הבן ואין לשאר אחיו כלום ועיין להרב משחד"ר שתמה ע"ד הסמ"ע שמביא דברי הרב"י ע"ד רמ"א דרב המרחק ביניהם דדברי רמ"א הם משום שאין האב יכול לזכות יגיעת בן זה לבן אחר ולכך אפי' הם בידו של האב ודברי הרב"י הם דוקא בדעדיין ביד הבן ומטעם הואל ושתק האב בודאי מחל ולא דמו זל"ז יעי"ש שתמה כן על הסמ"ע ועל כנה"ג שגם הוא כתב כן יעו"ש ועכ"פ אנן בדידן יש לנו ראיה מוכחת מדברי הרב"י הנז' דשתיקה דאב מועלת לזכות הבן לבדו ולדעתי נראה דגם במתנות שנתנו לבן ועדיין האב לא לקחם מיד הבן הגם דפסק מור"ם בסימן ע"ר ס"ד דהם דאב היכא דשתק האב ולא לקחם אמרינן בהו בודאי מחל בהם ואין לשאר יורשים שום זכות כלל. זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן פ"ז עמדו לפני לדת"ש להיות שהר' שלמה סריזו טען שהשט"ח שכתב עליו הרד"ך נר"ו כך נתהווה דהיינו דוד הנז' היה לו בידו פנקס של חובות שנושה אברהם רביבו בגוים שמחוץ לעיר ולקח דוד הנז' הפנקס מידו כדי לגבות מהם בעד החוב שנושה הרד"ך הנז' באברהם הנז' ונתפשר הר' דוד הנז' עם שלמה הנז' להקיף לו סחורות לילך בהם להסתחרר מחוץ לעיר ומכלל הסחורות נתן הפנקס הנז' שקבל הרד"ך מאת אברהם של החובות מסך מאה וחמשים דורוס שבפנקס החובות עד שבצירוף הכל סחורות ופנקס עלה לסך מה והכל זקפו הרד"ך על שלמה בחוב בשטר חוב וכן העיד החכם כהר"י אביקציץ הסופר בפני הרד"ך שכך היה המעשה שדוד קבל החובות מאברהם וחזר אח"ך ומכרן לשלמה וזקפם עליו בחוב ולא קבלם שלמה מיד אברהם שהיה אברהם הוא המוכר לשלמה אלא אברהם נתנם בחובי לדוד ודוד מכרם לשלמה והן היום טען שלמה שלא באו לידו גובייאנה מהסך הנז' כי אם תשעים דורוס וסך ששים לא באו לידי גובייאנה מכמה טעמי ועל זה טען שיהיו הששים דורוס נדונים בחזרה לדוד ולנכות אותם ממה שנושה בו: והיתה תשובתי אם כנים הדברים ויודה דוד הנז' עליהם הדין הוא דבעמוד והחזיר קאי וחילי הוא הואל ומלוה ע"פ אין לה קנייה אפילו תהיה אג"ק כמו שמבואר מדברי מור"ם בסס"ו סכ"ו ומן הסימנים שציין הסמ"ע והש"ך יעו"ש דלא מהני קנין כי אם מעמד שלשתן יעו"ש מכ"ש נדו"ד אפילו קנין לא היה ולא עשו שום תיקון כי אם חשיב עליו סך ההקפות וזקפם עליו בחוב על זה אני אומר דבעמוד והחזיר קאי ודאי והגם דשלמה נתחייב לו בשטר בעד סך החובות בודאי אין לנו לומר דחיובו דשלמה יהיו לו החובות דמה יתן ומה יוסיף דאפילו אם היו יהיו שפרע לו שלמה הנז' דמי החובות ובא לחזור יכול להחזיר דמעות אינם קונות ובמאי נקנו לו החובות אלו ועיין בש"ע סו"ס ט"ל בדין לוה שבא בשט"ח שבידו לכפות את המלוה וכו' דמשם באירה דבחיובו של לוה לא נקנו לו המעות ואין כאן קנייה ויכול המלוה לחזור אף כאן בחיובו של שלמה לא נעשה שים קנין ויכול שלמה לחזור בו בהסך שעדיין לא גבה ואין לדחות ולומר דעד כאן לא קאמר הרשב"א דמר"ן פסק כוותיה בס' ט"ל דאין חיוב הלוה מחייב המלוה להלות לו אלא דוקא לגבי המלוה הוא דיכול לחזור אבל גבי הלוה שנתחייב אינו יכול לחזור דזו אינה סברה דהואל ואין כאן שום קנין על מי יחול מאי שנא לוה או מלוה בודאי שניהם יכולים לחזור ועיין בס' תוש"י ח"ב סס"ז שכתב משם כנה"ג וז"ל ובס' רי"ו בדין מוכר שאינו ברשותו כתב בשם מוהריב"ל שאין לחלק בין מוכר ללוקח דלא מצינו בשום מקום שימכור המוכר ולא יקנה הלוקח או יקנה הלוקח ולא ימכור המוכר עכ"ל הרי לך בהדיא דאין חלוק ביניהם עכ"ל הרב תוש"י ואין לומר דאה"נ דזהו הנותנת כמ"ש הרב כנה"ג דלעולם במקום שהוטל על אחד מהם למכור גם חבירו חייב לקיים דהיינו אם נתחייב המוכר למכור הוטל גם על הלוקח ליקח ובמקום שהוטל מצד הלוקח ליקח הוטל גם על המוכר למכור וא"כ גם כאן נימא דשלמה זה הוטל עליו מצד דחוב עצמו בשטר והוי כאלו חי"ע במה שאינו חייב דחייב נימא דאה"ן גם דוד חייב אבל לומר דשלמה יכול לחזור