קרני רא"ם קפט

על המחצה אלא האמת הוא שודאי כדברי השותפים שאומרים כבר ויתר והדרי להיות אדעתה דחלק כחלק יאכלו וא"ך מכ"ש לנדו"ד דהיה תפוס בטענת השכירות ובשעת פירעון נתנם בשתיקה ולא דבר מאומה פשוט וברור ששקר דבר דלא היה תנאי ביניהם אלא ודאי שהאמת כן הוא כדברי הרי"ך שאמר שתנאי היה שהוא ישלם השכירות של האלקטרא ואם מצד טענתו שאומר שלא ידע ממנהג זה כבר בררני דסתמו כפירושו ובודאי מידע ידע ולא מפיו אנו חיין וא"ך קם דינא לגבי החמשה שנים הראשונים שכבר פרע שכירותם עד גמירא הדין הוא דמה שפרע פרע ודבריו מהבל ימעטו: ומעתה הבוא נבוא לשתי שנים האחרונים שעדיין יש בידו שכירות שלשה חדשים בודאי דגם בהו דבריו מהבל ימעטו דהואל ובררנו דהואל ופרע בשכירות החמשה שנים זהו עדות גמורה דכדברי הרי"ך שאמר שהתנה עמו הם אמת א"ך גם בשתי שנים האחרונים אפילו נניח שבזמן שחדשו השכירות של שתי שנים לא חזר והתנה עליו עכ"ז אמרינן בהו בודאי אדעתה דשכירות הראשונים נכנסו וכמ"ש מור"ם ס' של"ג ס"ח וז"ל ש"ץ שהשכיר עצמו עם מנהיגי הקהל לשנה בתנאי ואח"ך השכיר עצמו עם מנהיגים שניים ולא התנו בודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו עכ"ל והנה מה שכתב מור"ם עם מנהיגים שניים לרבותא נקטה מכ"ש עם הראשונים וא"ך בכאן שחזר עם המשכיר הראשון עצמו פשוט דאדעתה דשכירות הראשונה נחתי שהשוכר יעשה האלקטרא דכמ"ש הסמ"ע שם סקל"א דמכ"ש הוא וכן בא בזכרוני לאחד מן הראשונים שהורה גבר בדין זה מכח דברי מר"ן דאהע"ז דהמחזיר אשתו וכ' אדעתה דהכתובה הראשונה החזירה ומכח דברי מר"ן אלו דס' של"ג שכתבתי וא"ך קם דינא על פי תשלום ששלם החמש שנים הם ידיעה נאמנה דבתחילת השכירות הם אדעתה שיצחק ישלם האלקטרא וצדקו דברי הרי"ך ושכירות השנייה דאפילו נניח שהיתה בסתם בודאי אדעתה דשכירות הראשונה נחתי ולא יוכל לנכות לו באלקטרא כלל. זהו משנלע"ד בצירוף כמה אומדנות דמוכח מהם ששקר היה יצחק ן' דו"ח מדבר וכאשר נתברר לי מכח טענותיו וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן פ"ו על ענין הבגדי שבת ומועד שעושה אדם לבניו מה דינם אחר מיתת אביהם אם יכנסו לכלל חלוקה בין האשה והבנים או נימא הואל ועשאם להם אביהם בחיים חייתו לא יכנסו לכלל חלוקה דלא מצינו בלשון התקנה אלא כל מה שימצא לו יחלוקו היורשים עם האשה וממנה יש ללמוד לבגדי הבנים דלא יכנסו לכלל חלוקה דלא מקרו אשר ימצא לו הואל והקנה אותם לבניו או דלמא הואל ומצינו למר"ן בש"ע ס' צ"ז סכ"ו פסק כסברת הרמב"ם זלה"ה שהביא הטור דמחלק בין בגדי שבת לבגדי חול וס"ל דבבגדי שבת בע"ח גובה מהם ויהיב טעמא הרב המגיד והביאו הרב"י והסמ"ע סקס"א דהואל והם בגדים יקרים מסתמא אינו מקנה להם אלא על דעת אם יצטרך להם ימכרם וא"ך הואל ויש לו זכות כשיצטרך להם הוו כשל האב ייכנסו לכלל החלוקה יעו"ש ואני בדעתי דעת הדיוט מפשט פשיטא לי דלא יכנסו בכלל חלוקה דלא יהיה אלא עדיין יש לו זכות לאב כשיצטרך א"ך משם מוכח דכל זמן שלא נצטרך להם דהבן נינהו וא"ך הואל ומת האב ומעולם לא נצטרך להם האב ולא הוציאם מרשות הבן בודאי אין זכות ליורשים בהם כלל: ואמרתי אני לכאורה דיש להביא ראיה ג"ך לדברי מדברי מור"ם ס' רפ"ו ס"ג דשם כתב וז"ל מי ששדך בנו וקצב ליתן נדוניה ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדוניה אלא מחלקו שהרי לא זכה בחיי האב ע"ך א"ך מכאן משמע דוקא הנדוניה דעשאה לו אדעתה דנשואין וקודם הנשואין לא זכה כלל הוא דנכנס לכלל חלוקה דון מינה אבל בגדי שבת ומועד שעשה לו ללבוש וזכה אותם לו בחייו אפילו יש זמן שחוזרים לאב כשיצטרך עכ"פ הואל ובחייו לא הוציאם ממנו האב עדיין הבן בזכייתו ואין היורשים מוציאים אותם ממנו אלא דיש לדחות ראיה זאת ונימא דאדרבא זיל לאידך ניסא דמור"ם בא להשמיענו חדוש דאפילו נדוניא דעשאה האב אדעתה לזכותה לו זכייה גמורה ולכשיזכה בה לא נשאר בה שום זכייה לאב עכ"ז בא לומר דהזמנה לאו מילתא היא אלא כל זמן דלא זכה הבן עדיין דאב הוא אבל בגדי שבת יש לומר הואל וקי"ל דאפילו לאחר זכייה עדיין יש רשות לאב כשיצטרך להוציאם מרשותו לא הוצרך להשמיענו הואל ואין בזה שום חדוש ולכך נראה דמדברי מור"ם לא מכרעה מילתא והגם דלדעתי דצד הראשון הוא העיקר ויש מזה ראיה עכ"פ הרוצה להתעקש יכול לדחות והדוחה דוחה בקש: גם ראיתי מה שפסק הש"ע בס' רפ"ח בדין האחים שחלקו ששמין בגדי שבת שעל בניהם אבל לא בגדי חול ולכאורה ג"ך היה נראה לדמות נדו"ד ג"ך וכמו שהאחים כשיבואו לחלוק שמין בגדי שבת שעל בניהם כן האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם הדין כן אלא אחר העיון יש לחלק ביניהם ולא מבעייא לדעת הסמ"ע שם בס' רפ"ח סק"א דכתב דיש חלוק בין האחים שחלקי לבעל חוב דבבעל חיב למה אינו מוציא מן הבנים בגדי חול הואל והאב עשאם להם קנוים להם בידם ואינו יכול להוציאם. ובבגדי שבת שהם קנוים על תנאי. כשיצטרך יוציאם. אבל באחים הרי הם כשותפין וש"ש בהדדי ואין רשות לשותף ליתן דבר מהשותפ' ואם נתן מוציאים מידו ולכך בבגדי שבת שמין אבל בגדי חול מסתמא מחלי אהדדי יעו"ש וא"ך הרי יש חלוק בין מה שעשה האב לבנים הרי הוא קנוי בידם אבל באחים אינו קנוי ולכך שמין וא"ך מה שעשה האב לבן הרי הוא קנוי ואין שמין אלא אפילו לדעת מר"ן דכתב הטעם שם שאין שמין בגדי חול היא מפני שכבר זכו בהם לעצמן א"ך דון מינה דבגדי שבת לא זכו עכ"פ יש לחלק דאיכא למימר