קרני רא"ם יט

הבאה"ט שם יעו"ש. איך שיהיה ראיתי להרב פת"ש הנז' שכתב דהרב מראו"ת הצובאו"ת עשה סמוכות לדברי הש"ך הנז' וגם הוא הביא דברי הרב חת"ס שהבאתי לעיל וגם הוא אזיל בשטת הש"ך וגם הדגו"ל מרבב"ה הרים דגל סברת הש"ך הנז' ואפילו ברשע דחמס ס"ל דהש"ך ס"ל דחזר לכשרותו ועשה ישוב גם הוא לסתירת הש"ך דסל"ד ול"ה יעו"ש ובסוף דבריו של הרב פת"ש כתב דהרב נוד"ע ביאוד"ה דחה דברי הש"ך וכתב דכן פסק הגאון זקנו מוהר"ר העשיל זלה"ה וכן כתב נתיבו"ת המשפ"ט וכן נראה מדעת קצו"ת החוש"ן וכן נראה מסוף דברי מראו"ת הצובאו"ת דחזר ותמה על הש"ך וכן דעת הרבה פוסקים יעו"ש שהביא דבריהם ולבסוף כתב ז"ל ומ"מ בפסול מחמת עבירה שאינו חמס וחמוד ממון אפשר דמצי המוחזק לומר קי"ל כהש"ך והמחזקים בדבריו הרב ד"גול מ'רבבה והח"ס הנז"ל דלא בעינן בזה תחילתו בכשרות עכ"ל: וא"כ מכאן נלמד דהבעל של האשה הזאת פטור מחיוב הכתובה דיכול לומר קי"ל כדעת הרב פת"ש שכתב דיכול לומר קי"ל דהואיל ונענשו אתכשרו א"כ פשוט לענין זה אם ירצה להוציאה ולהיות פטור מכתובתה דהרשות בידו אך נראה עוד דצריכים הבחורים הנז' שיחזרו ויעידו בפני האשה הנז' כמו שנבאר לקמן בס"ד זהו מה שנראה פשוט שאם ירצה לגרשה יכול להוציאה בלי כתובה: אלא דעדיפא מזה הוא דאפילו אם לא ירצה לגרשה יש לבד"ץ לכופו להוציא דהואיל וקי"ל דאסור א"א שנאסרה על בעלה הוא מדאורייתא כמ"ש במס' סוטה ריש פרק כשם יעו"ש דמשם באר"ה דמדאורייתא אסורה לבעל ולבועל יעו"ש וא"כ ראוי ודאי לחוש לסברת הש"ך והדגו"מ והח"ס שהם רבנן סבוראי ובתראי וכמו שפסק מור"ם בחומ"ש סכ"ה ס"ב וז"ל לא יאמר אדם בדבר שיש בו מחלוקת אפסוק כמו שארצה וכו' ואם הוא בהוראת אסור והתר והוא דבר אסור מדאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המקיל ודוקא אם שנים החולקים הם שוים אבל אין סומכים על דברי קטן נגד גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אלא א"כ יהיה הפסד מרובה וכן אם יהיה יחיד נגד רבים הולכים אחר הרבים בכל מקום אפילו אין הרבים מסכימים מטעם אחד עכל"ה וכן העלה הש"ך שם בחומ"ש וביור"ד סרמ"ב בכללים לאותם דינים כפסק מור"ם הנז' וא"כ הגם שמצינו כמה רבוואתה ס"ל דלא כהש"ך ורבים הם נגד החולקים עכ"פ לא הזכיר מור"ם והש"ך אלא רבים נגד יחיד אבל רבים נגד שלשה גם הם רבים מקרו ויש לנו לחוש לדבריהם ולכופו להוציאה: ומה גם לפי פסק מור"ם שם עוד בס' כ"ה שכתב וז"ל כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים אחרונים חולקים עליהם הולכים אחר האחרונים והלכה כאחרונים מאביי ואלך עכ"ל א"כ גם הרב ד'גול מ'רבבה והרב חת"ם סופ"ר הם אחרונים לפוסקים שהביא הרב פתח"י תשוב"ה ומן הראוי למינקט כוותיהו ולפחות לחוש לדבריהם וכעין זה פסק מור"ם באהע"ז סי"ז סט"ז וז"ל וכן בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינין אלו אזלינן לחומרא יעו"ש ועיין שם בחל"ם מה שמיישב דברי הרא"ם עם תשובת הריב"ש דפסק מור"ם דלאו סתראי נינהו יעו"ש והגם דשאני התם דאיסור א"א לעלמא הוא במיתת ב"ד דחמור הוא אבל בכאן אין כאן כי אם אסור לאו עכ"פ נגד זה ג"כ מצינו שם קולא שאינה כאן דהא באיסור עגונה שם הקילו בכמה ענינים ועכ"ז במחלוקת הפוסקים פסק מור"ם דאזלינן לחומרא ומכח זה נהגו בדיני עגון לצאת דעת המחמירים אפילו נגד מרן דאתרא דידיה קא סמכינן מכ"ש נדו"ד דאין כאן חשש עגון ודאי דיש לנו לחוש לסברת החולקים שהם הש"ך וה'דגול מ'רבבה והחת"ס שהרי כבר ראו כל ספרי החולקים עליהם ועכ"ז החזיקו בסברתם דבאיסור עבירה לא בעינן תחילתו בכשרות א"כ גם אנן כאן יש לנו לחוש הואיל ולקו אתכשרו להעיד על מה שעשו לאסור איסר להאשה: הן אמת דהיה מקום כאן להאריך לאמת סברא זו אם יש להוציאה בעל כורחו של בעל או לא אלא הואיל ודברינו אלה הם בדרך מה שלא היה אם היה דהא לא קי"ל הכי אלא הדין הוא אין אדם משים עצמו רשע על כן אין להאריך ללא צורך: גם היה מקום לחקור ולדרוש אם הנהו להקת הפוסקים החולקים על הש"ך וגמרו אומר דבעינן באיסור עבירה תחילתו בכשרות הוא לכל דבר השוו מדותיהם או דילמא עד כאן לא אמרו אותם הפוסקים דבעינן תחילתו בכשרות הוא דוקא לעדות ממון אבל לענין איסור דאורייתא כזה אפשר יודו לסברת הש"ך דס"ל דלא בעינן תחילתו בכשרות ונחוש לעדותם דשמא כשרים הם להעיד על מה שראו דהואיל ולקו אתכשרו. אלא הואיל וספריהם אינם נמצאים אצלינו וגם מלתנו אמורה דכל דברינו אלה הם נגד הדין על כן אין כאן מקום להאריך אבל עכ"פ לכל הצדדין אפילו לפי דברינו הראשונים אם לא ירצה הבעל לקיימה ודאי דיכול להיציאה בלי כתובה מכח קי"ל כמש"ל כמ"ש הרב פת"ש: אלא הואיל וקי"ל הלכתא דהדין הוא דאין אדם משים עצמו רשע הדר דינא באמת לאסור האשה ולכוף הבעל להוציאה על פי הבחורים הנז' בכל אופן משלשה אופנים שיעידו בין אם אמור יאמרו שכל אחד עשה עבירה עמה שלא בפני חבירו. בין אם יאמרו אחד ראה חבירו ואחד לא ראה. בין אם יאמרו שהיו ברואין זה את זה: והדרך הראשון כשלא ראו זה את זה יש לנו לאוסרה ע"פ מימרת רבא בסנהדרין דכ"ה דשם נאמר בעובדא דבר ביניתוס דנאמן הלוה להעיד עליו שהלוהו ברבית לפוסלו וטעמא הוא משום דאמר רבא אין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבוריה כמו שמבואר שם בסנהדרין נמי דף ט' באומר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין יעו"ש והכי קי"ל הלכתא וכמ"ש הרמב"ם פי"ב הל"ב ההיא דפלוני וכו' והטוש"ע בס' ל"ד סכ"ו פסקו ההיא דבר ביניתוס דסנהדרין יעו"ש וא"כ ממנו נלמד לנדו"ד דהואיל ובמה שהעידו על עצמם אינם נעשים רשעים א"כ כל אחד מהם כשאומר הוא זינה עם אשת פלוני פלגינן דבוריה ונאסרת על פיהם וכמו שבא הדבר מפורש במור"ם אהע"ז סקט"ו ס"ו משם הרשב"א וז"ל אמר אחד על אשה אחת שזינתה עמו נאמן עליה בעד אחד ע"כ וכתב שם הרב חל"ם והרב"ש והטעם הוא דפלגינן דבוריה והוי כאלו העיד על האשה דוקא ואם בא עד אחד ומעיד כן מצטרפים זע"ז והוו