קרני רא"ם קפח

יה"ר כי ידעתי נאמנה שראיתי למי מהאחרונים שכתבו סברא זאת דאין אדם נאמן לומר דלא ידע מן המנהג ולעת עתה לא ידעתי מבטין מי יצאו הדברים וה' יחזיר אבידה אמן: שוב עיינתי בס' בע"י חי"י בס' ע"ץ הד"ר ס' ר"ב ושם נשאל בדין בכור שוותר במקצת הנכסים דק"ל וותר בכל כסברת רב פפי משמיה דרבא המובא בבתרא דף קכ"ו וכוותיה פסק הרמב"ם והטוש"ע ס' רע"ח ס"ח יעו"ש והרב הנז' נסתפק בבכור שוותר במקצת נכסים ואחר זמן כשבאו לחלוק השאר יצא לי לטעון כי בטעות וותר ולא ידע שהבכור נוטל פי שנים ועכשיו שידע מזה תובע מה שזיכתה לו התורה והרב הנז' פלפל באורך וברוחב בעקר הדין ולבסוף כתב ומיהו אפשר דלא אמרינן וותר אפילו בשאר נכסים אלא כשהוא מודה דכוונתו היה לוותר באותם נכסים ולא בשאר בזה אמרינן כיון דויתר ויתר בכל אבל אם מעקרא הוה מכחיש שאפילו באותם שחלק אין דעתי לוותר בכורתו ומחילה בטעות היתה כנדו"ד שאומר שמפני שחשב שאין הבכור נוטל פי שנים נטל חלק כפשוט אבל עכשיו רצה לחזור אף בזה לא צדק אמרתי דבדבר פשוט כזה לא עביד אינש דטעי ואינו נאמן לומר טעיתי וכו' ובכאן האריך הרב הנז' להביא להקת הפוסקים אם נאמן לומר לא ידעתי אם הדין כך אי לא יעו"ש אלא דלבסוף העלה וכתב וז"ל מכל מה שכתבתי יתבאר לך שאינו נאמן לומר שטעה בדין שלא היה יודע שהבכור נוטל פי שנים דקטן בן יומו אינו טועה ואפילו הנשים דכתב הרשד"ם דנשי לאו דינא גמירי בדין זה אינם טועים אפילו הנשים ומדברי מוהריב"ל איכא למשמע דאפילו אם היה טוען שלא ידע דהבכור שנטל חלק כפשוט יותר בכל הנכסים וותר יעו"ש ושוב מצאתי בח"א ס"ו קפ"א כתב כלשון הזה והיינו ההיא דבכור דהוי מדאו' וכו"ע ידעי שיש לבכור פ"ש א"ך כל שחולק בסתם ודאי מחל אמנם כתובת בנין דכרין לאו כו"ע דינא גמירי ובפרט האידנא דאיכא פליגתא דרבוותא אפע"ג דחלקו בסתם מצי למימר מחלתי בטענה דלא היה ידע להך דינא דכתובת ב"ד. כלל הדברים בנדון שלפנינו שחלקו האחים בדיטא"ס ובנכסים שבארגז ונוטל הבכור חלק כפשוט ויתר בכל הנכסים ואין לו חלק בהם אלא כפשוט עכ"ל הטהור א"ך ממני נלמד לנדו"ד במכ"ש דהא מה שהשוכר משלם האלקטרא לאו מדינא אלא ממנהגא נהוג ומנהג זה מידע ידעי ביה מקטן ועד גדול ופוק חזי מה עמא דבר וזה עדיף מדין דבכור דמנהג זה אין לך בר ישראל שלא ידע מזה דהא אין לך מי שאין לו בית דירה ומי שהיא שוכר מידע ידע מנהג השוכרים ומי שיש לו קרקע ומשכירו לאחרים הרי גם היא ידע מזה וא"ך הדר דינא בנדו"ד כאלו מידע ידע: הדרן למאי דאתן הואל ובררנו דאינו נאמן לומר דלא ידע מן המנהג אלא אמרינן דודאי מידע ידע א"ך פשוט לגבי החמשה שנים ראשונים שכבר פרע דמי שכירותם ולא נכה לו מה שהוציא בהאלקטרא של כל שנה שעשה בודאי דזה עדות ברורה דתנאי היה ביניהם כששכר לא שלא יחשוב עליו מה שיוציא בהאלקטרא דאם איתא דבסתם השכיר לו היה לו לנכות דין האלקטרא שהיציא. ודין זה הוא הוא מה שכתב מור"ם בס' פ"ה ס"ג וז"ל ראובן שתובע משמעון לשלם לו והשיב שמעון הלא אתה פרעת לי זה השבוע ולמה לא עכבת חובך וראובן אומר האמנתיך נאמן במיגו דיכול לאמר לא פרעתי או עדיין לא הגיע זמני אז שתפריעני עכל"ה הרי לפניך דלא האמינו לראובן אלא משום מיגו אבל במקום דליכא מיגו בודאי חזקה הוא דאמרינן לא היה לו לפורעו ולחזור ולתבוע עוד וא"ך כאן לגבי השנים הראשונים שפרע עליהם מה מיגו יש לו עליהם שכבר פרע מה שהיה נושה בו עליהם ולא שייך לומר שום מיגו ואפילו יתפוס תתת ידו ממון המשכיר לא מהנייא תפיסתו הואל ואנן סהדי דמידע ידע במנהגא ופרע בודאי דמעקרא ידע ומחל ואדעתה דהכי נחית ותנאי היה ביניהם דהואל ופרע זהו עדות שתנאי היה ביניהם שהשוכר ישלם האלקטרא ואפי' יתפוס מוציאן מידו וכמו שכתב הרב כנה"ג דאפילו בשאר נכסים ויתר ולא יטול בהם אלא כפשוט הגם שהם בחזקתו עכ"ז אמר הואל ובודאי ידע וותר אין אנו מאמינים לומר דלא ידע ואפילו במה שלא חלקו לא יטול אלא כפשוט הגם שהם בחזקתו לא מהנייא ליה אותה חזקה וכן ראיתי להרב הקדוש מוהר"ר יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י סל"ג שכתב בדין שלשה שותפין שהיה תנאי ביניהם שאחד יטול מחצה ושנים מחצה ובעת חלוקה חלקו על שלשה חלקים חלק לכל אחד ואחר זמן מה תפס אותו שותף שהיה ראוי ליטול מחצה ונטל שליש תפס דבר מה משל שותפות ויצא לטעון טעין כי הוא שותפיו חייבים לו מפאת פרידת השותפות שמן הראוי היה לו ליטול מחצה ולא נתנו לו כי אם שליש ועל זה היה מקוה מתי יבוא ממונם לידו ויפרע ממנו ושותפיו טוענים להד"מ אלא שחלקו בדין כי בימי שותפות נתרצו לחלוק חלק כחלק וכו' ועל זה השיב הרב וז"ל תשובה אחר כל שמוע טענותיהם פסקתי להם שחייב אברהם להחזיר מה שתפס דמאחר שחלקו על הנזכר וכו' ולא ערער ולא מיחה על החלוקה ודאי אמרינן ויתר ומחל בתביעתו שהיה אומר שהתנאי היה שיטול הוא מחצה בריוח ואפילו אם תמצא לומר שהאמת כדבריו אין לך מחילה גדולה מזה וכמ"ש מר"ן בס' רע"ח ס"ח וס"ט בדין של הבכור שחלק במקצת נכסים ונטל חלק כפשוט דוותר בכל הנכסים ולא יטול בהם אלא כפשוט כיון דעבד מעשה חלוקה ולא מיחה יעו"ש וקו"ח בנכסים עצמם שחלק בהם כפי דברי השותפים כנדו"ד דודאי אין לך מחילה גדולה מזו ולפי שאברהם הודה למימון שלא מיחה בשעתו של חלוקה ולא הזכיר לו ענין זה לכן לא הוזקקתי למימון להביא עידי חלוקה להעיד כדבריו כי על פי הודאתו שהודה שלא מיחה בשעת חלוקה לבד נתחייב וכו' עכל"ה א"ך משם יש ללמוד קו"ח דהשתא ימה אפילו בנדו"ד של הרב הנז' שלא היה הממון ביד אברהם הנז' ואיכא למימר דהאמת אתו דמעקרא שתק אדעתה עד שיזדמן לידו ממון שלהם ויתפוס אותו עכ"ז הואל ולא ערער ולא מחה בשעת חלוקה זהו עדות גמורה שדבריו שקר וכדכתב בד"ב וז"ל דמאחר שחלקו על האופן הנזכר ולא ערער ולא מיחה על החלוקה ודאי אמרינן ויתר ומחל בתביעתו שהיה אומר שהתנאי היה שיטול מחצה בריוח ע"ך הרי לפניך מדבריו אלו דמכח ששתק אמרינן בודאי שקר בדבריו שאמר לא וותר