קרני רא"ם קפז

שכירות השני חדשים שנשארו משתי השנים ושכירות חודש הנוסף והן היום הגיעו עת סוף החודש השלשי וקיים דבריו יצחק ן' דו"ח והוריק לו הבית ונתן לו מפתח הבית והרי"ך תבעו לשלם שכירות השלשה חדשים ויצא יצחק ן' דו"ח לטעון טעון כי הוא ראה שוכר אחד שהיתה בית של אדם אחר שכורה גביה וביום בא לפרוע לו השכירות נכה לו מדמי השכירות מה שהיה טח הגג של הבית בסיד הנקרא לקטרא וגם הוא עתה רוצה לנכות להרי"ך שיעור מה שהוציא מכיסו בהאלקטרא שעשה לבית זה שבעה שנים כי הוא לא ידע שהמנהג הוא שהמשכיר מתקן אותה והרי"ך טוען כל זה שקר ודבר כזב כי ביום שכירות הראשונה התנה עליו שהוא יעשה האלקטרא מכיסו ולא יחשוב עליו מאומה: תשובה לזה הנה אם באנו מצד הדין על מי מוטל לתקן טיחת הגג והוא הנקרא לקטרא מצאנו ראינו למר"ן בחומ"ש ס' שי"ד ס"ב שכתב וז"ל השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח הגג הרי זה עושה משל עצמו עכ"ל וסיים שם מור"ם והוא הדין כל דבר שאינו מעשה ידי אומן ובכל אלו הענינים הולכים אחר המנהג עכ"ל וא"ך אם באנו לפי הדין הרי מר"ן כתב דטיחת הגג הוא על השוכר וגם האלקטרא דידן הוא טיחת הגג ואינו מעשה אומן כלל אלא אשת בעל הבית נוהגת לתקן אותה מדי שנה בשנה כלאחר יד: אלא אפילו לפי מנהג הנהוג בינינו במדינה זאת שהמשכיר מתקן משלו האלקטרא ויש לנו לילך אחר מאי דנהוג כמ"ש מור"ם עכ"ז אין בדברי יצחק ן' דו"ח כלום דהא מנהג זה ידוע ומפורסם לכל הוא וא"ך הואל ודבר ידוע הוא מסתמא יצחק בדו"ח מידע ידע ואינו נאמן לומר דלא ידע מנהג זה וכמו שיש לדקדק מדברי מר"ן בחומ"ש סס"א ס"ה שכתב כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא וכו' כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש שיכתבו כל לישנא שפירי דאית בה ע"ך ובס' מ"ב סט"ו ג"ך כתב וז"ל לשון שרגילים לכתוב בשטרות אפע"פ שאיני מתקון חכמים אלא לשון הדיוטות שנהגו לכתוב במקום ההוא הולכים אחריו ואפילו לא נכתב דנין ליה כאלו נכתב עכ"ל והנה יש להקשות על פסקי דינים אלו דסו"ס אפילו נוהגים לכתוב אותם כל המדינה סוף סוף שמא האי לא ידע מזה ולא קבל עליה אלא ודאי הואל וכל המדינה מנהגם כך אמרינן מסתמא בודאי ידע ואפילו יבוא לטעון טעון דלא ידע מזה אינו נאמן ולכך נתנה רשות לכתוב משום דאמרינן בודאי מידע ידע ואדעתא דהכי נחית וזה מדוקדק ממה שהקשה הרב"י בס' ע"א סכ"ה דברי הטור אהדדי דבס' ע"א פסק דאם העדים לפנינו ואמרו דלא כתבו הנאמנות בצווי הלוה לשופרא דשטרא כמו שכותבים בשטרות אין סומכים על הנאמנות ובס' ס"א פסק כתשובת הרא"ש בלי שום חולק שכתב כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות וכו' כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו, כמנהג המדינה ואין צריך לפרשו וקשיין אהדדי ועל זה תרץ שם שלשה תרוצים ותרוץ קמא הוא ז"ל ואפשר לומר דבעל התרומות מיירי כשאין מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות ואפע"פ שבקצתן כותבים כן והרא"ש שהביא הטור בס' ס"א מיירי כשהוא מנהג פשוט בכל המדינה ע"ך ועל תרוץ זה סמך בשולחנו הטהור ופסק בס' ע"א סי"ד וז"ל שטר שיש בו נאמנות ומנהג המקום שהרבה כותבים נאמנית בלי המלכת הבעלים לשופרא דשטרא והלוה טוען כי לא ברשותו נכתב אם העדים כאן ואומרים שלא כתבוהו אלא משום שהיו רואים שבשאר שטרות כתוב כך אין סומכים על הנאמנות כיון שאינו מנהג פשוט לכתוב כך בכל השטרות עכל"ה הרי לפניך דמר"ן מחלק בין מנהג ידוע שבכל השטרות כותבים לאם אינם כותבים בכל השטרות ומוכרח לומר דהואל וידוע שבכל השטרות כותבים תרתי איתנהו דודאי מידע ידע במנהג ובודאי אדעתא דהכי נחית אבל היכא שאין הכל כותבים יכול להיות דלא ידע בזה זה הלוה ואם ידע אפשר הואל וכולי עלמא לא כתבי הכי אלא מקצת ומקצת לא אפשר דלא אדעתא דהכי נחית ודעתו הוא דלא יכתבו אלא כאותן שטרות דלא כתבי בהו הואל ולא נמלכו בו א"ך מוכרח מדברי מר"ן דבמנהג ידוע מחזיקינן ליה דידע: ואפילו לדעת הש"ך בס' מ"ב שכתב בס' קל"ז וז"ל ואפילו לא נכתב דנין אותי כאלו נכתב פירוש דמסתמא היה דעתו שיכתוב כן. נלפ"ז משמע בפשיטות דהיינו דוקא שידוע שידע מזה אבל אם לא ידע מזה אפע"פ שנוהגים ההדיוטות כן אין דנין אותו כאלו נכתב עכל"ה וא"ך מדברי הש"ך אלו משמע דלא אמ' כותבים אלא בידוע שהלוה יודע מזה אבל אם אינו ידוע לא וא"ך משמע דיכול לומר דלא ידע ממנהג זה עכ"ז הרי מדבריו האחרונים מוכח דלא בעינן עד שידע בבירור גמור אלא כל שהוא ידוע לכל אמרינן מסתמא ידע שהרי סיים בדבריו שם וכתב וז"ל ובזה מיושבים דברי הרמב"ם וכו' ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דודאי אלו לא היו כותבים בשטרות בין קרקעי בין מטלטלים פשיטא שלא היה ספק בדבר שהרי מעשים בכל יום שגובין המטלטלים וא"ך אינו יכול לומר דלא ידע שהרי מסתמא ידע או ראה איזה פעם שגבו המטלטלים וא"ך הי"ל להעלות על הדעת שהוא משום תקנה דאם לא כן היאך גבו מהמטלטלים אלא ודאי ידע מתקנת הגאונים וכו' עכל"ה הרי לפניך דהש"ך עצמו לא מצריך עד דידעינן בבירור אלא כל שהוא ידוע אמרינן מסתמא ראה או ידע איזה פעם וקרינן ביה ידע ממנהגא יעו"ש: וכן ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה בס' ס"א סק"ג שכתב משם הרב חוו"ת יאי"ר וז"ל וכתב עוד דמה שמקצתם כותבים לפסול כל שובר אם לא שיהיה נכתב על גוף השטר עצמו ממש ואינם מודיעים זה ללוה כלל הוא שלא כדת של תורה ואם אירע שנכתב כן והלוה מוציא שובר כת"י המלוה וטוען שלא ידע התנאי טענתי טענה שאינו דבר הרגיל עכל"ה הרי לפניך דאין מאמינים אותו לומר דלא ידע אלא בדבר שאינו רגיל אבל בדבר הרגיל אינו נאמן וא"ך הרי לפניך דבדבר הרגיל אלבא דכו"ע איני נאמן לומר דלא ידע. והנה הוכרחתי לחטט אחר ראיות אלו לפי שעה הואל ושר של שכחה גבר בעת ובעונה הזאת לא יוסיף עוד