קרני רא"ם קפה

אופן דמצינן להציל ממון ישראל להשבת אבידה מחשיב ולא נקט בגמרא שם שבאו לדין אלא משום אורחא דמילתא הואל ובעה"ר ידם נטויה לכפות הישראל לדון בערכאותיהם על כן נקט באו. הכוונה אם יזדמן דבר זה ויביאו לפניך עשה כך אבל אה"ן אם יש איזה אופן שיוכל הישראל להנצל אפילו לא יבואו לפנינו בודאי דמותר הישראל לעשות כמה טצדקי להצילו ובפרט למצוה יחשב לו: ועדיפא מזה סיים שם בגמרא דקמא דאמר ואם לאו באים עליו בעקיפין דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אמר אין באים עליו בעקיפין ואוקי שם בגמרא דאפילו ר' עקיבא לא אמר אין באים עליו אלא במקום שיש חלול ה' אבל במקום דליכא חלול ה' מותר להפקיע אפילו הלואתו ופסק זה פסקו מור"ם בש"ע חומ"ש ס' שמ"ח בהגה יעו"ש וא"ך באומרך דאפילו הלואתו הותר לו ללוה לבוא עליו בעקיפים במקום דליכא חלול ה' מכ"ש היכא דהעכו"ם אדרבא בא בעקיפים לקחת ממון הישראל בודאי דעלינו רמייא חיובא לעשות כל טצדקי להצילו מרעתו באיזה אופן שיהיה ולית דין ולית דיין ועל זה בודאי סמכו קמאי וקמאי דקמאי. זהו משנלע"ד וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן פ"ד עמדו לפני ד"ת שת' שני עכו"ם ובידם שט"ח אחד כתוב וחתום בסופרי ישראל כראוי שנושה אביהם של העכו"ם הנז' סך מאתים ושנים ועשרים דורוס בהמו"ן אליהו סריזו י"ץ ואליהו הנז' טען שכבר פרע ביד אביהם עספ"א והואל והשטר אין בו נאמנות לא אשגח לתבוע בו אבוהן הואל ואמר לו שכבר נאבד מהו הדין. עוד אליהו טען ואמר הרי יש לו עד"א שיודע שהשט"ז פרוע עד כאן הגיע דבריו יומ"ץ: תשובה לזה הנה דין יתומים שהוציאו שטר על הלוה הרי דינו ערוך בש"ע ספ"ב ס"ח ובס' ק"ח ס"ח דהדין הוא שהיורשים ישבעו שבועת היורשים שלא פקדנו וכו' וגובים אלא דהכא קא חזינא דהמלוה הזה מקרא מלא דבר בו אשר פיהם דבר שוא וכו' וא"ך הדר דינייהו כדין מי שהוא חשוד על השבועה שהוציא שט"ח על חבירו ובדין חשוד שהוציא שט"ח על חבירו מצינו למר"ן בס' פ"ב ס"ח שכתב וז"ל היה המלוה חשוד י"א שהנתבע נשבע הס"ת ונפטר וי"א שהמלוה נוטל בלי שבועה והכי מסתברא עכ"ל ובס' צ"ב ס"ט כתב וז"ל וכן פוגם שטרו וכל כיוצא בזה שהיה חשוד וטען הלוה שפרעו ואמר ישבע לי הרי הנתבע נשבע הסית ויפטר מהשטר וי"א שכיון ששטר מקוים בידו גובה בלי שבועה ע"ך וכתב הסמ"ע בש' פ"ב סקכ"ו דהכי נקטינן כסברת הרמ"ה דס"ל דהמלוה נוטל בלי שבועה וכמו שכתב מר"ן דהכי מסתברא והגם דבס' צ"ב לא הכריע ולא כתב דהכי מסתברא כמ"ש כאן עכ"פ גם שם הביא סברת הרמ"ה דפסק דיטול בלי שבועה באחרונה והואל והביא הרמ"ה באחרונה בודאי כותיה רוצה לפסיק: וגם הש"ך בס' צ"ב סקי"ד שם הוכיח כסברת הסמ"ע דהאמת הוא כדעת הרמ"ה ס"ל למר"ן לפסוק דינא וכן ראיתי להרב מאמר קדישין בס' צ"ב סקכ"ג שכתב וז"ל ועיין לעיל בס' פ"ב שהוכחתי דכן הלכה כי"א וכפירוש הסמ"ע וכ"ך הש"ך ודלא כמהרש"ך שכתב שיכול המוחזק לומר קי"ל כסברא הראשונה עכ"ל נמצינו למידין לדעת הסמ"ע והש"ך והרב מאמר קדישין דנקטינן דמר"ן דעתו לפסוק כמ"ש בס' פ"ב דהכי מסתברא ואפילו בס' צ"ב הביא סברת הרמב"ם בסתם ואח"ך הביא סברת הרמ"ה בשם י"א ואנן קי"ל כסתמא דמר"ן על כל פנים הואל ומצינו בס' פ"ב הכריע כסברת הרמ"ה בודאי לא אזלינן בתר אותה סתמה דס' צ"ב הואל ומצינו בפירוש שכתב דלא נקטינן כאותו סתם ובפרט הרי הסמ"ע כתב דמר"ן גם בס' צ"ב דעתו לפסוק כי"א אחרונה הואל והביאה באחרונה הן אמת דלגבי הכלל המסור בידינו לא כן הוא דלעולם אזלינן בתר סתמה דמר"ן ולא כדעת החולקים שמביא אח"ך עכ"פ אפילו בלא דברי הסמ"ע והש"ך ומאמר קדישין יש לנו לפסוק כדעת הרמ"ה הואל וכתב דכוותיה מסתברא ולא כהרמב"ם א"ך נקטינן להלכה בנדו"ד שהעכו"ם המלוה סתמו הוא לאו בר שבועה דשבועתו כמאן דליתא דמזה הדר דיני כדין החשוד המוצא שטר שדינו הוא נוטל בלי שבועה וגם בניו אחריו גם הם חשודים לישבע שבועת היורשים ונוטלים בלי שבועה כלל: אלא דכאן מצאנו לאליהו הנז' תרופה במה שאמר יש לו עד"א שהוא פרוע הן אמת דלפי דברי הסמ"ע והש"ך לא יש שום חלוק כלל בין יש לו עד"א מעיד שהוא פריע או לא דהא בס' צ"ב ס"ט שם נאמר וכן הפוגם שטרו וכל כיוצא בזה וכו' ופירש שם הסמ"ע דפוגם שטרו שדינו שצריך לישבע וליטול הידוע וכל כיוצא בזה אתא לרבות הטוען על מי שאינו פוגם שהוא פרוע שישבע לו וכו' יעו"ש בס' צ"ב ס"ק כ"ה ובכולהו ס"ל להסמ"ע דמר"ן ס"ל כהכרעתו בס' פ"ב ס"ח דהדין היא כהרמ"ה דיטול בלי שבועה וגם הש"ך הכי ס"ל וכבר כתבנו דהרב מאמר קדישין דכסמ"ע והש"ך כן הוא כמש"ל וא"ך מן הראוי גם אם יביא אליהו עד"א שמעיד שהוא פרוע העכו"ם הנז' לפי דברי הפוסקים הנז' יש לנו לומר דעדיין הדין הוא דנוטל בלי שבועה דהא עד"א מעידו שהוא פרוע דינו שוה לדין פוגם שטרו דבחד מחתא מחתינהו תנא דמתניתין בפרק הכותב הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. עד"א מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה וכו' יפסקינהו הפוסקים ומר"ן בס' פ"ד יעו"ש בס"א ובס"ד וכן בס' ק"ח סי"ד לענין דלאו לכל מילי אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו תני שם דפוגם ועד"א מעידו דין אחד להם יעו"ש. שוב ראיתי להש"ך בס' צ"ב סקי"ד שכ"כ באמצע דבריו וז"ל לשון הסמ"ע ס"ק כ"ה דפוגם שטרו אי שיש בידו שט"ח והלוה אומר ישבע לי שלא פרעתיו קאי ע"כ וכן בעד"א שהוא פרוע והנפרע שלא בפניו וממשועבדים וכן הוא בדברי הרמ"ה והרמ"ך עכ"ל הש"ך וא"כ בכאן דס"ל למר"ן דבפוגם והיא חשוד נוטל בלי שבועה