קרני רא"ם קפד

וכעין זה ג"כ ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בסכ"ו סק"ו שכתב וז"ל כתב מהר"א די ביטין דמי שטוען שאין לו ובקש לישבע על זה אם הוליכו הבע"ח לערכאות בלי רשות ב"ד אזי הב"ד ישביעוהו כדינו ויתנו לו עדים שיעידו שפרע עכ"ל ודין זה הביאו ג"כ הרב גוא"ל חומ"ש סכ"ו סקי"א משם פוסקים אחרים יעו"ש: וכעין זה ג"כ ועדיפא מזה ראיתי להרב גוא"ל ז"ל בסו"ס ט"ו דשם כתב וז"ל מי שנגנב ממנו כסף וזהב וראו איש מקולקל בדבריו שהיה בידו זהב והוא רוצה להתיכו בחנות אומנים שונים ואומדנות אחרות והורה רשד"ם למסור אותו לערכאות בשביל חיב קרוב לשווי הכסף עד שיודה עכ"ל מכל מאי דכתיבנא יתברר לך דמותר להעיד עדות שקר להציל עשוק מיד עושקו: ואין להשיב על זה ולומר דשאני כל הני ענינים דכתיבנא הם איירי בישראל שיש לו דין עם חבירו דמוטל עליהם לדון בדינינו וא"כ הואל ובדינינו יש לו זכות עליו מוטל לקיים ועלינו מוטל להציל עשוק מיד עושקו אבל בכגון זה דדינו הוא עם העכו"ם והעכו"ם כופה אותו לדין בדיניהם ועל פי דיניהם לא יש לישראל זכות בשטר שבידו מנ"ל דמותר להעיד לו שקר נימא דעכו"ם וישראל בתר דיניהם אזלינן אלא דגם לזה מצאנו ארוכה ומרפא דאיתא במס' קמא דף קי"ג ע"א וז"ל הגמרא תניא ישראל וכותי שבאו לדין אם אתה יכול לזכהו בדין ישראל זכהו ואמיר לו כך דינינו בדיני אומות העולם זכהו ואמור לו כך דיניכם ואם לאו באים עליו בעקפין דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אין באים עליו בעקפין מפני קדוש ה' ור' עקיבא טעמא דאיכא קדוש ה' הא ליכא קדוש השם באין וגזל עכו"ם מי שרי והתניא וכו' אלא אמר רבא לא קשיא כאן בגזילו וכאן בהפקעת הלואתו עכ"ל ודינים העולים מגמרא זאת לענין אם בא לפנינו דינינין ליה במאי דניחא ליה ופסקה הרמב"ם פרק עשירי מהלכות מלכים הלי"ב והגם דלא ראיתי בש"ע פסק זה בודאי דנשמט מהדפוס לסבת סכנה כידוע שכמה דבריהם נשמטו מהש"ס והפוסקים בחשש סכנה ועל כל פנים ראיתי לכמה רבנים אחרונים משתמשים בהלכה זאת עיין להרב תוש"י ח"ב סי' צ"ז ולהרב גושפנקא דמלכא דף מ"א וכן מורה פסק הש"ע סי' קנ"ד סי"ח דשם פסק דלא אמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא כמוהו אלא לגרעותא יעו"ש הרי לפניך דהעכו"ם עצמי דינו הוא לגרעותא דפסק הרמב"ם והגם דמצינו בכמה מקומות כפסק הש"ע דדנין כדין העכו"ם בין לזכות בין לחובה וכמו שבא הדבר מפורש בס' מ"ה סי"ז בדין ישראל שקנה שטר מעכו"ם והיו עדיו מרוחקין ובסי' ס"ו סכ"ה בדין עכו"ם שמכר שטר שיש לו על ישראל וחזר ומחלו שאינו מחול ובס' ס"ז סי"ז בדין ישראל שקנה מעכו"ם שטר שיש לו על ישראל אחר דאין השביעית משמיטתו וכן פסק מור"ם בפשיטות דדנין ליה כדין הכותים יעו"ש בסו"ס שס"ט בהגה יעו"ש קושיא זאת כבר נתעוררו בה מפרשי הש"ע והסמ"ע בס' מ"ה תרץ בשני אופנים דשאני בשטרות דנין כדיניהם הואל ומשפט המלך כן הוא והוי דינא דמלכותא דינא ובתרוץ שני תרץ דשאני בשטרות הואל ולא מטי הזיקה ללוה לכך דנין ליה כדיניהם לא כן בההיא דס' קנ"ד דמטי הזיקה לא דנין כדיניהם יעו"ש והטו"ז בס' קנ"ד סי"ח תרץ באופן אחר דהיינו במקום שישראל מחייב עצמו נגד כותי לא מפקע חוב דידיה בכל מילי שהיה לו אף אם בא ליד ישראל משא"כ ההיא דס' קנ"ח סי"ח דלא נשתעבד הישראל כלל לכותי לשום דבר והכל ניחא ע"כ ועיין ש"ך בס' מ"ה סק"י: א"כ בין לדברי הסמ"ע ראשונים ואחרונים בין לדברי הטו"ז נשמע דמאי דפסק מר"ן בסי' קנ"ח סי"ח דהבא מכח עכו"ם הרי הוא כמוהו לגריעותא ממנו נלמד דגם לנדון דידן יש לדון לעכו"ם לגריעותא דדבר זה יש הזיק לישראל בו וממילא יש לנו לפסוק דין העכו"ם לגריעותא וכדעת הסמ"ע בתרוץ שני ומכ"ש לפי תרוצו של הטו"ז דס"ל דכל שלא נשתעבד הישראל נגד העכו"ם כההיא דסי' קנ"ד יש לנו לפסוק דין העכו"ם לגריעותא אלא אפילו לדעת הסמ"ע בתרוץ ראשין דמחלק בין הנהו פסקי פסקי דיני של שטרות הואל והם דינא דמלכותא לההיא דסי' קנ"ד הרי גם בנדו"ד מוכח דדנין ליה לגריעותא דהא לא חליק הסמ"ע ואמר דדנין ליה מדין דינא דמלכותא אלא בדינא דשטרות הואל והמלך קפיד שיגבו בשטרות וכדומה אבל בההיא דסי' קנ"ד דאינו מדין המלך אלא מדין השופט שלהם פסק בו דדנין ליה לגריעותא וגם נדו"ד שאינו ממשפט המלך אלא על פי משפט הדת שלהם בודאי דעכו"ם והבא מכחו להוי דינם לגריעותא והגם דגם שופטיהם הם על פי המלך עכ"פ לאו משפט המלך וגזירותיו הם דנים אלא המלך מתקין להם שופטים שישפטו אותם והשופטים מתהלכים על פי נמוסיהם וחכמיהם וא"ז נקרא דינא דמלכותא ועיין למור"ם בסו"ס שס"ט דשם פסק דמי שנשא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם לא יוכל לומר כל הנושא אשה על דעת המקום הוא נושאה אלא יתנהגו ע"פ תורתינו הקדושה ושם סיים וליכא בזה משום דינא דמל' דלא אמרינן דד"ד אלא בדבר שיש לו הנאה למלך וכו' יעו"ש א"ך נלמד לנדו"ד דאין שום הנאה דבר זה לא נכנס בדין דד"ד: נקטינן מכל האמור דבמקום דליכא דינא ד"ד יש לנו לדון כפסק הרמב"ם דישראל ועכו"ם הבא לפנינו דינין ליה במאי דניחא ליה לישראל וא"ך גם כאן הואל ובדינינו הישראל הזה זכאי הוא בדינו על פי השטר שבידו ובדיניהם לא יזכה בו יש לנו לעשות כל טצדקי עד שיצא הישראל זכאי בדינו. הן אמת דעדיין יש יד הדוחה לדחות דלא אמר בגמרא דישראל ועכו"ם שבא לפנינו דינין ליה במאי דניחא ליה לישראל אלא דוקא אם באו לפני דייני ישראל לדון. עלינו לחפש בזכותם. אבל אם העכו"ם לעולם אינו רוצה לבוא לפני דייני ישראל ורצונו הוא לילך לפני ערכאותיהם מנא לן דמותר להעיד לו שקר כדי שיזכה בדיניהם כמו שיש לו זכות בדינינו נימא הואל והעכו"ם רוצה לילך לערכאות הדין עמו ועל ישראל לקיים אשר יאמר לו הערכ"י: אלא דזה לא יתכן דהואל ומשפטיהם להבל דמה בודאי אם המצא ימצא הישראל איזה צד באופן שינצל ממשפטיהם בודאי עליו תבוא בר"ט שהצל יציל ממונו ומאי דאמר בגמרא שבאו לפניך לדין לאו דוקא עד שיבואו הוא שמוטל עלינו לעשות כן בודאי בכל