קרני רא"ם קפג

הואל וכבר מתה יכולים היורשים לגבות ולא אמרו בזה אין אדם מוריש שבועה וכו' והבו דלא לוסיף עלה שוב עיינתי וראיתי להרב משכנות הרועים אות מי"ם סי"ד וכו' ע"ש ודו"ק וצויי"ם וימ"ן אדר תרח"ם ציון לפ"ק פה סאלי יע"ה. אחרי זאת מצאתי ראיתי להרב"י סו"ס רמ"ח שכתב וז"ל קרקע שניתן ליתומים מאת זקנתם שלא יהיה משועבד לכתובת אמם והזקנה לא נשבעה על כתובתה אמנם היתומים הוציאו שטר שאביהם מחל לה השבועה והאלמנה טוענת מיד שמת חמי נשתעבדו הנכסים לכתובתי ולאו כל כמיניה דבעלי למחול השבועה עיין תשוב' מימוניות דספר משפטים ס"ז ע"ך ועיינתי שם ומצאתי תשובה לזה וז"ל לפי דבריה שטוענת דמיד כשמת חמיה ירש אותם בעלה ונשתעבדו לה זה אינו דה"מ מקרקעי אבל מטלטלי יכיל למכור וליתן ולא תגבה מהם כתובתה מדלא כתבינן בכתובה מקרקעי אגב מטלטלי וכו' יעו"ש וזה עלה כמו שפסקנו תהלי"ת ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן פ"ג קורות הזמן אשר לפעמים מזדמן לאיזה ישראל דו"ד עם העכו"ם והערכי השופט אומר לו להישראל להוציא שטר החוב או שטר קנייה הכתוב אצלו בסופרי ישראל ועליו יהיה המשפט ואנן קא חזינן דבדין תורתינו הקדושה אין שום חיוב כלל על הישראל ע"פ אותו השטר הכתוב אצלו אבל אם יוציא אותו שטר בדיניהם יהיה זכות לעכו"ם וחובה לישראל היפך תורתינו הקדושה ועל זה מנהג אבותינו בידינו לצוות לסופרי ישראל לכתוב לו שטר אחר באיזה אופן שיזכה הישראל אפילו בדיניהם כדי להציל עשוק מיד עושקו הואל ועל פי דתינו הקדושה הישראל זך וישר פעלו ומצווים לסופרים שיקחו בידם השטר הראשון ונותנים לו שטר המזוייף עד שיעבור זעם ויזכה הישראל בדינו אזי יקרעו המזוייף ויחזירו לו שטרו האמיתי: ראיתי שיש סמך ודת ודין לזה ממ"ש הרב"י בחומ"ש סי' כ"ו שכתב וז"ל וז"ל רבינו שרירא גאון במה שכתב בזה מי שחייבוהו בחוב או בפיקדון ואינם יכולים להוציא ממנו ויש ביניהם מקום בי דוא"ר של עכו"ם שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל על חברו יש רשות לזקנים ותלמידים שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן עכל"ה הנה מלשון זה מוכח דאפילו מי שאינו יודע שיש לו זכות עכ"ז מותר לו לילך להעיד שזה חייב לזה מדקאמר ילכו הזקנים והתלמידים דאם הדבר מוטל על הדיינים דוקא שיודעים הדין שהוא חייב דאז לא הוי עדות שקר א"ך הו"ל למימר מצוה על הדיינים לילך ולומר שזה חייב לוה למה כלל הזקנים עם התלמידים אלא לומר לך שמצוה על כל בר ישראל לקנאות קנאת האל אפילו מי שאינו יודע שהוא חייב עכ"פ כשיגידו לו הב"ד שזה נתחייב לזה ע"פ הדין אזי מצוה על שאר הזקנים והתלמידים לילך ולהעיד שזה חייב לזה להציל עשוק מיד עושקו: הן אמת דסו"ס יש להקשות למה נקטו הזקנים והתלמידים הואל ולכשיתברר הדבר מפי הדיינים שהוא חייב הותר אפילו למי שאינו יודע הדין להעיד א"ך הו"ל למימר הותר לכל אדם להעיד ולמה כנה דבר זה לזקנים ותלמידים דוקא ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה חומ"ש סכ"ו סק"ב שעמד בזה שכתב וז"ל וראיתי להרב מקו"ר ברו"ך ולהרב מהר"א חסון שכתבו דמה שהוצרך הגאון לומר שילכו החכמים והזקנים ולא שאר עמא דארעא מפני תקין העולם שאם נתיר להם להעיד ילמדו גם הם ויבואו לפניהם על כל דיניהם אפילו בלי רשות בדי"ץ ועוד האריך בזה בסי' מ"ב דדוקא לחכמים ותלמידים הותר ודימה זה למה שכתב הרמב"ם בחלול שבת לחולה שיהיה על ידי גדולי ישראל וחכמים וכו'. ולי נראה דמ"ש רב שרירא זקנים ותלמידים הוא רבותא דאפילו להם הותר דבר זה לעשותו וכו' עכ"ל: איך שיהיה מדברי הרב"י הנז' מבורר דמותר לילך להעיד במקום שהוא חייב ע"פ דיני התורה א"כ גם כאן הואל ועל פי תורתינו הדין הוא שאין שום זכות לעכו"ם על פי שטר זה א"כ מותר לכתוב לו שטר שיהיה לו זכות גם בדיניהם ואין להתעקש ולומר דלא התיר רב שרירא גאון לחכמים ותלמידים אלא להעיד דבר של אמת דוקא כגון אם נתחייב על פי הדין ולא רצה לקבל והלך אצל הערכאות אזי הותר למאן דהו לילך להעיד שזה חייב אפילו מי שלא ראה את החודש יבוא ויעיד הואל והדבר עכ"פ אמת הוא על פי דת מרע"ה שזה חייב לזה אבל בכגון זה שכותבים עדות שקר מה שלא היה לעולם מאן לימא לן דמותר אלא דזה אינו דודאי זה וזה אחת הן דמה לי אם יעיד מה שלא ראה הואל והעדות אמת מה לי יעיד מה שלא ראה הואל ועל פי הדין לא יש אשמת דבר בדינינו על הישראל אלא שהעכו"ם בא עליו בעקפין מכח דיניהם בודאי דטעם אחד להם כמו התם שהתירו להעיד הוא להציל עשוק מיד עושקו גם כאן מטעם זה מותר: ובפרט דכך נמצא בפירוש בס' זכו"ל ח"א חח"מ אות עיין שכתב וז"ל מי שחייבוהו בחוב או פקדון ואין יכולים להציל יש לזקנים ותלמידים רשות שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן ואם לא יתפייס השופט במה שיאמרו העדים דרך כלל יכולים לשקר בדבריהם בדרך המביאם לתכלית המכוון כיון שהתכלית הוא אמת ויציב שהוא חייב באותו החוב ואם ישביעם על מה שיאמרו אינם יכולים לישבע לשקר אפע"פ שהוא אמת שחייב מן הדין כנה"ג שם הגב"י א"ט בשם ר"ש גאון ומוהריב"ל ח"ג והרב גדול"י תרומ"ה חולק על זה וכתב דיכולים לחשוב איזה דבר ולישבע עליו ותמה הרב ח"ש בהגב"י אות י"א דמה יוכלו לחשוב כשמפרש להם השופט שישבעו אם בפניהם הודה זה שחייב לו עכל"ה ויעוין שם טעם האוסרים לישבע ומאי נפקא מהטעמים יעו"ש איך שיהיה עכ"פ נקטינן דכל שיש לישראל זכות ואין יכול להוציא מיד חבירו הותר לעדים להעיד לפני השופט תכלית המכוון בדרך המועיל שיזכה בדינו אפילו יעידו שקר הואל ולפי האמת יש לו זכות: