קרני רא"ם קפב

שום זכייה כלל דלא חשבינן לאשה שהיא יורשת לבעל אלא כבע"ח שזוכה במחצית הנכסים מכח שטר כתיבה א"ך כל זמן שלא נשבעה נכסי היורש מיקרו ובחזקתו הם עומדים להפרע מהם הבע"ח דידיה וא"ך הואל ובמחילתו זאת הוא בא לאפוקי כח בע"ח דידיה לא כל כמיניה למחול בשבועה וברשותו הוא קאי לפרוע פרעות ממנו הבע"ח: והגם דראיתי להרב ב"ש באהע"ז סיצ"ו סק"ד שכתב משם הרב ש"י ז"ל וז"ל כתב הרש"י כשיש בע"ח על אביהם י"ל היורשים לא ניחא לן השבועה של אמנו כי השבועה תקנו חז"ל לטובת היורשים וי"ל לא ניחא לן בתקנת חז"ל ואז יורשים הכתובה וא"צ לשלם ממעות הכתובה לבע"ח עכ"ל וא"ך לכאורה נראה מדברי הרש"י ז"ל דיכולים היורשים למחול אפילו במקום שיש פסידא דאחרים וזה היפך מ"ש אלא כד דייקת תראה דאדרבא משם ראיה לנדו"ד דהא לא כתב הרב ה' דיניה אלא דוקא התם דהבע"ח בא מכח אביהם וכבר מתה האלמנה דבזה הב"ח לית ליה זכייה משום שהאלמ' לא נשבעה על כתובתה שהוא מוקדם ונימא דאין אדם מוריש לבניו ממון שלא היה יכול לזכות בו אלא ע"י שבועה אלא דלא קי"ל וכבר אמרו הבו דלא לוסוף עלה וכפסק מר"ן בחומ"ש סיק"ח סי"ד דבני ב"ח המוקדם שמת יכולים לטרוף מהלקוחות הגם דאילו היה אביהם קיים היה צריך לישבע מדין קדימה עכ"ז יכולים הבנים לגבות אחרי מות אביהם אפילו לא נשבע ואיך גם כאן היורשים שירשו כתובת אמם שהיא מוקדמת יכולים לגבות אפילו לא נשבעה אמם וידחה שט"ח של הבע"ח המאוחר וא"ך אותו בע"ח של אביהם לא נשארה לו שום זכייה מכח שבועתו שהיתה האלמ' צריכה לישבע לו אלו היתה עדיין בחיים וא"ך מכח מאי בא עתה לזכות בנכסי אביהם הוא מכח מה שלא נשבעה לזכות היתומים בזה הוא דכתב הרב דיכולים היורשים לו' מחלנו לאמנו ויחזיקו הם בקרקע שהניח אביהם מכח כתובת אמם ואדרבא במחילתם זאת מחזיקים הם ממון אביהם בידם בזה הוא דכתב הרב דיכולים לומר מחלנו לאמנו אבל בנדו"ד דעדיין אמם בחיים חייתה ובא בע"ח של הבן לגבות בודאי דלית דין ולית דיין דצריכה האשה אמו לישבע שעדיין לא זכתה דהא בע"ח זה של הבן הועמד במקומי וא"ך כמו שאם היה הבן אומר לאמו שלא יהיה לה שום זכות. עד אשר תשבע כמו כן בע"ח של זה הבן ואין כח ביד הבן כלל למחול לאמו להפסיד אחרים ולא דמי זה אלא לשני בע"ח הבאים לגבות מקרקע הלוה ויש לפנינו מוקדם ומאוחר דצריך המוקדם לישבע וכ"ז שלא נשבע זכה המאוחר גם כאן דנין דכתובת אמו היא המוקדמת דהיא קדמה שכבר בא חוב דידה מיום מיתת אביו דדינא הוא עשו לה רבותינו בעלי התקנות כדין שט"ח שזמנו מיום המיתה ופרעונו הוא שזכתה בחצי הנכסים. וחוב שנכתב אח"ך על בנה הוא בע"ח מאוחר ואפילו חוב דידה נתהווה מפאת אביו וחוב דבע"ח זה הוא מפאת הבן לא איכפת לן ולא מידי דסו"ס תשלום דידה הוא מקרקע זה ל היורש שהניח אביו ותשלום בע"ח זה גם כן דינו מזה הקרקע ואין זכות לאשה אלא מכח קדימה וא"ך אין כח ביד הבן למחול לאזוקי אחרים דאפילו אם היתה נאמנות למוקדם כתובה בשטרו על הלוה וב"ך ופסק בחו"מ סי' פ"ב ס"א וסקי"א ס"ז יעו"ש דלא מהני לגבי הלקוחות ולגבי המוקדם מכ"ש בכאן דלא הי"ל נאמנות ולא בא הבן עכשיו למחול אלא בכוונת המכוון לאפסודי לבע"ח זה אין במחילתו כלום וקם דינא דידן דיד הבע"ח הנז' נטויה לגבות מכל הבית אם לא נשבעה אמו של הבן: אחרי מופלג אינה ה' לידי ספר הבהיר משד"ר ושם בפסקי הרב מהרש"א זלה"ה בח' אהע"ז סיצ"ו ראיתי דהרב ה' נשאל שאלה אחת כעין נדון הרב שבו"י ממש וראיתי להרב ה' שלא הועתקה כל תשובתו על השאלה ולא נכתב ממנה אלא מעט וסוף דבריו לא הובאו בספר הנז' כי בודאי נאבדו דשם בסוף הדברים כתוב ע"ך מצאתי. איך שיהיה ממשמעות הדברים שהובאו ונמצאו כתובים מהם משמע דאיהו היפך דברי הרב שבו"י ואדרבא ס"ל דאפילו בנדון הרב שבו"י דכבר מתה האלמנה עכ"ז אינם יכולים היורשים למחול והנני מעתיק לך הדברים הנמצאים לפני בשאלה ותשו' בקיצור וז"ל ראובן שמתה אמו ולא נשבעה שבועת אלמנה ויש על אביו שט"ח שחייב לשמעון אחיו ועכשיו בא שמעון לגבות חובו הקרקע שהניח יעקב אביו אע"פ שהוא מאוחר לכתובת אמו ומשום שלא נשבעה וקי"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו מהו הדין תשובה לכאורה נראה דמצי ראובן למימר כיון דהאי שבועה דאלמנה אינה אלא תקנתה דרבנן לזכות היתומים מצו היתומים לומר אי אפשי בתקנה זו דקי"ל בס' פ"ז אע"פ שהנשבעים וכו' ולא דמי למ"ש הרא"ש ופסקו מר"ן בס' רמ"ח ס"ב וז"ל מתה האל' קודם שנשבעה כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פ"ש דשאני התם דתרוויהו הם יורשים וכי אמר הפשוט אי אפשי נמצא הוא גובה כתובת אמו מחלק הבכור ולאו כל כמיניה לומר אי אפשי וכו' ע"ך מצאתי עכ"ל המועתק מספר הנז' ותשלום התשובה לא נמצא כתוב וא"ך מתחילת דברי, הרב ה' המובא בשאלה מורה דדעת הרב ה' לפסוק היפך דברי הרשבו"י דהא לא כתב הדברים אלא בתורת לכאורה כמ"ש בתחילת דבריו לכאורה נראה וכו' משמע אבל בסוף הדברים לא סלקא הלכתא הכי ופשוט לדעתי דהרב ה' לא שלט מאור עיניו בספר שבו"י או אפשר דבסוף דבריו הביאו ודחה דבריו מאיזה טעם או באיזה אופן ועכ"פ אנן בדידן נדון שלפנינו אפילו להרב שבו"י אין היורש יכול למחול מכ"ש לדעת הרב מהרש"א זלה"ה האמורים: שוב ראיתי להרה"ג מוהרי"ע בס' בית יהודה סי"ד שנשאל במעשה שבא לפניהם בעיר ארג'יל בבע"ח שרצה לגבות מנכסי המת ויורשי האלמנה שכבר מתה רצו הם לקחת מה שהניח המת מכח הכתובה והכתובה ה' היתה בנא"ג ונחלקו שם באותו דין דלדעת הרב מוהרר"א יאפיל פסק דהואל והאלמנה היתא צריכה לישבע נגד הבע"ח שבא אחריה ולא נשבעה ה"ז בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו וידחו היורשים והרב ה' וב"ד חלקו עליו מכח המנהג וכתבו דהואל והיתה הכתובה בנא"ג הגם דלא מהנייה לגבי דידה לגבות לגבי הבע"ח כי אם בשבועה עכ"פ