קרני רא"ם קפא

וששתי שנתכוונתי לדינא לדעת המלכים האדירים האלה אלא דלדעתי הייתי דן שאין על שמעון וכו' כמו דעת מהרשד"ם ז"ל בדינא כמש"ל אבל לדעת הרבנים הנז' אמרו שחייב לישבע ולא ידעתי למה הואל ואין טענת ודאי נגדו כי אם ספק דמכחו זכה ליטול דבשביל זה ס"ל למהרשד"ם דאין עליו כי אם חר"ס ויטול כדין ברי בחיובא וספק בחזרה כמ"ש מר"ן בס' ע"ה סי"ח יעו"ש ואולי הואל ובעצמו החזירו יש צד לומר דאפשר נתברר לו שהם של אותו האיש ואפשר עכשיו הוא שבא לחזור בו לכך הצריכוהו שבועה ודו"ק וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן פ"א אליהו ויעקב עשו שותפות במכירת הטובאק והתנו ביניהם שהלוקח שיבוא לקנות אם בוא יבוא לקנות מליטרא ולמטה ימכור אותה יעקב מהטובאק שלו שלא הכניסה בשותפות ומי שיבוא לקנות יותר מליטרא ימכרו אותה משל שותפות ועל זה טען יעקב שגם בבוא איזה לוקח לקנות יותר מליטרא יתן הוא משלו ליטרא אחת למוכרה ומה שלמעלה מהאליטרא ימכרו אותה משל שותפות ואליהו טוען דהואל ובא לקנות יותר מליטרא לא ימכרו הכל אלא משל שותפות יומ"ץ: תשובה פשוט הוא כדברי אליהו הוא האמת וראיה לזה מדיני אונאה דקי"ל פחות משתות הויא מחילה ובשתות מחזיר אונאה והרי תקשה לן הרי פחות משתות כבר מחל וא"ך למה משלם כל השתות מן הראוי לא ישלם אלא פרוטה שבה משלים השתות דשתות פחות פרוטה מחילה הוי אלא בודאי כל שהגיע לשתות מגלגלים עליו הכל ומשלם הכל: ועדיפא מזה מפורש בדברי מר"ן בס' רי"ח ס"ח דאם אמר לו בית כור עפר בין חסר בין יתר אם פחת אחד מכ"ד שהוא רובע לכל סאה הגיעו יתר על כן יחשוב עמו על כל הרבעים שחסרו או הותירו וכו' וכתב שם הסמ"ע סק"ל על כל הרבעים פירוש אף הרביעית עצמה ינכה לו דכיון שבא לכלל חזרה צריך לנכות או לשלם הכל יעו"ש וכענין זה ג"ך כתב מר"ן בס' שנ"ח ס"ח בדין הכובס נוטל שלשה חוטין והם שלו וכו' ויעו"ש בסמ"ע סקי"א יעו"ש שוב ראיתי להרב גוא"ץ זלה"ה בחדושיו למציעא ד"ן מ"ש משם הרדב"ז ח"א סי' תל"ח ומשם ג"ך ראיה לנדו"ד יעו"ש ודו"ק וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן פ"ב ראובן תבע לשמעון שהוא חייב לו ק' ושמעון אין בידו כלום וראובן טען עליו שהרי יש בידו בית אחת שהניח לו אביו וע"ז השיב שמעון שאין לו בבית ה' כי אם מחצה ומחצה הוא לאמו שראוי לה כפי התקנה שהאשה נוטלת מחצה בנכסי הבעל ועל זה השיב אמריו ראובן ואמר דצריכה אמו לישבע כדין כל האלמנות הלאו הכי הרי כל הבית בחזקת שמעון ויטלנה איהו בחובו ושמעון אומר שאינו רוצה להשביע את אמו ומחול ימחילנה לשבועה שיש לו עליה וא"ך לא ישאר לו כי אם חצי הבית וזה לא יספיק לתשלום חובו של ראובן מהו הדין יומ"ץ: תשובה דבר פשוט הוא דדברי שמעון מהבל ימעטו דהא מבואר יוצא בטור ובב"י ובש"ע אהע"ז סי' צ"ו דכל זמן שלא נשבעה האלמנה לא זכתה לא היא ולא יורשיה יעו"ש וא"ך הואל וכל זמן שלא נשבעה אין לה זכות בקרקע הרי זה הבית בחזקת שמעון הוא ויכול לגבות ממנו חובו: והגם דדברי מר"ן המה בכתובה דאורייתא דוקא דיש בה חשש פירעון או התפסת צררי לא כן אנן בדידן דאין האשה גובה הכתובה לאחר מות הבעל אלא חולקת עם היורשים מה שהניח המת הן רב או מעט וא"ך לא שייך חששת פירעון עכ"ז הרי מצינו להרב מוהריב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בספר התקנות ושנוי ומשולש כמה וכמה פעמים בפסק הראשונים ואחרונים דגם בכתובות דידן שהם כמנהג המגורשים עכ"ז דיינינן בהו דאם לא נשבעה אין לה כלום יעו"ש והדרן למאי דאמרן דאמו של שמעון כ"ז שלא נשבעה אין לה זכייה: ואל תשיבני דנהי דמן הדין צריכה האשה לישבע הא לאי הכי לא זכתה התינח אם יאמר היורש שאינו רוצה למחול בשבועתו אבל בכגון דא שרוצה למחול בשבועתו נימא דאינה צריכה לישבע אלא דזה לא יתכן דהואל ובמחילתו זאת מזיק הוא לבעל חובו אינו יכול למחול ודמי זה לפסק מר"ן בחו"מ סי' רע"ח ס"ב וז"ל מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האל' קודם שנשבעה על כתובתה כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פי שנים עכ"ל הרי לפניך דאין היורש יכול למחול בשבועת האלמנה כדי לאזוקי לבכור וה"ה כאן אינו יכול למחול כדי לאזוקי לבע"ח: ואל תשיבני דשאני ההיא דסי' רע"ח למה אינו יכול למחול להאלמנה משום דהקרקע בחזקת היורש הבכור קאי ובמחילתו אינו יכול להוציאו מחזקתו שהוא היורש ובחזקתו קאי לא כן כאן דהקרקע הזאת לאו בחזקת ראובן הוא וזה בא להוציא מידו וא"ך נימא דיכול שמעון למחול לאמו זה אינו דהא ג"ך קרקע זאת בחזקת שמעון היורש קאי והואל ובחזקתו הוה קאי הרי הוא משועבד ועומד לראובן המלוה ובמחילתו זאת ג"ך הרי הוא בא להוציאו מידו כדי לאפסודי לראובן זה ואינו יכול לאזוקי שעבודו של חבירו ודמי זה למ"ש בחו"מ סי' מ"ז ס"א דמי שחייב לחבירו ויש בידו שט"ח שהוא נושה באחרים אינו יכול למחול שט"ח שיש לו על אחרים וכו' יעו"ש ובסי' צ"ט ס"א כתב וז"ל אם נראה לו ממון או שהיו שט"ח כתובים על שמו ואמר של אחרים הוא או עסק הוא בידי אין שומעין לו יעו"ש הרי מבורר דאינו נאמן לומר על הדבר שהוא בחזקתו שהוא של אחרים כדי לחוב לאחרים וא"ך גם כאן הגם דאם אמו תשבע יופקע כחו מכח חצי קרקע זאת עכ"ז הואל וכ"ז שלא נשבעה אין לה