קרני רא"ם קפ

דוקא במי שהשכיר הקרקע לדיורים מרובים ונטל השכירות דאזי אמרינן כיצד הלזה עושה סחורה בפרתו של חבירו בזה הוא דס"ל להנמק"י דהמותר לבעל הבית והחולקים ס"ל דאפילו בזה הוא לשוכר וכמ"ש הרב זכו"ל מהרא"ע ז"ל שהביא דמיירי בנוטל מאחרים השכירות אבל בכגון נדו"ד דלא נטל מאחרים אלא איהו עצמו הרבה בדיורין פשוט דגם הנמק"י יסבור דלא ישלם לבעל הבית. שוב ראיתי הדברים במקורן בנמק"י וטעמו הוא משום כיצד הלזה עושה סחורה בפרתו של חבירו וא"כ בזה דלא נטל משום אדם כלום פשוט דפטור דאי לא תימא הכי הוה ליה להנמק"י ז"ל להשמיענו חדוש אפילו הרבה בדיורין דידיה צריך לשלם השכירות על הדיורין הנוספים ומכ"ש היכא דנטל מאחרים אלא בודאי דטעמו דהנמק"י הוא דלא אמר למילתיה אלא במקום שיש טעם דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ותו לא מדי. וא"כ יצא לנו הדין בנדו"ד אם מימון זה לא עשה שום היזק כלל בהכנסתו פרותיו בחצר בודאי דפטיר ואם עשה שום היזק משלם מה שהזיק ותו לא מדי דאין נדו"ד דומה למ"ש מר"ן ומור"ם בסי' שס"ג ס"ז יעו"ש אלא דנדו"ד לא דמי לשם דנדו"ד לא הוי אלא מזיק בעלמא וחייב הוא לשלם הזיקו המעט הוא אם רב ותו לא מדי. זהו משנלע"ד וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן פ' נסתפקתי בראובן שלקח מקח משמעון ונתן ראובן לשמעון דמי המקח והניחם לפניו בחנותו ואחר זמן בא לחשוב אותם דמים ומצא בהם יתרון ונדמה לו שראובן טעה בחשבון ונתנם לו יתירים והלך אצלו והחזירם לו ואחר שהחזירם לו נזכר שאיהו הוא שהניח אותו סך היתר שם עם אותם המעות שלקח מראובן מהו הדין אם יחזירם ראובן או לא: הנה בכאן הגם דראובן זה אומר איני יידע אם היו יתירים או לא אלא שעתה הוא רוצה לזכות בהם הואל ושמעון אמר לו שמצא יתירים לכאורה נראה דדין זה הוא מ"ש הש"ע בס' ע"ה ס"ט מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתיך והלה אומר איני יודע אם הלויתני או אם הפקדת בידי ישבע הסית וכו' וא"כ גם כאן הואל ואומר איני יודע אם מה שהחזרתי טעות הם בידי שלי הם אי שלך הם אינו יכול להוציא ממנו אלא ישבע הסית ויפטר אלא דרב המרחק ביניהם דבשלמא התם אותו נתבע שאומר איני יודע יכול להיות שהאמת אתו שמעולם לא ידע שהתובע הזה נושה והוי ספק בחיובא אבל בנדו"ד שבבירור באו לידו המעות אלא שאינו יודע אם שלו הם או של חבירו אדרבא איכא למימר דהוי ברי בחיובא וספק בפירעון וגם אין לדמותה ג"כ ליודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דפסק הש"ע בס' ע"ה באותו ס"ט דהאומר מנה לך בידי ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם וכו' יעו"ש דיש לחלק ג"כ ביניהם דבשלמא התם היה ברור בודאי דהיה חייב לו שיודע הוא שהלוהו אלא שמסופק הוא אם החזירו או לא לא כן כאן הגם שהוא יודע בודאי שבאו המעות לידו מיד שמעון אינו יודע בודאי שבאו לידו בתורת חוב אלא דאיכא למימר דשלו החזיר לו ולא נתחייב לו כלל וא"כ לא דמי כלל לא לזה ולא לזה. ואמרתי אני ללבי דדבר זה דמי הוא למחלוקת הפוסקים שנחלקו במי שפרע לחבירו וחזר אח"כ אותו המלוה שקבל המעות ואמר לו דינר זה מצאתי אותה מזוייפת במעות שנתת לי והלוה שנתנה לו אומר איני יודע בזה נחלקו לדעת מהרשד"ם הביאו הש"ך בס' רל"ב דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם לו פעם אחרת וכן היא סברת מהרש"ך הביאו ג"כ הש"ך שם וכן פסק הרב זי"ע ן' נאיים ז"ל כסברת מהרשד"ם ולדעת שני גדולים לא כן הוא הלא בראשי הרב טו"ז בחומ"ש סו"ס ע"ה והרב באה"ט הביא דבריו להלכה יעו"ש ובהגהות הגאון מוהרר"ע זלה"ה בס' רל"ב דפסיק ותני דלא כמהרשד"ם וגמר אומר דכך פסק האלוף מתתיהו בצירוף כמה דיינים זיע"א וגם הרב ש"ך כך דעתו יעו"ש בס' קכ"ו סקס"ט דכולהו ס"ל דלא כמהרשד"ם אלא דהוי דינו כאומר איני יודע אם הלותני וישבע הלוה ויפטר ולא יחליף לו הדינר יעו"ש והכי נקטינן דהמע"ה והנה הרי אתה רואה בעיניך דתכלית מחלוקתם כך היא דלדעת מהרשד"ם וסיעת מרחמוהי דעתם היא הואל והיה יודע שהחוב אצלו היה ברור שנתחייב לו הגם שהוא יודע שנתן בידו ג"כ המעות בתורת פירעון הואל והוא מסופק באותה נתינה אם היתה נתינה ראויה דהיינו מטבע חשוב או לא חשבינן לאותה נתינה כמאן דליתה ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ גם כאן הואל ויודע בודאי דהמעות באו לידו בתורת ודאי אלא שמסופק הוא אם שלו הם או לא אותו ספק כמאן דליתיה דהשתא אפילו במקום שנתן המעות אלא שמסופק הוא באותה נתינה חשבינן לה כמאן דליתיה לגבי הודאי כל שכן כאן דהנתינה לידו ברור לו שבאו לידו המעות אלא שמסופק היא אם אותה קבלה הווין שלו או לא בודאי דאין הספק דידיה מוציא מידי קבלה הגם שודאי זה אינו בודאי שהוא חייב אלא בודאי שבאו לידו עכ"ז ספיקו בודאי כל זה לסברת מהרשד"ם וא"כ חייב הוא לשלם וכן לסברת הטו"ז והחולקים דמדמו ההיא דדינר זהב לאומר איני יודע הגם דאותה נתינה היא ספק אם נתן לו ממון הפירעון או לאו כ"ז הואל ויש נתינה בעולם הדר הפירעון בודאי וההלואה ספק וא"כ גם כאן שבאו ליד ראובן המעות הגם שאותה קבלה היא בספק הויה כבודאי נתינה והויה כהלואה בודאי יספק בחזרה ומוציאין מידו המעות אחר ששמעון יקבל חר"ס שכדבריו כן הוא ועדיין לבי מהסס שוב ראיתי להרב מש"ה א"ט סי"ז וז"ל ראובן שנתן מעות לשמעון בחושבו שהם שלו ואח"כ טען ואמר שטעה בחשבונו והם שלו ושמעון אינו יודע בבירור אם הם שלו ישבע ראובן שטעה אפע"פ שאין שמעון טוענו ברי הרדב"ז ח"א סי"ד כנה"ג ס' צ"ג אות ה' בהגה"ט יעו"ש. וכן ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן סי' צ"ג סקכ"ג שהביא גם הוא דברי כנה"ג הנז' יעו"ש