קרני רא"ם קעח

איך סמוך לבו לפסוק ולתני כסברת מהרשד"ם דוקא ולא זכר שר דדבר זה נחלקו בו אשלי רברבי ורבו החולקים על מהרשד"ם הרי אספתי כמה דעות בחדושי על הש"ע בחומ"ש סרל"ב דשם הבאתי כמה דעות דס"ל דהדין הוא כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני הלא המה הלא בראשי הרב טו"ז בסו"ס ע"ה כתב דין זה נחלקו בו הדיינים ומו"ר ניהו רבה הכריע דהוי כאומר איני יודע אם הלויתני וכו' וסמך דבריו מדברי מור"ם דס' רל"ב סי"ח יעו"ש והביא ג"ך דבריו להלכה הרב באה"ט יעו"ש סו"ס ע"ה ובהגהות הגאון מ"ע זלה"ה בס' רל"ב שם פסיק ותני דלא כהרשד"ם וכתב דהאלוף הגדול מוהר"ר מתתיה כהן בצירוף שאר הדיינים פסקו שדין זה דומה לאיני יודע אם הלויתני וישבע הסית שאינו יודע וכו' יעו"ש וגם הרב הש"ך הגם דבס' ל"ב הביא דעת מהרשד"ם בסתם ולא חלק עליו על כל פנים הרי מצינו דאיהו לא ס"ל הכי שהרי מצינו בס' קכ"ו ס"ק ס"ט שכתב על מה שכתב מר"ן אם המקבל מודה שטעה בחשבון דהנותן ישבע ויפטר כתב איהו שם ס"ק ס"ט דאפילו אמר לו הנותן אשתלין חושבנא מיפטר דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דהכא הא אמר ליה ודאי פרעתיך אלא את הוא דאמרת דמשתכח טענותא ולא ידענה ומיהו משתבע דלא ידע ומפטר עכ"ל הרשב"א בחדושיו עכ"ל הש"ך הרי לפניך ואדרבא שם בס' קכ"ו נחית לפריש דברי מר"ן כדעת הרשב"א וזה סותר לסברת מהרשד"ם ובודאי לא הביא דברי הרב מהרשד"ם בס' רל"ב כדי לקבוע אותם להלכה וכן ראיתי להגאון מוה"ר מ"ע ז"ל בס' רל"ב ג"ך שכתב דאדרבא נראה הפך מהרשד"ם מכח דברי הש"ך אלו דס' קכ"ו יעו"ש הן אמת דחזה הוית להרב כמוהר"י ן' נאיים ז"ל בספרו הבהיר זי"ע בס' ל"ב דפסיק ותני כסברת מהרשד"ם גם הוא וכתב דכן היא סברת מהרשד"ך ג"ך וכמו שהביא הש"ך בס' רל"ב יעו"ש על כל פנים גם עליו יש לתמוה היאך גם הוא הניח סברת כמה שרים וגדולים שמזכים המוחזק ופסק איהו כסברת מהרשד"ם להוציא מן המוחזק: ועל זה באתי לומר דהרב משכנו"ת הרועי"ם הואל ופסיק כסברת מהרשד"ם מצא ספיקו מקום לנוח אבל לסברת הפוסקים הפך מהרשד"ם בודאי אין להסתפק בהפך כגון אם הלוה קידם שיקח אותם מאדם הלך אצל השולחני והראה אותם לו אמר לו כי טובים המה ואח"ך הלך ונתנם ביד המלוה הזה ועתה הפעם כשבא המלוה להחזירם דאמרינן דדין הוא שישבע הלוה ויפטר האם נאמר שיכול הלוה הזה לומר לשולחני למה לי לישבע הרי אתה הוא שאמרת לי טובים המה וא"ך צריך אתה לשלם ואין אני נשבע דזה לא יתכן דהיאך ישלם השולחני והלוה עצמו מסופק אם הם המעות שנתן למלוה או לא הרי הדר דין הלוה עם השולחני כאומר הלוה לשולחני כמדומה לי שמנה לי בידך דודאי פטור השולחני והחדוש הוא אפילו אם אמיר יאמר הלוה שהמלוה נאמן הוא בעינו ובודאי אמת דבר וצריך הוא לפרוע להמלוה עכ"ז השולחני יכול לומר לו אם בעינך הוא נאמן בעיני אינו נאמן כדין שומר שמסר לשומר ודין זה ממש כתבו ג"ך מהרשד"ם ואין חולק עליו והביא דבריו הרב בנ"י חי"י סרל"ג והרב זי"ע סל"ב כתב ג"ך וז"ל ודע שכתב מהרשד"ם לשם שאם המקבל נתנם לאחר ואח"ך החזירם לו לומר שהם נחושת ובא המקבל להחזירם ללוה מצי אמר את מהימן והיאך לא מהימן כדאמרינן גבי שומר שמסר לשומר עכ"ל: ועוד יש פטור לשולחני דממה נפשך אם השולחני מודה ללוה דזהו המטע שהראה לו א"ך חייב לשלם ואם הוא מסופק ואינו יודע א"ך הדר דינו כדין הלוה עם המלוה שאומר הלוה איני יודע דנכנס במחלוקת והמע"ה אלא אדרבה בכאן כו"ע דאין על השולחני כי אם חר"ס דזיל בתר טעמא למה מהרשד"ם וסיעת מרחמוהי סוברים דיקבל חר"ס המלוה ונוטל הוא משום דהלוה מידע ידע ובודאי היו מעות המלוה בהלואה בידו א"ך הדר דינו כאומר איני יודע אם פרעתיך דהוי ברי בחיובה וספק בחזרה אבל זה לא יתכן לומר עליו כאומר איני יודע אם פרעתיך דמעולם לא היה שום חיוב ללוה על השולחני ולדעת השולחני מעולם כי טוב הוא ומעולם לא נתחייב לו ודינו הוא שישבע שאינו יודע ופטור וקי"ל: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ע"ט להיות שמימון שכר בית ומכזן אחד מאת הר"ן בר צמח למשך שנה אחת והושוואו ביניהם בדמי השכירות דהיינו הבית היו בה אחד עשר קורות מקורי הבית רעועים וצריכים לחדש אותם הם והתקרה שעליהם והמעזיבה והתנה עמו שישכירה לו אדעתה שיחדש בה את אחד עשר הקורות הנז' ומאי דצריך להם וכן הושוואו ביניהם ואח"ך גם בעידן השכירות התנה עליו שלא יכניס שם לאמצעה של חצר פרותיו לחלוב איתם שם ולא ישחוט שם שום בהמה כי מימון הנז' כך אורחיה לחלוב ולשחוט ויהי אחר השנה בא הר"ן לביתו הנז' וראה שלא תקן בבית הנז' כי אם ששה קורות דוקא יען כי כך אמרו האומנים שאין צריך כי אם הששה קורות ותו לא וגם כן מצא הר"ן הנז' עדים שהעידו לו שעבר מימון על תנאו והכניס הפרות וחלב ושחט בתוך החצר ועל זה תבע שכירות על זה יומ"ץ: תשובה לזה הוא הנה בדין הקורות שהושוואו לחדש בבית אחד עשר והוא לא תקון כי אם ששה בזה פשוט דצריך מימון לשלם להר"ן מה שהיה צריך להוציא בחדוש החמשה קורות שלא נמצא צריכים תקון דברי מעקרא גלה דעתו הר"ן שלא השכירה לו אלא בדמי שווי תקון אחד עשר ועכשיו שנמצאו שאינה צריכה תקון אלא ששה בודאי דאיידי דביני ביני להר"ן דהגע עצמך אלו ידעו מעקרא דאינה צריכה אלא תקון ששה בודאי דלא היה משכירה לו בכך ובפרט הרי הם בשניהם גילו דעתם והושוואו דדמי שכירות הבית הוא כדי שווי תקון אחד עשר קורות וא"ך הוי כאלו הר"ן נתן המעות ביד מימון לתקן לו את ביתו האם נאמר שאם הותירו המעות יהיו למימון השליח זה לא יתכן ובודאי