קרני רא"ם קעו

שאומר לוה לו עד שעה שאומר החזיר לו לא זזה ידו מתוך ידו דבזה בודאי דצריך הוא לישבע שבועה דאורייתא ולא הסית אליבא דהרשב"א ולדעת הרמב"ם כבר אמרנו דס"ל דהאומר לא היו דב"מ ועד"א הכחישו וחזר לומר פרעתיך דהוי משויל"ם וא"כ גם כאן הואל ומעקרא אמר לא היו דב"מ ובא העד והכחישו ואח"ך חזר לטעון פרעתיך הוי משויל"ם יעקר ההלכה כאן כמאן נקטינן אם כסברת הרמב"ם או כהרשב"א כבר הורה זקן הורה מר"ן הקדוש בש"ע סי"ג ששם בחר לו דרך כסברת הרמב"ם ז"ל וז"ל וכן אם טען תחלה לא היו דברים מעולם ואח"ך הוציא עליו עד"א וחזר ואמר לויתי ופרעתי הוי משויל"ם עכ"ל: ואין לומר דבנדו"ד דגם הרמב"ם עצמו יודה דלא קרינן כאן משויל"ם הואל והעד חוזר ומכחיש ללוה בדבריו האחרונים שחוזר ואומר אמת לויתי וחזרתי ופרעתיך והעד מכחישו שמעולם לא החזיר לו א"ך הרי הלוה מכחיש את העד וא"ך נימא דאפילו הלוה אינו מכחישו בעקר ההלואה הואל וחזר והודה לו עכ"פ הרי מתקיימת ההכחשה במה שטען אח"ך הלוה החזרתי ופרעתיך והעד אומר עדיין לא פרעו וא"ך נימא דגם הרמב"ם יודה בנדו"ד דישבע ויפטר הואל ונשבע עתה שבועה דאורייתא: אלא דלע"ד נראה דזה אינו דהואל ומעקרא כשהיה אומר לא היו דב"מ ובא העד והכחישו וחזר לומר פרעתיך מאותה טענה נתחייב ממון דהוי משויל"ם ומאי לן תו אם העד ישתוק ולא יוסף עוד להעיד שעדיין לא פרעו או לומר שעדיין לא פרעו כבר מאותה שעה שבא העד והכחישו וחזר איהו לטעון פרעתיך נתחייב לשלם וכדיהיב טעמא הראב"ד בהשגות בפרק י"ד מהלכות מלוה הלכה י"א דמשעה שאמר לא לויתי כאלו הודה שלא פרע מעולם וכו' יעו"ש והסמ"ע סע"ה סקל"ב שם וכן משמע מדברי הסמ"ע שם בס' ע"ה סקל"א שכתב וז"ל וכן כפרן שבא עליו עד"א וטען שפרע או החזרתי לך הפיקדון הוה ליה משויל"ם ושם מיירי אפילו בלא אמר העד שעדיין חייב לו הואל וכפר מתחילה ע"ש עכל"ה הרי לפניך מלשון הסמ"ע שכתב מלת אפילו בלא אמר וכו' שמע מינה דאדרבה מכ"ש אם העד מכחישו במה שאמר להד"מ מוסיף עוד להכחישו גם במה שחזר לומר פרעתיך דמחייבינן ליה ממונא מכח טענתו הראשונה שאמר להד"מ והוכחש בה ודמייא האי מילתא למ"ש הש"ך בס' ע"ב ס"ק ס"א וז"ל וא"כ מוכח מזה דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע שיש לו עד אחד מסייעו אפילו הכי אינו פוטרו וחייב לשלם וכו' יעו"ש וטעמא דמלתא משום דמעקרא שנתחייב לישבע ולא יכול הרי נתחייב ממון ולכך עד"א אינו פוטרו וא"כ גם כאן הואל ומעקרא נתחייב ממון ע"פ מה שכפר וכשבא העד חזר והודה שוב לא נפטרו מכח מה שחזר והוסיף העד והכחיש את הלוה זהו משנלע"ד פשוט: כל זה יוצדק לנו דמאי דאמר החזרתי לך הייני פרעתיך אח"כ הוי דיני משויל"ם אלא דיש לנו לפרש דבריו באופן אחר כמו שאמרנו בתחילה דמה שאמר לו החזרתי לך היינו תכף לנטילה חזרה ומעולם לא נקראת הלואה א"כ הרי עמד בדבורו הראשון שאומר להד"מ וישבע כנגדו ויפטר שהרי דבריו הראשונים הם דבריו האחרונים שעכשיו הוא מפרש דבריו ואומר מה שאמרתי להד"מ הוא מכח שהחזרתי אותם לך תכף לנטילה כל זה נראה. לכאורה בפירוש השני. אכן לפי האמת זה אינו דהואל והגיעו לידו הרי כבר באו בהלואה ומה שהחזירה לו פירעון מקרי ולא יוצדק על זה לא היו דברים מעולם ולא מפרשינן בדבריו פירוש דחוק כהאי ודוגמא לזה מצינו להסמ"ע בס' פ"ב סקי"ט שכתב לתרץ על פסק מר"ן שם ס"ד דמחזי דכיתור דמי על זה כתב איהו לתרץ וז"ל ומ"מ חזרו וכתבו דין זה הוא ללמדנו שלא תאמר דוקא כשטענו מתחילה ע"פ וטענו להד"ם הדין כן אבל כשטענו מתחילה בשטר ואמר להד"מ הוה אמינא דיכול לומר מה שאמרתי להד"מ היינו שלא עשיתים עדים לכתוב עלי שטר אבל לא כפרתי בעקר ההלואה קמ"ל ועפ"ר עכ"ל הרי לפניך מדברי הסמ"ע אלו מוכח דכשיאמר להד"מ אזלינן בתר פשט דבריו ונאמר דמה שאמר להד"מ הוא כפשוטו וכן נראה מפסק מר"ן בס' ע"ט ס"ו דשם כתב וז"ל וכן אם הוציא עליו כתב ידו שהיא חייב לו ואמר להד"מ וזה אינו כתב ידו אם הוחזק הכת"י בב"ד או שראו עדים כת"י הוחזק כפרן ומשלם ע"כ ומצינו למור"ם בס' פ"ב ס"א שכתב וז"ל אמר תחלה מזוייף השטר ואחר שהביא עדים לקיימו אמר הלוה פרוע י"א דהוחזק כפרן ואינו נאמן דמאחר שאמר מזוייף כאלו אמר לא לויתי וי"ח ואומרים דנאמן הוא דהא לא כפר בהלואה רק שאמר שהשטר מזוייף ורצה לומר שיקיימנו ואח"כ ידון עמו ע"כ. וראיתי להרב דמשק אליעזר בס' ע"ט שכתב דמחלוקת מור"ם היא דוקא באומר מזוייף אבל באומר לא היו דברים מעולם ליכא מחלוקת ומזה מוכרח לפרש דמ"ש מר"ן בס' ע"ט ס"ז להד"מ לאו היינו מזוייף יעו"ש. זהו תמצית דבריו ברוחב א"כ הרי לפניך דבטענת להד"מ אליבא דכו"ע אין לעשות בה שום פירוש דחוק וכן מדוקדק ג"כ מדברי מר"ן סע"ט ס"י יעו"ש: איך שיהיה בין לפי פירוש הראשון בין לפי פירוש השני בדברי שמעון נראה דדינו הוא משויל"ם כפסק מר"ן בסע"ה סי"ג שכתבנו דמי משויל"ם משום כפירתו הראשונה שהודה בו אח"כ לדברי העד וחייב לשלם בלי שום שבועה לראובן אלא צריך לפרוע לו תחלה ואם אח"כ ירצה לתבוע לראובן שישבע לו שלא נטל ממני כלום שלא כדין יכול להשביעו הסית וכמ"ש הש"ך סק"מ משם גדול"י תרומ"ה ז"ל דכל היכא דהוי משויל"ם יכול להשביעו אחר הפירעון יעו"ש בס' ע"ה סק"ט. וכן ראיתי להרב מ"ק סע"ה סקל"א דכתב שכ"כ כנה"ג יעו"ש ולא מלבד זה דיכול להשביעו אחר הפירעון אלא נוסף על זה דגם קודם הפירעון יכול להחרים עליו ולאחר הפירעון ישביענו דהגם דלא מצינו להש"ך שכתב אלא ישביענו לאחר הפירעון ולא הזכיר בדבריו שום חר"ס הרי מצינו להש"ך עצמו במקום אחר שכ"כ ומשם נלמד שהרי מצינו בס' ע"ט ס"ח שכתב מר"ן וז"ל כל מי שהוחזק כפרן שכנגדו נוטל בלי שבועה ואם ירצה יחרים סתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין עכ"ל וכתב שם הש"ך בס' קי"ט וז"ל נוטל בלי שבועה היינו קודם הפירעון ויכול