קרני רא"ם קעה

לו ההזיק מחמת החלון עכ"ל הרי לפניך דהרב הנז' דעתו העליונה לפסוק כמ"ש אני עני ולא מצא צד פטור בנדון דידיה אלא הואל ואין הזיק ברור א"ך דון מיניה בנדו"ד שההזיק ידוע וברור ומוכן ומזומן לבוא מדי רגע ורגע כידוע לכל שהדלתות מתקלקלים בהוצאתם חוצה ואפילו איזה אדם רוצה לעשות דבר זה לתענוג חד או תרי בדרא הרי אינם עושים כי אם בשלהם ורשאי אדם לחבול וכו' ובפרט כל מי שעושה דבר זה עושה לו תיקון והתיקון הוא עושים כיפה של עץ תקועה בכותלי הבית למעלה מדלתות כדי להגין על הדלתות בל יכם שרב ושמש והוא הנקרא בלשון ערבי מכ"ב וזה לא עשה כלום אין לך מזיק יותר מזה וחייב לשלם כמ"ש וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ע"ו בא לפני ראובן תפס מעות לוי באמור לו כי סבת תפיסתו הוא משום שהוא נושה בשמעון והרי שט"ח שיש לי על שמעון בידי וידענא דשמעון נושה בלוי סך מה בשטר ותפסתי וזכיתי מכח דר"ן ולוי טוען אינו בדין שתתפוס ממוני ושטר חובי יהיה נשאר ביד שממון הואל ואינו עתה במדינה שיחזיר לי שטרי מהו הדין יומ"ץ: תשובה לזה מעקרא בררתי דראובן הנז' יכול לגבות ממה שימצא ממעות שמעון הואל והלואתו מבוררת בשטר מקוים באמנות וכו' ואין צריך הודעה לשמעון אם יש בידו שובר מראובן כי רב הדרך ביניהם יותר משלשים יום וכמ"ש כל זה בטוש"ע סק"ו יעו"ש: אלא במאי דטען לוי אם בדין הוא שיפרע את השטר הואל ואין שמעון המלוה לפניו שיחזור לו שטרו בזה נסתפקתי במ"ש מר"ן בש"ע בסנ"ד ס"ג משם הטור משם בעל התרומות שאם אמר המלוה עתה אין שטרי בידי כי הוא בעיר אחרת ואכתוב לך שובר שאין שומעין לו כיון שהוא בעולם לא יפרע לו עד שיחזיר לו שטרו ע"ך א"ך גם כאן הכי או נימא הואל וכבר תפס לא מפקינן מידו ודעתי היתה נוטה הואל וכבר תפס לא מפקינן מיניה ולא נחה דעתי עד שהזמין ה' לידי ספר הגדול להרב מהריט"ץ זלה"ה וראיתי שם בסמ"ט שנשאל בשמעון שהיה חייב לראובן וראובן חייב ללוי וראובן גברא אלמא הוא ועתה בא לוי להוציא משמעון המנה שחייב לראובן באומר שראובן חייב לו מדר"ן וטען שמעון אם אתה רוצה שאתן לך מה שאני חייב לראובן צריך שתחזיר לי השטר שיש לראובן עלי כי גברא אלמא הוא וירא אנכי לתובענו ואם תמצא לומר שבדי"ץ יכתבו לי שובר זה גברא אלמא הוא ולא ישמע והשיב הרב וז"ל על מה שטוען שראובן גברא אלמא הוא לית לן ביה ואין לנו אלא לכתוב לו אנחנו ב"ד שובר ולגזור עליו שלא ישכין באהלו עולה שטר פרוע ואם הוא אלם אין אנחנו אחראים לרמאים ולאלמותי עכל"ה ובזה נחה דעתי. הן אמת דראיתי להרב בעל פתח"י תשוב"ה ס"ם פ"ו שכתב משם הרב שע"ר המשפ"ט על ההיא דמהריט"ץ ז"ל וז"ל אך מכל מקום בהאי דינא דמהריט"ץ שיש שטר ביד המלוה השני ואינו רוצה להחזיר לו השטר להלוה יש לדון בו טובא וכו' והאריך בזה וכתב דהך דמהריט"ץ צ"ע לדינא ע"ש עכ"ל הרב פתח"י תשוב"ה. עכ"פ אנן בדידן אין לנו להניח ודאי של מהריט"ץ ולתפוס בצ"ע דהרב שע"ר המשפ"ט ובפרט דראובן זה כבר תפס מעות ליי ודאי שאין להוציא מידו ובפרט אפשר דהרב שע"ר המשפ"ט לא פקפק אלא באותו דין דמהריט"ץ שהיה המלוה גברא אלמא אבל בנדו"ד יודה למהריט"ץ ומחד טעמא מהני בנדו"ד אין להוציא מיד ראובן מכ"ש כאן דכבר תפס ושמעון לאו גברא אלמא בודאי דזכה ראובן אלא שבדי"ץ יכתבו ללוי דשטר ראובן היה בדין שיגבה בו מממון שמעון והוצאנו הממון מלוי הלוה דשמעון ופרענו לראובן ומעתה שטר שיש לשמעון על לוי הרי הוא בטל ומבוטל כי פרוע הוא ותו לא מדי. זהו משנע"ל ע"ד וצוי"ם וימי"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ע"ז שאלה ראובן אמר לשמעון מנה לי בידך ואמר שמעון לא היו דברים מעולם והי"ז בפני הדיין ובא עד"א והכחיש לשמעון בפני הדיין ואמר לו בפני נתנם לך ראובן ובפני נתתה אותם בהמלבוש שלך וחזר שמעון ואמר כן נתנם לי ואח"ך החזרתי אותם לו וראובן אומר שלא החזיר אותם לו עד כאן הגיעו דברי השואל מעיר דאר לבידא אות באות: תשובה לזה לכאורה נראה דיש לדקדק בדברי השאלה הנז' דבאו סתומים וחתומים דיש לפרש דברי שמעון בשני אופנים במה שחזר ואמר כן נתת אותם לי ואח"כ חזרתי אותם לך דיכולים אנו לומר דמה שאמר החזרתי אותם לך כוונתו לומר דמה שאמרתי לא היו דברים מעולם הכוונה היא שתכף לנטילה החזרתי אותם לך וא"ך מעולם לא הייתה שום הלואה הואל ותכף לנטילה חזרה לאו הלואה מקריה כלל או דילמא פירוש דבריו שאמר החזרתי אותם לך לאו כוונתו לומר דתכף לנטילה חזרה דהוי כאלו אין כאן הלואה אלא הכוונה חזר בו ממה שהיה אומר מעקרא לא היו דברים מעולם וחזר לטעון אמת הוא שהיתה ההלואה אלא פרעתיך אח"ך אחר עבור יום או יומים: והנפקותא שיש בין אלו האופנים דלצד שנאמר דטענת שמעון החזרתי אותם לך היינו חזר להודות דהלואה היו אלא חזר לומר פרעתי בזה יש מחלוקת הרמב"ם והרשב"א הביאה הרב"י בסי' ע"ה דלדעת הרמב"ם הוי דינו בזה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ולדעת הרשב"א ז"ל לא כן הוא אלא האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר להד"מ והביא המלוה עד"א שלוה וחזר ואמר לויתי ופרעתיך אינו חייב אלא הסית יעו"ש בס' ע"ה בהרב"י ובסמ"ע סע"ט סק"כ אלא שבנדו"ד להרשב"א צריך הוא לישבע בנק"ח שבועה דאורייתא הואל והעד מעיד שלא החזיר לו המעות ועדיין הוא נושה בו וכגון שאומר משעה