קרני רא"ם קעד

יוצדק טענת שמא התנה עכ"פ יוצדק דילמא משה אביהם היה לו פרוזבול ואבד ואפילו אם תעבור שמיטה אחר מיתת משה הנז' עכ"ז אינם משמיטם דלגבי חלק היתומים בהלואה זה בלא"ה א"ץ פרוזבול וכמ"ש בסכ"ח דיתומים קטנים א"ץ פרוזבול וכתב הסמ"ע בסק"ן דלא שנא מה שהלוו משלהן ל"ש מה שהלוו משל מורישן דהב"ד הם אביהם של היתומים ושטרותיהן וכל אשר להם כמסורין לב"ד יעו"ש אלא דאפילו חלק היתומים הגדולים וגם חלק האלמנה שהוא מחצה בנכסים דבעינן פרוזבול דלגבי חלק הגדולים הרי הוא מבורר מדברי מר"ן סכ"ח דכתב דקטנים א"ץ פרוזביל אבל גדולים פשיטא דצריך וכן מפורש בב"י יעו"ש וגבי חלק האלמנה נמי בודאי דצריכה לכתוב פרוזבול על הלואתה דלזה הושוואו איש לאשה דלא תעבור על לא יגוש וכן פסק מר"ן ג"ך בסי"ז דמשם באירה דאשה משמטת והגם דחוב זה יש בו שותפות ליתומים קטנים וגדולים והאלמנה בודאי דלא נימא דכמו דהקטנים אינם צריכים לגבי חלקם גם הגדולים עם האלמנה לא יצטרכו דהא כתב מר"ן ג"ך בס' ז"ך וז"ל חמשה שהלוו לאחד כל אחד ואחד צריך פרוזבול ע"ך אלא כדדייקינן נראה דגם חלק האלמנה והיורשים הגדולים לא אבדו חלקם דהא מצאתי ראיתי להרדב"ז ז"ל הובא דבריו בס' כר"ח ס' צ"ה דהלואה שנעשית עליה פרוזבול אפילו עברו עליה כמה שמיטות ולא עשה שום פרוזבול אינו משמט יעו"ש וא"ך גם כאן נימא דשמא אביהם בשמיטה ראשונה עשה פרוזבול ותו לא צריכה הלואה זאת שום פרוזבול וא"ך אפילו תהיה הלואה זאת באופן שעברו עליה שני שמיטות אחת מימות משה ואחת אחר מיתתו לא אבדו היתומים הגדולים והאלמנה חלקם וכס' הרדב"ז וכן מדוקדק אצלי דמר"ן עצמו פסיק ותני כס' הרדב"ז יעויין בלקוטי דידי הש"ע בסי' ס"ו סכ"ט מה שדקדקתי דמר"ן כהרדב"ז ס"ל יעוש"ב גם דעדיפא מזה מצאנו בכאן דהא האלמנה והיורשים לא ידעו מהלואה זאת עד היום הזה וא"ך אם המצא ימצא דאביהם המת מעולם לא עשה פרוזבול לא הוא ולא יורשיו אחריו לא אבדו הלואתם דעכשיו הוא שנתודע להם ההלואה ולא גרע זה ממ"ש מר"ן בס"ו במי שכפר לחבירו ונשבע לו ועברה שמיטה ואח"ך הודה דחייב לשלם וטעמא טעים הסמ"ע דהואל ולא היתה לו תביעה עליו בשעת השמיטה אח"ך הויא כהלואה חדשה וא"ך יכולים ללמוד זה במכ"ש כמו שהדעת נותן לבעלי מדע וא"ך פשוט אילו היה מה שלא היה כדאמרן היה אברהם מחויב לשלם לאשה ולבנים אבל לפי האמת כ"ז מאריך טרחא דמה לו לאברהם הנז' עם יורשי משה הנז' ומאן לימא לן דכדברי מאיר כן הוא דחפצים אלו היו של משה ואפילו יהיו דידיה נינהו לאו בע"ד דידיה נינהו האשה והיתומים דגבי אלו היו החפצים קיימים היה מחייב אברהם הנז' להחזירם להם אחר שיתנו לו דמי הקנייה כדין גנב שאינו מפורסם שעשו בו תקנת השוק וכמ"ש הטוש"ע עכ"פ עכשיו שהחפצים כבר כלו ונאבדו מן העולם מה להם אצלו הלא דינם עם מאיר הנז' הואל ויש לו ממה לשלם ומאיר דינו עם אברהם וא"ך הואל ומאיר הנז' תחילת דברי פיהו סכלות ופיו הכשיל אשר לא ידע אפילו שם פרוזבול בודאי דפטיר אברהם הנז' מאותה הלואה וכתבתי זה להוציא מדעת אחרים ופשוט הוא וצוי"ם וימ"ן. כ"ד החו"פ סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ע"ה להיות שאליהו השכין ביתו בתורת משכונה דסורייא ביד יצחק ואחר זמן מהתוך יומי המשכונה עמד יצחק והוציא דלתות הבית חוצה דהיינו הדלתות היו קודם קבועים בגלגל ומאסקופת הבית ולפנים ועמד יצחק והוציאם וקבעם מאסקופת הבית ולחוץ דבענין חזרו להיות נדונים באש ובמים דהיינו שולט בהם השמש ויורד עליהם המטר ומזה הדלתות נתקלקלו וביום זה כשבא אליהו הנז' לפדות המשכונה תבע ליצחק הנז' לשלם לו ההפסד שכבר נעשה בדלתות וגם ההוצאה שצריך לתת לאומן כדי להחזיר העטרה ליושנה כמו שהיו הדלתות בתוך הבית וטען אליהו שכבר ביום הראות בו את יצחק הוציא הדלתות חוצה מיחה בו מהו הדין: תשובה מה שנלע"ד היא אפילו אם לא היה מוחה בו ביום ראותו שהוצא הדלתות יכול זה הנושה לתבוע ממני הפסידו דהא מצאתי למר"ן בש"ע סי' ש"ף ס"א שכתב וז"ל האומר לחבירו קרע כסותי שבר את כדי על מנת שאתה פטור הרי זה פטור ואם לא אמר לו על מנת שאתה פטור הרי זה חייב אפע"פ שהרשהו להשחית בד"א כשבאו הכלים לידו בתורת שמירה כגון שהיו הכלים שאולים ומופקדים אצלו אבל אם לא היו בידו בתורת שמירה כיון שאמר לי קח כלי זה ושברו הרי זה פטור עכ"ל וכתב שם הסמ"ע דאם בא לידו בתורת שמירה דאמרינן חייב הגם דאמר ליה קרע או שבר הכוונה קרע ושלם קאמר ליה יעו"ש סי' קי"ג וא"ך ממנו נלמד לנדו"ד דבא הבית ליד יצחק בתורת משכונה ועליו מוטל לשומרו אפילו אי הוה אמר ליה הוציא דלתות הבית חוצה אם לא היה אומר לו על מנת שלא תשלם ההפסד הוה מחייבינן ליצחק לשלם ההפסד שיארע בדלתות מכח היציאה דהוה אמרינן הוצא ושלם קאמר ליה כמ"ש הסמ"ע במכל שכן נדו"ד דלא אמר לו כלום ואדרבה לפי דברי אליהו שאמר שמיחה בו למה יעשה כדבר הזה פשוט דחייב יצחק לשלם לו ההפסד ושכר האומן של החזרה שיחזיר הדלתות למקומם: ועדיפא מזה ראיתי בפסק של הרב המשבי"ר המועתק אצלי מספר אחד של כמוהרי"ב י"ץ הוא הוא מועתק בלקוטי סי' תתק"ד וז"ל אשה ששטחה בגדים על החבל מקום שמשתמרים שם הבגדים ובאה חבירתה ונטלתם משם מאמצע החצר ושטחתם בקצה החבל מקום שיכול שומר של הגג ליטלם וראתה בעלת הבגדים ושתקה ונגנבו משם יראה לכאורה דחייבת דלא גרע מהאומר קרע כסותי דחייב וכ"ש שתקה אך לא דמי דהתם דהוה שהוא היזיק בידים מסתמא לא מחל אלא ושלם קאמר ליה אבל בהזיק שאינו נכר יברור ודאי כיין ששתקה מחלה דומייה דפותח חלון לחצר חבירו דאם שתק מחל ומסתמא בא