קרני רא"ם קע

אחת שמשכנו שניהם יחד בית אחת ביד ראובן ובמשלם הזמן בא אחד מן השותפים לפדות חצי הבית ופסק שם הרב שאין משכונה נפדית לחצאין ולא שנא משכן אחד או משכנו שנים יעו"ש: אך נגד זה ראיתי להרה"ג כמוהרר"ב זלה"ה בספר משי"ש ח"ב סקנ"ט שכתב ז"ל אם הממשכנים שנים או שלשה אם יכיל כל אחד מהם לפדות חלקו. תשובה אף דקי"ל אינה נגבית לחצאין אם הממשכנים שנים או שלשה כל אחד יכול לפדות חלקו דאדעתא דהכי נחית כיון שהם חלוקים כל אחד יכול לפדות חלקו אך צריך שיפדה כל חלקו אבל אם ירשו מאביהם לא יפדו אלא כולם ע"כ הנה לשין זה של הרב שכתב דיכול לפדות כל אחד חלקו דאדעתא דהכי נחית כיון שהם חלוקים ע"ך עלה בדעתי לפרש דמאי דכתב כיון שהם חלוקים וכו' היינו חלוקים בחצר דהיינו כל אחד מבורר חלקו והואל וכל אחד חלקו מבורר הגם ששניהם משכנוה בב"א הואל ומבורר לכל אחד חלקו יכול לפדותו לא כן אם אין כל אחד חלקו מבורר וזה הממשכן אינו יידע חלק זה של מי הוא וחלק זה של מי הוא ודאי לא ירד אלא אדעתא שלא תהיה נפדית לחצאין וזהו טעמא של יורשין שאין כל אחד יכול לפדות חלקי הואל ומעקרא היתה כולה של אביהן הגם שאח"ך נפלה לאחים אינם יכולים לפדות כל אחד חלקו: והגם שהיה קשיא לי אם כונת הרב דהכי פי' דחלוקים דאמר היינו חלוקים בקרקע וממנה נדון דאם הממשכנים לא הי' כל א' חלקו מבורר אין כל א' יכול לפדות חלקו א"ך אדתני בסוף דבריו אבל אם ירשו וכו' הו"ל לפלוג וליתני בשותפים גופיה אבל שותפים גופייהו שלא היו חלוקים בשעת משכונה אינם יכולים לפדות כל אחד חלקו אפילו חלקו ובררו חלק כל אחד תוך ימי המשכונה. הגם שהיה קשה לי קושייא עכ"ז הייתי אומר אולי הרב נקט דינו ביורשים אולי משום דאורחייהו דיורשים לחלוק אחר מות אביהם ומשום הכי תני אבל יורשים כלומר אפילו חלקו אחר מות אביהם אין כל אחד יכול לפדות חלקו והוא הדין לשני שותפים שלא היו חלוקים בשעת המשכונה ועמדו ומשכנו בב"א אפילו אחר שמשכנו עמדו ובררו כל אחד חלקו עכ"ז אין כל אחד יכול לפדות חלקו זהו בדעתי לפרש בדוחק בדברי הרב זלה"ה חדא משום דנראה לי דוחק לפרש מלת חלוקים שכתב הרב שהם על הגופות קאי דהכי הו"ל להרב לומר כיון שהם גופות שנים ומאי לשון חלוקים על הגופות בשלמא אם נאמר חלוקים על הקרקע קאי הוי כלשון חכמים שאמרו השותפין או אחין שהם חלוקים בעיסתם וכו' וכן יש מזה הרבה חבל לומר כיון שהם חלוקים קאי על הגופות לשון זה קשה קצת: שנית והיא עקר הייתי מצדד לפרש כך לחלק ולומר דדיניה דהרב היינו בחלוקים בקרקע קאמר כדי שלא יהיה דינו חלוק מפסקו של הרב מוהריב"ו זלה"ה לזה הייתי מצדד דהרב משי"ש זלה"ה דבר בדהיו חלוקים בקרקע והרב מוהריב"ו זלה"ה איירי בדלא היו חלוקים כמו שתראה שם בדבריו שני שותפים בחצר משכנו בית אחת ובבית אחת לא שייך שיהיה כל אחד מבורר חלקו זהו מה שעלה בדעתי לקיים שני פסקי הגאונים האלה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: אך האמת יורה דרכו שאין פירוש זה אמת אלא האמת הוא מ"ש הרב כיון שהם חלוקים פירושו הוא כיון שהם גופות חלוקים בודאי דהכי ירד אדעתא שכל מי שיבוא לפדות חלקו יכול לפדות. ומה שהכרחני לזה הוא שבאמת קשה כמש"ל דאם כוונתי היא דחלוקים הוא אקרקע קאי א"ך הוה ליה למימר לפלוג ולתני אבל אם לא היו חלוקים בשעת המשכונה אין אחד יכול לפדות ולמה יצא לידון בירושלמי הי"ל לפלוג ולתני בממשכנים עצמם והגם שיישבתי לעיל משום אורחא נלע"ד דוחק: גם באמת אין סברא לחלק בין חלוקים בקרקע לשאינם חלוקים ואדרבא נראה כלפי ראיהו הואל והם חלוקים וחלק כל אחד מבורר באו למשכן בב"א אדרבא לא באו אלא אדעתא שיהיה הכל ממושכן ולא יפדה לחצאין ועוד המדקדק בדברי הרב שכתב בלשון זה דאדעתא דהכי ירד כיון שהם חלוקים וכו' בשלמא אי אמרינן כיון שהם חלוקים על הגופים קאי שייך לומר כיון שהם דפי כיון שהוא ידוע שגופם חלוק אבל אי אמרינן פירוש כיון שהם חלוקים על הקרקע היאך יוצדק לשון זה של כיון שהם חלוקים וכו' דפירושו הוא הואל והקרקע ידוע שהוא חלוק הרי בשאלתו של הרב הדברים סתומים ולא נזכר שם שהיה הקרקע חלוק והואל ולא נזכר שהיה הקרקע חלוק היאך יוצדק לומר עליו לשון כיון וכו' והיה צריך לומר אם היו חלוקים אדעתא דהכי ירד ולא בלשון שלילה כיון וכו' דפירושו הואל והדבר ידוע על כן מכל זה נראה פשוט דמה שפסק הרב וכתב דבשנים או שלשה כל אחד יכיל לפדות כיון שהם חלוקים פירושו הואל והממשכנים גופם חלוק ומזה לא מצא במה לסיים בסוף דבריו כי אם ביורשים שאביהם גוף אחד משכן הגם שמת אביהם ונפל הקרקע קמי יתמי דהוו ב' אי שלשה גופות אין יכול אחד לפדות חלקו. נקטינן מזה דודאי אך בחלקות תשת למו הרב מוהריב"ו זלה"ה עם דברי הרה"ג מוהרר"ב זלה"ה ולענין דינא הגם דלכאורה היה נראה לדון בזה שיכול בעל הקרקע לומר קי"ל כסברת הרב מוהרר"ב זלה"ה דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכמו שיתברר לך הדין לזה מסימן שי"ז ס"ב יעי"ש עכ"ז נראה לעד"ן לפסוק כפסקו של הרב מהריב"ו זלה"ה חדא דאפילו אלו לא מצאנו להרב מוהריב"ו זלה"ה שפסק הפך דברי הרב הגדול מוהר"ר ר"ב זלה"ה עכ"ז היה מקום לתמוה על פסק זה של הר"ב זלה"ה יען דדבריו שכתב דשני שותפים שמשכנו כל אחד יכול לפדות כי אדעתא דהכי ירד אדרבא לעין כל נראה דזה הפך הסברא דאם באמת אדעתא לפדות כל אחד חלקו ירדו על מי ועל מה הכניסו עצמם בעובי הקורה לצרף עצמם במשכונה הו"ל מעקרא למשכן כל אחד חלקי ולא יצטרכו לבוא בדינא ודיינא אלא בודאי אדרבא מכאן מודעה דאדעתא למשכן כל הקרקע ירד ולא תהיה נפדית לחצאין וראיה לזה מדין שנים שלוו בשטר אחד הגם שמעקרא הלכו ללות זה מנה וזה מנה לעצמו הואל וצרפו עצמם וכתב עליהם שליו ממנו בשטר אחד מאתים נעשו ערבנים זל"ז יעו"ש בס' ע"ז בש"ע ובב"י וממנו נלמד לנדו"ד דודאי לא צרפו עצמם בשטר אחד אלא להיות קשורים זב"ז וא"ך מכח זה לחוד היה נראה לקוצר דעתי דפסק הרב זלה"ה הוי נגד הסברא אך הואל ואין משיבין את האר"י