קרני רא"ם קסח

לרדוף אחר השברים שמטמינים כל מה שתחת ידם ועושים פנקס של זיוף מראש ועד סוף והולכים לערכאות עכו"ם ודנים להם ע"פ מאמרם הכתוב בספר יען כי במקום המשפט שמה הרשע מקבלת השוחדות ומשוא פנים היתכן בית משפט כזה יאמרו עליו שיהיה לו מקום משפט לכוף ישראל חבירו לדון שם חלילה עיין בטוש"ע חומ"ש ס' ס"ח מדיני שטרי העכו"ם ועיין בס' מאמ"ר המל"ך ששם היה מונה והולך כמה ארצות גוים שבדוק להם שאינם מקבלים שוחד ועד אחורן כתב דארצות עכו"ם ע"פ הנשמע להם דמקבלי שוחד ודיניהם אינו דין כלל יע"ש ומדבריו נלמד לנדו"ד דלא נכנס דין העיירות הנז' בכלל זה מעקרא ואין להאריך יותר: יען כי עד שלא נגמרה נתברר לנו שזה המלוה לא יש לו על הלואה זו לא שטר ולא כתב יד אלא מלוה ע"פ והעידו לנו כל באי שער אותה העיר דזה דבר ידוע דכל מלוה שאינה בכתב יד וחתום עליה האלסיו"ו של מלכות אין הערכאות דנים עליה כלל מכ"ש מלוה ע"פ וכשבאים בעלי מלוה ע"פ או אפילו בכת"י שאין עליו האלסיו"ו לפני הערכאות לתבוע חלקם בכלל בעלי חובות אין דבריהם נשמעים כלל אפילו יהיה הלוה מודה ואפילו יש עדים על ההלואה מגן שויא וא"כ מזה תלמד לנדו"ד דמעקרא ובראשונה בשעה שהלוהו ולא חשש לקחת ממנו כת"י באופן המועיל בדיניהם לגבות בו זה גלוי דעתא דהוי כאלו התנו ביניהם שהלואה זו ידונו לה בד"ת דוקא ומכ"ש בכאן שנוסף עוד שבאותו זמן שרצה המלוה לבוא לעירו הוא שמכר לו אדעתא שישלח לו מעותיו לערי המערב כי זה המלוה עקר דירתו לבוא הרי גלוי מילתא יותר שלא עלה על דעתו לבוא בדיניהם כלל וזה פשוט ואלו היה ידיעתנו מעקרא דהכי הוא לא היינו צריכים לבוא במאריך טרח'א כי טעם זה האחרון יש בו כדי שביעה להזקיק ללוה לשלם למלוה זה ולא יפטר מכח דיני הערכאות של פארא. זהו משנלע"ד הי"ז בין כסה לעשור דהאי שתא מזכר"ת אהבה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ע"א לרבאט יע"ה לכמהר"ש ן' ישעייא נר"ו השקפתי לטובה על מה שנסתפק כת"ר בפירושה דהאי מילתא שמצא כתוב בספר לקוטי דינים ששם נמצא כתוב בזה"ל לצורך שעה מבטלין התקנה אשר תקינו ב"ד הגדול ממנו בחוכמה ובמנין ע"כ וכת"ר ספוקי מספיקא ליה אם פירושה הוא דכשיהיה צורך שעה יכולים ב"ד האחרון לבטל דברי ב"ד הקודמים אפילו יהיו הקודמים גדולים מן האחרונים עכ"ז הואל ויש צורך שעה יכולים לבטל או דלמא פירושה הוא דמה שאמרו אין ב"ד יכולים לבטל דברי הקודמים להם אלא עד שיהיו הב"ד השנייה גדולים מן הראשונים וגם יהיה צורך שעה והגם שאין הלשון מורה בפירוש זה אולי טעות סופר נפל בספר וחסרון תיבות נפל כאן וצריך להוסיף שאין מבטלין ב"ד השני את תקנת ב"ד אלא א"כ לצורך ובעינן שיהיה גדול מן הראשון בחכמה ובמנין: ואל השליש לו בא ספק שלשי דלכל הפירושים יש להסתפק אם בכלל הבטול יש לבשל ב"ד האחרון גם תקנת ישוב הואל ויש ליתא דגזל זהו תכלית דברות קודשו: דע לך דלגבי מה שנסתפקת בפירושה דמילתא לאו ספק כלל כי הואל ולשון חכמים מרפא אור מצוחצח הוא ומתפרש כפשוטו דכוונתו לומר דהגם דקי"ל אין ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"ך גדול ממנו וכו' עכ"ז אם יש צורך שעה יכולים לבטל אפילו אינו גדול ממנו וא"ך הואל ולשונם לשון הזהב ופירושו מזהיר מי הביאנו לבית הספק לומר דילמא טעות נפל ולבדות דברים מלבינו חלילה: עיניך הפקוחות ישגיחו בפסק הש"ע בחומ"ש סוף סס"א ששם פסק מדקדקין לשון השטר ודנין עליו ע"פ אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי ומפני כך כתב אותו לשון ע"ך: ועדיפא מזה כתב כנה"ג בכללים נפרדים אות י"ג ז"ל כל היכא שאנו מבינים כוונת השטר אפע"פ שהוא כתוב בדרך אחרת אין לתלותו מט"ס מהרד"ך בית ב' ח"ו ע"ך הרי לפניך דאפילו במקום שיש לתלות בטעות סופר אין לנו לתלות אלא מדקדקין הלשון ודנין עליו מכ"ש במקום שהאותיות והתבות פורחות ומזהירות הן ופירושיהן כהאי נדו"ד מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לשבש הספרים חלילה. ולא תיסק אדעתין לחלק כלל ולומר דעד כאן לא דברו מר"ן ומהרד"ך ז"ל אלא בשטרות אבל בספרים או בכתיבות אימא לא זה אינו דכבר ידוע מה שפסקו הפוסקים דילפינן ממה שימצא כתוב בכתיבות הראשונים ולמדין אפילו מאגרותיהם ללמוד מהם אפילו לכתיבת גטין כמו שמצינו למהרש"ל ז"ל בתשובה נדפסה בתשובות מהר"ם איסרלאס ז"ל שבא הרבה להוכיח את מהר"ם על שכתב במכתבו שם משולם מלא וא"ו ובנחמיה כתב משלם חסר והביא שם תשובות קדמוניות אשר בהם כתוב כשתסתפק באיזה שם מן השמות איך תכתוב בגט תוכל לסמוך על כתבי החכמים אפילו באגרת שלומים דאוקמינן להו אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת עכ"ד דברי מהרש"ל ותשובתו זו הביאה הרה"ג בס' מוצ"ב ס' טו"ב להלכה ולמעשה יע"ש הרי לך דכל הנמצא בכתב ידי החכמים אפילו דרך אגרת לא אמרינן בטעות נכתב או בלי השגחה אלא בדיוק עצום מכ"ש נדו"ד שהכתב הלוה הוא כתב חכם שהיה מלקט הדינים הלכות פסוקות מאין ולאין לומר דבטעות נכתב אין לנו אלא מה שכתוב על הספר ותו לא מדי: ועל הספק השלשי שנסתפק כת"ר אם גם בחזקה ישוב שהדבר יש בו ליתא דגזל אם ב"ד יכולין לבטל או לא וכוונת כת"ר רצויה דלא אמרו יכולים לבטל אלא במקום דליכא דררא דממונא אבל במקום דאיכא דררא דממונא אין שום ב"ד יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו אפילו יהיה האחרון גדול מהראשון: