קרני רא"ם קסז

אלא לנהוג שיתנהגו הם בעצמם כנמוסי העכו"ם כדי שיתקיים המשא ומתן מנהגם נהוג מפני ישובה של עיר אבל בדיני ירושות דלא שייך דינא דמשא ומתן אפילו להתנהג כמשפט העכו"ם בלתי עמוד לפניהם אסור. נמצאת למד שלוש מדות בדין זה. ללכת לדון לפניהם אסור אפילו עסק דמשא ומתן ואפילו בדין שדין שלהם כדינינו ואפילו שניהם רוצים אסור. אבל בלתי עמוד לפניהם במו"מ מותר. ובשאר דברים שאינם מו"מ כירושות ומתנות וכדומה אפילו לנהוג בנימוסיהם בלתי עמוד לפניהם אסור יזה מיושב לדעת הרשב"א זלה"ה עכל"ה. ובראותינו זאת נחה שקטה המהומה אשר עמדה לנגד עינינו דבנדו"ד רבו התשובות דלא מלבד מה שכתבנו והוא אמת שערי פארא לא נכנסו בסוג התקנות והמנהגים כלל כמו שאמרנו מילתא בטעמא אלא נוסף על זה לפי ישובו של הרב בע"י חי"י דאפילו למקומות שהם קהלות גמורות ומנהגם מנהג הרי כתב דוקא במו"מ הוא דיכולים לנהוג כך ודוקא לדון לפני ישראל אבל לפני ערכאות אפילו ידונו כדינינו אסור ובירושות ומתנות וכדומה אפילו יבואו לפני דייני ישראל לדונם כדיני הערכאות אסור וא"כ אתאן לנדו"ד דאין כאן כי אם הלואה בעלמא שמכר לו סחורה וזקפה עליו במלוה ואין זה כדרך עסקי משא ומתן שמתחררים זה עם זה בתדירות אלא מכר לו סחורה הואל ורצונו היה של זה המוכר לבוא לביתו מכרה לו אדעתא לשלוח לו מעותיו לכאן לערי המערב ועכבם זה הלוה זמן זמנם זמניהם ודאי לא מקרי זה מיסודי המשא ומתן כמו דיהיב טעמא הרב בע"י חי"י דעקר טעמא למה בעסק מו"מ יכולים להתנהג כך וכו' משום שעל ידי זה יהיה קיום מו"מ אבל נדו"ז לא נכלל בכלל קיום מו"מ ולא גרע זה מדיני ירושות ומתנות וכדומה וכו' דכתב הרב זלה"ה ולקוצ"ד דאפילו אלו היה בא להתדיין בפני דייני ישראל היה צריך לדון בדינינו אלא בדת הערכאות: נוסף על זה אפילו למי שירצה להתעקש לומר דדין זה לדין מו"מ יחשב הרי צריך לדון לפני דייני ישראל ולא לפני הערכאות וא"כ אין לדון אלא בדיני ישראל דוקא וא"כ קם דינא אפילו לדעת מהרש"ך זלה"ה שאין בפה הלוה הזה מענה אפילו אי חשבינן לדין זה מו"מ הוא יען כי אינו בדין לדון בפני ערכאות ומה גם דאין זה עסק מו"מ ומה גם דערי בראג'יל לא נכנסו בסוג מנהג ותקנה כלל כמו שהרחבנו הדברים לעיל: ומעתה לא נשאר לנו לברר אלא חדא מילתא והיא אם אמור נאמר אפילו לא פסקינן כאן כדעת הריב"ש וגם לא נכנס זה בדינא דמהרש"ך וכו' וכמ"ש עדיין יש לנו לברר אם נימא יש כאן משום דינא דמלכותא דקי"ל דד"ד ומדין המלכות הם דנים בעיר פארא נימא דמחויב התובע הזה לקבל עליו הדין במה שהוא שם או לא יעל זה אמינא הגם דהאי דינא דד"ד הוא מקצוע גדול ורבי בו החולקים עכ"פ מה שנראה פשוט בקיצור הוא דלא נכנס דין זה בדינא דמלכותא דהא נדו"ד שהם חלוקים איזה משפט יעבור עליהם אי משפט הערכאות או משפט דת"ש כבר בררנו דמצד הדין לא ידונו אלא בד"ת כמו שפסק הרשב"ץ והרשב"א שהביא הרב"י כמש"ל דהכי אוקימנא הלכתא כוותיה והנה מצינו להרשב"א באותה תשובה אחר שהאריך בקול צוחה לבטל דעת האומר ידונו בדיני הערכאות ע"פ מקום שנהגו הוסיף בסוף התשובה וכתב ז"ל אומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום ד"ד טועה וגזלן הוא ואפילו גזילה ישיב רשע מקרי ובכלל עוקר כל דיני התורה הוא וכו' עכ"ל ואחר דבריו אלו הוסיף הרב"י וכתב עוד כתב הרשב"א בתשובה לענין דינא דמלכותא דינא דע לך שלא אמרה אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא ובדברים שהם מדיני המלכות כי כמו שיש לנו משפטי המלוכה כמי שאמר שמואל לישראל כך בשאר האומות דינים ידועים יש למלכות ועליהם אמרו שדיניהם דין אבל דינים שדנים בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנים לפי מה שמצאו בספר הערכי שאם אתה אומר כן בטלה דיני התורה ח"ו ע"כ נמצינו למדין דכל מה שדנין בבית ערכאותיהם לא מקרי עלייהו דינא דמלכותא והחדוש הזה אפילו יהיה גזרת המלך היא לאמר שלא ידונו כי אם בערכאות עכ"ז לא מקרי דינא דמלכותא וכמו שבא הדבר סו"ס שס"ט בסמ"ע סקכ"א ששם פסק מור"ם לתשובת הרשב"א הנז' דכתב דליכא בזה משום ד"ד וסיים עלה מור"ם ג"כ לתשובת מהרי"ק ז"ל דלא אמרינן ד"ד אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני העיר אבל לא שידונו בדיני עכו"ם דא"כ בטל כל דיני ישראל ע"כ ועל זה כתב הסמ"ע ז"ל נראה דר"ל אפילו אם גזר המלך בהדייא לילך בתר דיני הערכאות דאין על דייני ישראל לקיים זה מכח זה דעלינו לקיים מן הדין ד"ד דעל זה לא אמרו אלא על דברים מחוקים המלוכה נמצינו למדין דלענין זה לכתוב לעשות עמו משפט העיר אפילו יהיה מגזרת המלך לדון שם לא מקרי ד"ד: ועדיפא מזה הוא הנה מצינו להד"מ שכתב בסו"ס שס"ט ז"ל וכתב הר"ר יונה שאם יכול ישראל לכוף חבירו בדין ישראל ואין המלך מקפיד לכוף בדינן שלו נמצא שלא פקע זכותו של ישראל מחמת אותו ד"ד אלא א"כ הולך לדון בערכאות של עכו"ם כגון שלא קבע המלך הדינים ההם אלא בערכאות שלהם עכ"ל ול"נ כן מדברי המרדכי פרק חזקת וכו' מיהו אפשר דרבינו יונה לא קאמר אלא בדבר שאיני מדין המלוכה אלא שהמלך חקק בערכאות כיצד ידונו ולכן אין צריכים לילך אחר אותו משפט וכדברי הרשב"א דלעיל ע"כ הרי לך דאפילו במקום שהערכאות דנים ע"פ מה שחקק המלך לשפוט לא מקרי ד"ד ויכול המלוה הזה לעכב שלא יעשה עמו משפט הערכאות אפילו אלו היה שם כי המלך אינו מקפיד על זה הואל ואין לו הנאה מאי איכפת ליה אם ידונו בערכאות או יתפשרו או ישתוק המלוה עד עת מציא זמן מוכשר לכוף ללוה ע"פ ד"ת ודאי אפילו אלו היה בשעת שהיה נדון עם אחרים אין עליו חיוב לקבל אותו דין כמו"ש מכ"ש שלא היה שם כלל ומעולם לא נדון ולדעת כזאת הן הם בערי המשור ארץ מולדתם שנהגו ע"פ ד"ת משה אין פוצה ואין מצפצף דצריך לבוא עמו בדיני ודיינא: ומה גם לפי מה שהעידו לנו כל באי אותו שער אותם עיירות שזה דרכם של כל מי שרוצה