קרני רא"ם קסו

בפשיטות ונהגו כך מעולם זה לא נודע ולא נשמע ואדרבא איפכא מצינו שבאו לידינו מעיר פארא וסביבותיה כמה שטרי עסקות והלואות ומשכונות העשויות בדיני ישראל ואם לא היה דעת בני המקום על דעת דיני התורה אלא עפד"ע הערכאות מה אהני להו בהני שטרי שכותבים בסופרי בני ישראל הרי במקום הערכאות מגן שוויא הם ותנאיהם הכתובים בהם אלא ודאי דכולם דעתם על דעת המקום ברוך הוא לדון בדיני התורה דבלאו הכי כל מי שהלך שם אין דעתו לגור שם ולהשתקע אלא על דעת להסתחרר ולשוב למקומו ומה גם אין להם קבע וישוב באחת מהערים האלה אלא פעם בחוץ פעם ברחובות מהר להר ומעיר לעיר כרוכלים המחזרים בעיירות ואין כאן ישוב וקהלות להכניסם בחוקי המנהגים והתקנות ובודאי דבכל דיניהם אין לזוז מד"ת הקדושה: והגם שלפעמים כשאיזה אחד מהם בא אל השברים עושה משפט הערכאות דהיינו מסדר חשבינו כפי נמוסיהם וע"פ משפטם יהיו כל בעלי חובות מוכרחים להתפשר במה שיגזרו בדיניהם המעט הוא אם רב לפי ראות עיניהם וגם בעלי חובות ישראלים שנושים בהנשבר אשר הוא יהודי הולך בעקבותיהם וגם עליו יעבור כסא דפושרין לאו משום שהדבר נעשה ברצון שניהם מצד קבלתם או מצד מנהגם אין זה אלא מדינא דמגיזתא שבעה"ר מקום שאין דין מה יעשה העלוב אשר הוא נושה בנשבר והוא במקום שאין דין מוכרח לקבל מן הרע מעוטו לקחת סך מה יותר טוב משלא לקבל כלום כי אין יראת אלהים במקום זהו טעמם דוקא ולא מרצונם. והעד על זה הוא ביתו של אותו צדיק הארי"ה המת זלה"ה אשר באו לידי מדה זו של שברים ותרועה והיה בידו ממון יהודי אחד מערי המערב ממון רב וקבל לפנינו היהודי הנז' וכתבנו לו לתוגר הנז' אשר בא לבית השברים כדי לגדל פרע ע"פ דין תורה וקבל את הדין וגדל פרע אשר על ראשו עספ"א ולא הלך אחרי הפושרין כאשר יצא בדינו שם ע"פ הערכאות. ואם באמת יש להם מנהג מקובל וידוע דמי שבא אל בית השברים יהיו מוכרחים המלוה לבוא בפושרין כפי דינם לפחות היה לו לטעון כך הואל ויש מן הפוסקים דסברי כך לא ימנע שיהיה לו ידיעה מזה הואיל ומנהגא נהוג ביניהם אלא ודאי האמת הוא כמו שאמרנו שהעיר פארא לא נכנסה בסוג זה כנ"ל הן מצד דלאו קהלה קבועה היא ועוד שאין מנהג זה מקובל ביניהם ואינם מקבלים כך אלא בע"ך כמו שאמרנו. כל זה נראה לי ליישב פסקינו אפילו לדעת מהרש"ך דשריר ובריר הוא דגם מהרש"ך יודה בנדו"ד דחייבים הם לדון בדת"ש ותו לא מידי: והן היום אחר החפוש תהלי"ת נחה דעתי במה שראיתי להרב החבי"ב בספרו בע"י חי"י ח"ב סקנ"ח שנשאל בהפרש דררא דממונא שנפל בין ראובן ושמעון תושבי עיר אזמיר ובין לוי ויהודא מתושבי ליוורנו ואנשי ליוורנו יע"ה רצו לעמוד למשפט לפני הקונסול וכו' ושם שם הביא דברי מהרש"ך הנז' ובאגב אמרתי להעתיק קצת מדבריו ואגבן נביא דברי מהרש"ך ז"ל וזל"ה שיש לחקור אם במקום אחד נהגו במנהג להתדיין ע"פ הערכאות אי אמרינן מנהג מבטל הלכה או דילמא אין הולכין אחריו ונראה לע"ד דאפילו למ"ד מנהג בממון מבטל הלכה אפילו אין לו ראיה מתורה בנ"ד אין הולכין אחר מנהג זה משום דהוי מילתא דאיסורא דאסור להניח דיני התורה ולילך לדון בערכאות משום דלפניהם ולא לפני ארמים אמר רחמנא וכבר ידעת שהסכימו רוב הפוסקים וכמעט כולם דמנהג נגד האיסור לא יועילו אפילו שהוא מנהג פשוט והונהג ע"פ הוותיקין אם יש בו בטול מן התורה כ"ע יודו דלא אזלינן בתריה וכו' ואפילו שניהם רוצים לדון לפני הערכאות אסור לדון לפניהם כמ"ש הרמב"ן והביאו הרב"י סכ"ו א"ך מה יועיל מנהג זה דלא יהיה אלא שהתנו כן בפירוש להתדיין לפני הערכאות לא מהני וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה שהביא רבינו בע"ל הטורי"ם בחומ"ש סכ"ו דנהי דאדם שליט לאפקורי ממוניה למי שירצה אבל האיסור דלפניהם ולא לפני עכו"ם מאן מחיל ומאן שביק למעבד איסורא כו' וראיתי אני למהרש"ך ז"ל בח"ב סרכ"ט כתב בלשון זה א"ך מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו שלא יצטרכו בעסקיהם לדון בדיני התורה שהיה להם מן הנמנעות וכו' ולכאורה נראה הפך מכל מה שכתבנו וליתא. דלא התיר מהרש"ך ללכת לדון לפני הערכאות חלילה לפי קדוש יאמר דבר זה אלא מ"ש הרב הוא ענין אחר שהיה מנהג אותו מקום שלא לדון בעסקא משא ומתן כפי דין התורה שאם היו דנים ע"פ התורה לא היה קיום והעמדה כלל להם אלא היו דנים ע"פ מנהג הסוחרים כפי נמוסיהם וכפי תקנותיהם וכל זה היו דנים אותם אפילו בדיני ישראל ע"פ המנהג ועל זה כתב אפע"פ שהלכו למקום אחר חייבים להתנהג ע"פ המנהג של המקום שנעשה שם העסק אבל שילכו להתדיין לפני הערכאות לא התיר הרב ז"ל דאפילו דנין כדינינו אסור כ"ש אם אינם דנים כפי דין התורה וזה פשוט למתבנן בדבריו ז"ל שלא הוזכר בדבריו באותה תשובה ערכאות אלא לדון בדיני הסוחרים וזהו מה שהתיר הרב ז"ל וההקפדה היא אלא לדון בפני הערכאות אבל אם קבלו לדון כדין ערכאות לפני דייני ישראל אין כאן איסור כל שבעלי דינין מרוצים בכך או התנו או נהגו כך אבל מדברי הרשב"א בתשובה הביאה הרב"י סכ"ו מוכח דאפילו להתנהג בדיני עכו"ם אפע"פ שאינו הולך לפניהם אסור וסיים באותה תשובה ז"ל אבל ללמוד מזה ללכת בדרכי העכו"ם ומשפטיהם חלילה וחס לעם קדוש לנהוג ככה ואימר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר הרי זה בכלל עוקר כל דיני התורה השלמה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחדשו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויביאו להם במות טלואות בבית מדרשי העכו"ם חלילה לא היתה כזאת בישראל שמא תחגור התורה שק עליהם ע"ך. הנה תשובה זו קוראה בגרון שאפילו לא ילכו לפני הערכאות אלא להתדיין לפני ישראל כדין הגוים אסור גמור הוא ועלי דידן נהדר ליישב תשובת הרשב"א זאת לדעת מהרש"ך שהוא ז"ל סובר שכל שאינו הולך לפניהם אין כאן אסור ואלו לתשובת הרשב"א מוכח דאפילו לדון כדיניהם בדייני ישראל אסור נ"ל דמשא ומתן שאני דיש מקומות שאם יתנהגו ע"פ התורה דהיינו דין התורה גמור לא יהיה להם קיום והעמדה ויתבטל המשא ומתן ולכך כל שאינם דנין לפני הערכאות