קרני רא"ם קסד

כהרשב"א מן הראוי לומר לפי הכלל המסור בידינו דכמשנה בתרא נקטינן: אלא דאין אנו צריכים לזה דהא מצינו להסמ"ע שהקשה פסקי מור"ם הנז' אהדדי ותריץ ז"ל וי"ל דשאני התם דכיון שהמצוה מת באותו מקום שדנין בדיני העכו"ם ועשה צוואה סתם ואחריו לפלוני אמרינן דודאי בדעתו היה כמו שמורגל בפי הבריות דמפרשי ואחריו לפלוני כפשוטו אפילו אם הראשון ראוי ליורשו משום הכי פסק שדנין בדיני עכו"ם משא"כ כאן בהנושא אשה דבשעה שנשאו זא"ז לא היתה שעת הירושה עכל"ה א"כ לפי חלוקו זה של הסמ"ע א"ך גם בנדון דידן יודה מור"ם דאין לילך אחר דיני עכו"ם דהא נדון זה הוא ממש כדין הכתובה דגם כאן שעת הלואה לא היתה שעת הפירעון ואין כאן שום גלוי מילתא שדעתו לדון על הלואה זו בדיני העכו"ם: והגם דראיתי להרב אמר"י ברו"ך בהגהותיו סרמ"ח שכתב וז"ל ואם עשה הצוואה במקום וכו' נ"ב ז"ל הריב"ש וגם בסהדותם היא לדון בדיני הגוים כי כך נהגו מעולם קהל מיורקא מרצונם וא"כ איך ילך ויסע ממקומו וילך לארץ מרחקים שידונו לו בדיני ישראל יעו"ש ולשון זה יש לכאורה סתירה לדברי הסמ"ע בסו"ס שס"ט וכו' ומה שהקשה לדברי מור"ם כאן סותרים למ"ש שם י"ל דלפי דברי הריב"ש אינו אלא היכי שהקהל קבלו מנהג זה מרצונם ויעוי' בס' כנה"ג ומ"ש בתשב"ץ ח"א ס' ס"א שחולק על הריב"ש ומדבריו שם בסתירת דברי הריב"ש נראה שטעמו של הריב"ש הוא כמו שכתבתי ולא מטעם שכתב הסמ"ע בס' שס"ט וכן מבואר מדברי מהרי"ט חלק ח"מ שכונת הריב"ש כנ"ל אבל הוא חלק עליו והסכים לדברי הרשב"ץ עכ"ל. מכל זה תראה הגם שהרב הנז' חלק על טעמו וחלוקו של הסמ"ע עכ"פ גם לפי חלוקו נמי של הרב יצא לנו בנדון דידן דאין לדון כי אם בדיני ישראל שהרי הוא מחלק ומפרש דפסק הריב"ש יען שכך קבלו עליהם מרצונם לא כן בנדון הרשב"א זלה"ה הגם שהיו דנים בדיני הכותים לא מרצונם היתה זאת דודאי זהו פירושו של הרב אמר"י ברו"ך המחלק בין ריב"ש לרשב"א. וא"כ מזה נבוא לנדו"ד דמעקרא ערי בראג'יל לא הוקבע להם שום קהלה לומר כך קבלו עליהם נוסף על זה אפילו למקום שיש בהם קהלות קבועות צריך שיהיה הדבר ידוע שכך קבלו עליהם מרצונם לדון בדיני עכו"ם לא כן בערי בראג'יל לא מלבד שאין להם קביעות אלא מדי שנה בשנה ומדי חו"ח זה הולך וזה בא גם אינם יושבים בקביעות בשום מקום אלא כרוכלים המחזירים בעיירות ואינם הולכים לשם להשתקע אלא להרוויח ולחזור למקומם לא נכלל זה בדיני הקהילות לומר עליהם כך קבלו עליהם או לא קבלו ולא מלבד זה אלא אדרבא נהפוך הוא כי אדרבא יש לנו גלוי מילתא דכל דעתם על מנהגי המערב הולכים אחרי תורת משה. ושם אלהים אחרים דהיינו משפט פליליהם בל יזכר ובל יפקד עליהם יען כי עינינו ראו כי כל מעשיהם נכתבים בסופרי ישראל יש מהם שכותב על חבירו שט"ע בסופרי ישראל ויש שעושה שותפות בסופרי ישראל והרבה ממשכנים קרקעותיהם בסופרי ישראל כל אלה עינינו ראו וא"כ מכאן מודעה דעל דעת המקום ברוך הוא לעשות משפט כתוב בדיני ישראל הם עושים דאם דעתם על הערכאות מה יועילו להם שטרי ישראל וא"כ אפילו נניח כדעת אמר"י ברו"ך שדחה דברי הסמ"ע בחלוקו עכ"פ גם לפי חלוקו של הרב יודה דמור"ם בנדו"ד יודה דאין להם כי אם דיני ישראל: גם הרב נתיבו"ת המשפ"ט ראיתי לו בס' רמ"ח שמיישב דברי מור"ם באופן זה וז"ל ועקר הטעם דהריב"ש דכיון שנהגו כן הוי כאלו פירש שנתן לשם מתנה ולא לשם ירושה עכ"ל ודבריו אלה של הרב נתיבו"ת המשפ"ט הם דברי הרה"ג מהרי"ט בח' חומ"ש ס"ו שנשאל בכעין זה ופסק בסכינא חריפא דישתקע הדבר ולא יאמר להניח דין תורה ולעשות משפט הערכאות ובסוף דבריו הביא דברי הריב"ש הנז' וסיים עליהם וכתב ז"ל ומהר"ם איסרלאס ז"ל קבע בהגהותיו לסברת הריב"ש וכתב אם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בעש"ג ובא אח"כ למקום אחר לדון בדיני ישראל לא אמרינן דירושה אין לה הפסק ע"כ ונ"ל דהלכה זו מקופחת היא שהיאך יתכן שיעזבו מקור מים חיים את ה' ולילך לערכאות בשביל שנהגו והרי הרשב"א בתשובה הביאו הרב"י סכ"ו על מי שמתה בתו ותבע את חתנו וכו' ועוד בסוף סימן שס"ט כתב נראה מדברי הרשב"א וכו' וכו' ואפשר לומר על דעתו של מהר"ם איסרלאן דטעמו של הריב"ש הוא משום דהך דינא דלשון מתנה ליורש ירושה הוא עקר טעמא דלא עקרה מתורת ירושה לגמרי ואוקמה אדין דמתנה דאי עביד הכי מהני אלא רוצה הוא להפסיק נחלה מיורשיו ורחמנא אמר שאין לה הפסק דאל"ך הו"ל לשוויה בתורת מתנה גמורה הלכך אותם העומדים במקום עכו"ם ואי אפשר להם לזוז מעסקם כי אפסקיה למתנה אמרינן בתורת מתנה הוא דיהיב וכי תימא נעקריה בהדייה ונשווינה מתנה הא לא מצי דבנמוסיהם נקט ואזיל וכן אותם בני מיורקא שנהגו מעולם ברצונם לדון בדיני עכו"ם דכל מילי דתלוי ברצונם דמצינן למימר דאדעתא דהכי נחית מעקרא בכל דבר שאפשר להתקיים בדינינו אפע"ג דלא פירש כמאן דפירש דמי דסתמו כפירושו זהו מה שנראה לפרש על פי דרכו של מהר"ם איסרלא"ס ז"ל בדברי הריב"ש אגב שטפיה וכו' עכל"ה הרי לך לפי ישובו של הרב מהרי"ט והן הם הדברים שהביא הרב נתיבות המשפט הרי לא פסק מור"ם בס' רמ"ח כדעת הריב"ש אלא משום דדעתו למתנה איכוון והואל ולפי דינינו ג"ך אי הוה עביד הכי בלשון המועיל שלכך נתכוון הוה מהני לכך פסק כהריב"ש וזולת זה חלילה לנו לילך מנגד תורתינו הקדושה ובזה נתקיימו דבריו דס' רמ"ח עם ס' שס"ט שפסק שם לתשובת הרשב"א ולדעת מור"ם אלו ואלו דברי אלהים חיים וא"ך גם לפי חלוק זה יצא הדין בנדו"ד דאפילו נעשית ההלואה בעיר פארא אין לדון עליהם כי אם בדין תורה ואפילו יהיה המנהג שלהם לדון בערכאות מנהג איסור אינו מנהג כלל כמו שצעקו בכרוכיא הרשב"א והרשב"ץ וכל גדולי עולם הבאים אחריהם כמו שסדרם הרב החבי"ב הלא המה בספרתם מהרשד"ם ומהר"י אדרב"י ומשפ"ט צד"ק ומהרי"ט נוסף עליהם מהר"ם אלשיך יעו"ש דפסק כהרשב"ץ ועיין גם להטו"ז בסו"ף ס'