קרני רא"ם קסג

הנה דין זה שורשו פתוח עלי מים במחלוקת גדולי עולם הראשון אדם הנה מצינו להריב"ש ז"ל שנשאל בשטר צוואה שנעשה בעיר מיורקא שצוה אדם אחד שממונו תטלנו בתו ואחריה אשתו ועל זה נשאל אי אמרינן הואל ושטר צוואה זו נעשה במיורקא שכך נהגו מעולם לדון בדיני עכו"ם על צוואה זו אי אמרינן הואל ובד"ת ירושה אין לה הפסק הצוואה בטילה ועל זה השיב הריב"ש ז"ל הואל והיה להם לדון בדיני כותים כי כן נהגו קהל מיורקא א"כ איך ילך ויסע ממקומו אחד משתי, הכתות וילך לארץ מרחקים שידונו לו בדיני ישראל אלא במיורקא ידונו לפני הדיין שלהם ומי שיזכה ויחזיקהו הנז' בנכסי המוריש הוא היורש זהו מה שפסק הריב"ש ז"ל: והצד שכנגדו הוא הרשב"ץ זלה"ה שדחה לדברי הריב"ש זלה"ה מן הסברא ומן הגמרא וכתב ז"ל ומ"ש כי כן נהגו מעולם קהל מיורקא גם אם יהיה הדבר כן אין מביאין ראיה מן המנהג של איסור ועוד שאין ספק שלדון בדיני עכו"ם אינו אלא משום דד"ד ושמא היתה שם המלכות מפקדת שידונו היהודים בדיני גוים ולא בדיני ישראל וכיון שמפני זה היה המנהג ההוא יש לומר בנדון הזה שאין למסור ממון זה לדיניהם לפי שאין המלכות מפקדת אלא על נכסים שהם באותה מלכות אבל נכסים שהם במלכות אחרת אינה מפקדת עכל"ה וכדיעה זו של הרשב"ץ כן היא סברת הרשב"א זלה"ה בתשובה הובאה בס' הרב"י סו"ס ר"ו יעו"ש שנשאל הרשב"א על אחד שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות עכו"ם שיחזיר לו הנדונייא שאפע"פ שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו כיון שהכל יודעין שהם הולכים בדיני הכותים הרי כל הנושא אשה שם כאלו התנה כן וכו' וכתב הרשב"א באורך לבטל דיעה זו ומסיק ישתקע הדבר ולא יאמר אלא דנין בדיני ישראל. הרי לך דגדולי עולם נחלקו בזה: ואנן בדידן אין לנו אלא דברי רבנן הרשב"ץ והרשב"א יען דמצאנו ראינו להרב החבי"ב בחומ"ש סכ"ו הגב"י ס"ב שאחר שהביא דברי הרשב"א הנז' כתב ז"ל נ"ב הריב"ש חולק ע"ש וכן נראה דעת המחבר כדעת הרשב"א שלא הביא דברי הריב"ש כאן ולא בס' רמ"ח ששייך שם דין הריב"ש וראיתי בתשובה למהר"ש ן' וליסיד זלה"ה פסק כדעת הריב"ש ואני נשאלתי על השאלה שנשאל עליה הרב הנז' וכתבתי באותה תשובה שאין נראה בעיני לפסוק כהריב"ש ז"ל במקום שהרשב"ץ ז"ל חלוק עליו בנדון ההוא והרשב"א ז"ל סבר לה כוותיה גם רבינו הרב"י תפס להלכה דברי הרשב"א זלה"ה והשמיט דברי הריב"ש ולא הזכירם וכן פסק מוהרשד"ם ומוהרב"י אדרב"י ובעל משפט צדק וכו' עכל"ה ובמהדורא שנית מצאנו עוד להרב החבי"ב בסימן, רמ"ח שחזר עוד שם והביא דברי הריב"ש והרשב"ץ והרשב"א והאריך למעניתו ולבסוף כתב ז"ל לכן לענין דינא נקטינן להלכה כהרשב"א והרשב"ץ ז"ל דרבים נינהו לגבי הריב"ש ומגדולי האחרונים. הכי ס"ל כמ"ש בטו"ר זה בס' כ"ו בהגהות הרב"י יעו"ש גם מורי האריך הרבה לסתור פסק בעל המפ"ה שתפס כהריב"ש וסיים שאפילו נהגו כך אין במנהגם מנהג כלום עכל"ה א"כ ע"פ דברי הרב החבי"ב אלו מדברי הרשב"א והרשב"ץ לא נזוז הן מצד הכרעתו איהו מנ"ר ז"ל הן מצד שכתב גדולי האחרונים כך פסקו ואחרון הכביד במה שכתב במאמר דברות קדשו דמר"ן הקדוש בכוונה השמיט מלהביא דברי הריב"ש בביתו הנאמן והביא דוקא לדברי הרשב"א דהכריע כמותו להלכה וא"כ על מי יש לנו להשען בעדו כי אין עוד מלבדו יען אנחנו ואבותינו קבלנו הוראותיו כאשר הנחילנו וכמו שבא הדבר מפורש בס' שד"ה האר"ץ ובס' ישמח לב יעו"ש שהביא מגאוני ארץ ישראל המעידים בגודלן שקבלו עליהם הוראות מר"ן גם על הכרעתו בב"י והגם שבספר משכנות הרועים מער' למ"ד הביא מערכה אחרת שכתבו דלא קבלו הוראת מר"ן אלא על מה שפסק בש"ע ולא על מ"ש בב"י עכ"פ אנן בני מערבא אין לנו אלא מ"ש מר"ן אפי' בב"י יען שכך השרישונו רבני מערבא וכמו שבא הדבר בלקוטי ספר וי"ץ אות ל"ז שאלת אם קבלת קדמונינו דברי מר"ן ז"ל היתה אף על דברי מר"ן שהכריע בו בביתו הנאמן ב"י אפע"פ שלא ערכו על השולחן הטהור תשובה כן הוא וכן ראיתי למוהרשב"א ז"ל ע"כ ששאל להרב מוהריב"ע והשיבו לכו אל יוסף אף בהכרעתו בב"י לבד וכן ראיתי למוהריב"ץ זלה"ה ע"כ וא"כ הואל והעד העיד האיש אדוני האר"ש מר"ן החבי"ב דמר"ן בב"י בכוונה השמיט לתשובת הריב"ש ולא הביא כי אם תשובת רשב"א להלכה א"כ הרי מר"ן בביתו הנאמן גילה והכריע כהרשב"א דקיים בשיטת רשב"ץ א"כ פשוט דכוותיה דרשב"ץ והרשב"א יש לנו לפסוק: אך פש גבן לברורי דעת מור"ם בש"ע יען דמצאנו לו בחומ"ש סרמ"ח פסק לתשובת הריב"ש וז"ל ואם השטר צוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של עכו"ם ובאו אח"כ למקום אחר לדון בדיני ישראל לא אמרינן ירושה אין לה הפסק ע"כ וא"כ נראה דמור"ם פסיק ותני להלכה כדברי הריב"ש הן אמת דלפי מה שכתבנו דמשורש בידינו דאזלינן בתר הכרעת מר"ן אף על מה שגילה דעתו בביתו הנאמן א"כ אפילו מצאנו למור"ם דפסק כהריב"ש עכ"ז אין לנו אלא דברי מר"ן דלא קי"ל כמור"ם אלא במקום דלא גילה מר"ן דעתו אף בב"י דאין לומר דלא היתה קבלת רבותינו דהלכה כהרב"י אלא נגד שאר פוסקים אבל במקום שגילה מור"ם דעתו בש"ע לא קי"ל כהרב"י זה אינו דהא כך נמצא כתוב בס' לקוטי וי"ץ הנז' בזה"ל וכן ראיתי למוהריבע"ץ ז"ל ומסיים דדוקא על הב"י והש"ע היתה קבלת הקדמונים ולא על ספר בד"ה שלא נתגלה בימיהם וכו' עכל"ה. הרי לך דקבלתם על שניהם יחד היתה בהדרגה אחת וא"כ כמו דקי"ל היכא דגלה מר"ן בש"ע לא קי"ל כמור"ם ודאי גם אם גילה דעתו בב"י ודאי הכי הוא דכוותיה נקטינן ולא כמור"ם: אלא דעדיפא מזה הוא אפילו מצינו למור"ם שפסק בס' רמ"ח כסברת הריב"ש הרי עוד מצאנו לו בס' שס"ט שחזר ופסק כסברת הרשב"א יעו"ש בסי"א שכתב ז"ל הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו או שאר יורשיו לומר כל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא ולדון בדיני עכו"ם דאם מתה יורשה בעלה ע"כ. וא"כ הואל ומצינו למור"ם בסו"ס שס"ט שחזר ופסק