קרני רא"ם קסא

נלמד לנדו"ד אפילו נניח כדעת הרב הפוסק נר"ו דדין זה למחילה יחשב הואל ושתקה זמן גדול הגם שהיתה המחילה מתוך כעס הויא מחילה: גם מה שראינו להרב הפוסק דאייתי לן דברי הרב בנ"י חי"י שהביא הרב משפט"י שמוא"ל דכתב דמחילה בלא קנין היינו באומר לו מחול לך או לשון המועיל אבל מה שאומר אם תתן לי זה אמחול לך הוי כתנאי ויכול לחזור ומשם יצא לדון לנדו"ד שאמרה לו (תעטיני תלאתין רייאל ונסמחלך) הוי תנאי והיתה צריכה קנין אלה היו דברות קודשו: מה שיש להשיב על זה הוא הגם שגם כאן היה מקום להאריך על דינא דהרב משפט"י שמוא"ל כי צריך להתיישב בו לפי מה שכתב הרב רע"ם והתוי"ט על משנת סנהדרין פרק שלישי מ"ב יעו"ש דמשם נראה דלא ס"ל הכי וכתב הרב תוי"ט דכך הסכימו רז"ל האחרונים יעו"ש ומה גם שצריך להתיישב בדינא דמר שמוא"ל עם פסק הש"ע דפסק מחילה באסמכתא קנייה כמ"ש הש"ע בס' ר"ז סכ"א יעו"ש ובס' וי"ץ סקכ"ט יעו"ש: אך אין אנו צריכים להאריך ללא צורך יען כי האמת אתמיהא על הרב הפוסק שרצה להכניס דין זה בדינא דמר שמוא"ל ולהגריע המחילה הואל ובתנאי היתה הרי טעמו של הרב משפטי שמוא"ל הוא הואל והטיל תנאי במחילה הוי אסמכתא ואסמכתא לא קנייה כי לא סמכא דעתיה אולי לא יקיים תנאו וא"ך מה דמות תערכו להאי נדו"ד שבאמת מעקרא אין כאן ריח תנאי וכך הוא דרכם של כל אדם לומר אם תתן לי כך השאר מחול לך ואין כאן שום הטלת תנאי ועוד אפילו נימא דדברים אלו לתנאי יחשבו א"ך אח"ך כשנותן לה המעות ולקחה אותם בר"ן ובהש"ד הרי נתרצית למחילה ומחלה והלכה ואין זו צריכה לפנים: ועיין להרב מוהריב"ו שנשאל במלוה שכתב בכתב ידי ונתן ביד הלוה וזהו מה שכתב שאם ימסור החוב הנז' לשאב"ב שיאבד חובו אם מהנייא מחילה זו יעו"ש שאחר שהאריך למעניתו לקיים המחילה ואחר סיום דבריו הוסיף וכתב ז"ל ובר מן דין הכא בנדו"ד אין כאן אסמכתא כלל ע"פ מה שכתב מר"ן בב"י סר"ז דלא הויא אסמכתא אלא בביטול המעשה אבל בקיום המעשה לאו אסמכתא היא כלל וכן פסק הרב מוהר"ר יהודא הלוי ז"ל אסמכתא לא הויא אלא בביטול המעשה כגון המשליש שטרו וכיוצא שאם לא יפרע לו יתן השטר והשאר מחול אבל בקיום המעשה שאם אעשה דבר זה אתן לך שדה זו לא הוי אסמכתא שהרי הוא בידו לימנע וכשלא מנע גמר ומקנה עכ"ל הרי לך מבואר דבקיום מעשה אף בלשון אתן לא הוי אסמכתא וקנה כיון שהיה בידו למנוע ולא מנע עכ"ל הרב הנז' אשר ממנו נלמד ג"ך בקו"ח לנדו"ד שאמרה לו אם תתן לי כו"ך והשאר מחול לך ועמד זה ונתן בידה והוא עצמה קבלה ונתרצית אין לך מחילה גדולה מזו. קנצי למלין דחפשנו בכל הצדדין ולא מצאנו ביטול למחילה זו לא משום אונס יען כי אין כאן שום אונס נכר בעדים כלל ומה גם ששתקה אחר המחילה זמן רב גם אין כאן בטול לא משום כעם ולא משום תנאי וכמו שכתבנו דבענין זה מצד כל הנהו טעמי אין למחילה זו שום בטול: אך מצד הטעם האחרון שכתב הרב הפוסק נר"ו דיש לבטל מחילה זו הואל ולא נעשית ע"פ חעי"ץ כמו שתקנו רבותינו בעלי התקנות זיע"א. מצד זה צריכה רבה דמטעם זה נראה דיש לבטל מחילה זו: אלא דמה שעומד לנגדי הוא לפי קוצ"ד נראה דבנדו"ד לא נכנס בסוג מחילה אלא בסוג מכר דהיינו שהאשה הזאת מכרה לבעלה כתובתה בעד מה שנטלה ממנו וטעמא דידי הוא לפי מאי דאית לן הלכה רווחת בישראל דכתובה אינה נגבית מחיים וא"ך מה טיבו של ממון זה שנטלה אשה זו מבעלה בעד כתובתה אם מצד מזונות שעברו הרי לא היה שום חיוב ברור כמו שאמרנו שאפשר היה זן ומפרנס אותה או אפשר מעשה ידיה הוה מספיק לה ואם מצד מזונות העתיד הרי אינו מחוייב לשלם במוקדם ואין עליו חיוב כי אם לאט לאט מדי יום יום ואם מצד עקר חיוב הכתובה הרי אינה נגבית מחיים וא"ך מי חייבו בממון זה שנתן בידה אין זה כי אם דין מכר שגמרה למכור לו כתובתה: והגם דדין קניית השטרות דינייהו בכתיבה ומסירה ובכאן לא כתבה לו זה אינו דלא הוצרכנו כתו"ם אלא בבאה למכור לאיש זר כדי שיהיה שעבוד הכתובה קנוי לו ויהיה לו כח לגבות אבל במוכרת לבעלה הרי כוונת קנייה זו לבעל היא כדי שיהיה מחולה לו הכתובה וא"ך למאי צריך כתיבה ומסירה בנדו"ד ולא מקרייא מחילה זו אלא קנייה: וא"ך הואל ולדין מכר יחשב אופן זה לא מלבד דכבר בררנו דנדו"ד לא נכר בו ריח אונם אלא אפילו נניח כדעת הרב הפוסק דאשה זו אנוסה היא הרי היתה צריכה מסירת מודעה עם האונס כדקי"ל דבמכר צריך מודעה והכרת אונס: וע"פ דרכנו זה דמחילה זו דין מכר יש לה א"ך לא נכנס דבר זה בדין התקנה דהוצרכו רבותינו שכל מחילה שתודה האשה לבעלה צריכה להיות ע"פ חעי"ץ דלא היתה תקנתם אלא בבאה למחול לבעלה באופן המגרע כח יורשיה אבל בכגון נדו"ד דלא באה למחול אלא כוונתה לקחת ממון מבעלה מה שלא היה מחויב לתת לה לעת עתה מה הוכחת חכם שייכא כאן ומעשים בכל יום כל אשה קשת רוח מבעלה מהפשרת עמו בכתובה והולכת לה וגם אשה זו לעת עתה נתפשרה עם בעלה בכתובה ובודאי סמכא דעתיה שבאיזה זמן שתרצה לקחת גטה מידו תכפהו לגרש ומה לי קבלה עתה גטה או עדיין לא קבלה גטה לעת עתה העקר הוא חיוב הכתובה שהי' עליו הרי מחלה לו והרי היא בטלה ומבוטלת ותו לא מדי: ותמיהא על הרב הפוסק אשר עיניו שלטו בספר מוצ"ב ס' קי"ד אשר שם כתוב העתקה משטר שעשתה אשה אחת לבעלה שנתפשר עמה בכתוב' ומחלה לו בכתובה ולא נשאר לה עליו כלום ומחמת שלא היה כבודה לקבל גט נשארה אגידא ביה אך נתנה לו רשות לקחת לו אשה וכו' ועל זה כתב הרה"ג מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה ז"ל בנות האשה אין להם חלק ונחלה לא באביהם ולא באמם שהרי כתובת אמם שמכחה הם זוכות לירש כזכר כבר נקרעה ע"ך והרואה יראה שאותה מחילה שעשתה האשה הנז' לא נזכר ולא נפקד שהיה שום הוכחת חכם כלל ועכ"ז