קרני רא"ם טז

מפי הגוי וישראל לא ספר הדברים אב"א אלא אמר שהגוי מסל"ת הוא לא כך הוא המעשה אלא דנדון הרב תרומת הדשן הוא ממש פסק מורם שבכאן שהיה ספיקו בישראל ששמע מגוי מסל"ת ששמע מגוי אחר ונסתפק הרב בגוי הראשון הואיל ולא נודע אם מסל"ת הוא או לא יעו"ש והואיל והמעשה כך היה על זה סמך הרח"מ לומר דפסק מורם מקורו הוא מת"ה וא"כ לנו יש לב לדעת מהיכן הוציא המביט דישראל המעיד מפי גוי ואמר שהגוי היה מסל"ת דהרב ת"ה ס"ל דמהני ולא בעי למימר אב"א נימא דגם הת"ה ס"ל דצריך הישראל לומר אב"א אלא דמוכרח לומר דהרב המביט ס"ל דישראל הוא עדיף מגוי וכסברת הריב"ש שהביא הרח"מ סקל"ה שכתב וז"ל אבל הריב"ש סי' שע"ז כתב שהרי אין הכותי בקי להכיר אם חבירו מסל"ת וכו' מלשון זה משמע דהגוי הוא דאינו בקי. הא ישראל בקי וא"כ שמע מינה דישראל עדיף וא"כ ממנו דייק המביט לסברת הת"ה דבאומרך הרב ת"ה ס"ל דאפילו גוי מפי גוי א"צ להגיד שהראשון מסל"ת הוא מכ"ש ישראל ששמע אין צריך לומר שהגוי הראשון מסל"ת הוא וא"כ באומרך שאינו צריך לומר אפילו מסל"ת הוא מכ"ש דאין צריך לומר דברים אב"א ועל זה כתב איהו דצריך לומר אב"א וא"כ מעתה הבוא נבא לסברת המביט זאת אם יש לה שום סיוע מדברי הפוסקים אחרים או יחידאה הוא ולדעתי יראה דלא נמצא רמז לדבריו מהפוסקים דקמן דהגם דמורם כתב וי"ח הכוונה היא דצריך גוי השני לומר שהגוי הראשון מסל"ת הוא אבל להצריכו לומר אב"א לא נזכר מזה כלל הן אמת דצל"ע פסק זה דמורם דפסק בסתם דבריו דגוי מסל"ת אין צריך לומר דגוי הראשון מסל"ת הוא ולי"ח ס"ל דצריך לומר היאך יתיישב שהגוי הזה השני המל"ת יוצדק בו שיאמר שהראשון מסל"ת הוא אם הכוונה היא דצעידה הראשונה א"צ לומר דמסל"ת הוא ולי"ח צריך שיאמר מסל"ת א"כ הרי מתכוון להעיד והואיל ומתכוון הוא להעיד מה אהנייא לן עדותו או נימא דכוונתם דיש חולקין היא דצריך הגוי הזה השני לספר לן כיצד הדברים היו בינו ובין הגוי הראשון דממנו נשמע אם היה מסל"ת או לא איך שיהיה אפילו נניח כסברא זאת עכ"פ עדיין איכא למימר לדעת החולקים האלו עד כאן לא אמרו שצריך לספר דברים כהוויתן בגוי דוקא אבל בישראל המעיד מפי מסל"ת לא מכרעה מילתא אם צריך כל עיקר לומר שהגוי מסל"ת או לא דאיכא למימר דסברי כסברת הריב"ש דבישראל בקי הוא ואין צריך מכ"ש אם העיד יעיד שמסל"ת אפשר דלית דין ולית דיין דמהני ודלא כהמביט דמצריך אות באות ומעתה הואיל ומורם דק"ל כוותיה לא יש ממנו ראיה לדברי המביט בואו חשבון לסברא זאת של המביט הרי כמה פוסקים חולקים עליה הראשון אדם הוא ת"ה דכוותיהו פסיק מורם בסתם דבריו שניה לה הוא סברת הריב"ש דס"ל דישראל בקי הוא וא"צ אפילו להעיד שהגוי הראשון מסל"ת הוא מכ"ש אם אמר שהגוי מסל"ת הוא אין צריך לאב"א כסברת המביט שלישית הוא הרב חל"מ דס"ל דלא יש שום מחלוקת בין ת"ה והר"ן וס"ל דת"ה ומהרי"ק והר"ן קיימי בשטה חדא ואם כן לדעתו ודאי דלא צריך בגוי מכ"ש בישראל והגם דמסוף דבריו נראה וכו' יעו"ש עכ"פ בדיניה דהריב"ש דמצריך דוקא בגוי ולא בישראל כמי שנראה מדבריו נוסף על זה הרב טו"ז והביאו הריב"ש דגם הוא לא מצריך לומר הישראל שהגוי מסל"ת מכ"ש אם אמר שהגוי מסל"ת הוא בודאי דלא מצריכינן ליה לומר אב"א כסברת המביט ואפילו לסברת הריב"ש שם בסקנ"א דס"ל דצריך הרי כתב בפשיטות וז"ל מיהו אם ישראל אומר ששמע מכותי צ"ל דכותי הראשון היה מסל"ת משום דדרך ישראל הוא דשואל על חבירו עכ"ל הרי מלשונו זה משמע שדאי במה שיאמר מסל"ת הוא וא"כ הואיל ומצאנו ראינו להני חבל נביאים כולהו דלא כהמביט ויחידאה הוא כוותיהו נקטינן דהגם שכבר כתבנו דמורם פסיק ותני בפלוגתה דרבוותה אזלינן לחומרה הרי הרחל"ם בסקל"א מייתי מתשובת מ"ב דהרא"ם ס"ל דאפילו איחיד סמכינן בשעת הדחק ומורם אלו ראה דברי המזרחי הוה הוא פסיק כוותיה יעו"ש משמע דאין לסמוך על דברי הפסק הזה של מורם לפי דעת הרא"ם בשעת הדחק כנדו"ד וכדבעינן למימר לקמן ואפילו לדעת הרחל"ם שהקשה על הרב מ"ב מפשט דברי הרא"ם עכ"פ איהו עצמו כתב דברי הרא"ם כך הם כוונתם דהיינו שאין אנו צריכים לילך אחר המחמיר ומאחר דאשכחן פוסקים רבים ועצומים שהקילו בו וכ"ש שהם אחרונים וראו דברי הראשונים וכו' איך לא נפסוק כמותם נמצא משמע להדיא מדבריו דכל היכא דהסברות שקולות וליכא כל הני למעליותה אז אין ראוי להקל ונמצא דאין כאן מחלוקת בין הרא"ם והריב"ש ובעל ת"ה ומורם הן מחמירין ועיין בגוף תשובות הרא"ם עכל"ה נמצינו למדין דהרחל"ם ס"ל דמורם שהביא תשובות הריב"ש דאזלינן לחומרא דוקא בסברות שקולות וליכא שום מעליותה אבל בכגון נדו"ד דסברת המביט יחידאה היא ויש כנגדה חבל נביאים הנז"ל גם יש בזה שעת הדחק דשעת הדחק שהעלובה עדיין צעירה בשנים ורדופה לילך אחרי מאהביה נוסף על זה שאין לה תקוה אפילו הרב המבי"ט יודה לזה: שוב ראיתי לרב אחרון בספרו הנקרא צוף דבש בחלק אהע"ז סי"ז שגם הוא נסתפק אם יש לחוש לסברת המבי"ט וכתב וז"ל אבל כדי דייקית שפיר דכל זה הוא לענין שנקרא לראשון ונשאלו את פיו כיון דאפשר למעבד ככל הצריך אבל אם לא אפשר למעבד כגון נדו"ד וכו' אין סברא לומר דהמבי"ט חולק על הרב ת"ה מן הקצה עד הקצה וכו' ומה גם דכך דייקי דברי המבי"ט שכתב אלא צ"ל הדברים אב"א ומהן נדע דמשמע שבידינו לעשות וכו' אבל אין צריך לכל זה כיון שהאחרונים אזלו ומודו לדברי הת"ה כוותיהו עבדינן עכל"ה וא"כ מצאנו חבר לדברינו דאין לנו לחוש לדברי המבי"ט לאסור העגונה בכבלי העיגון זהו משנלע"ד בזה וצוי"ם וימי"ן: רפאל אנקאווא ס"ט סימן ג' זה מה שכתבתי על פסק עגונה אחת שהתירה הרה"ג מו"ר כמוהר"ר מסעוד אנקאווא וזה מה שהוספתי לקוצ'ר. ראיתי מ"ש הרב הפוסק למעלה ראש וכל ראיותיו