קרני רא"ם טו

שמו באלי אירע לו כו"כ ע"כ עוד שם בס' שפ"ג משם מהרי"ט יש לסמוך על דברי הגוי ואף שלא הזכיר שם אביו ושם מקומו אלא דוד סתם והטעם שכל הגוים היו דבריהם כלפי היהודים ומדברים על דוד הידוע שלא אמרו איש אחד ושמו דוד אלא היו מזכירים דוד כלומר אותו שאתם יודעים ע"כ ובס' קמ"ה ג"כ הביא תשובת מוהר"ר יעקב בכר שמואל ז"ל וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרוב ולא השיבו על מה אתם שואלים כמה שלמה כרוב יש ש"מ שהיו יודעים על מה הן שואלות כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו מקום זולת אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו הנשים שנהרג והוי כמו שהזכירו שם מקומו עכ"ל והרבה יש מזה ואין צריך להאריך כי אין חולק על סברא זו וממנו נלמד לנדו"ד אפילו מתחילת דברי הגוי ששאל עלאס מה טלעתוהם וכו' פשוט דעל מרידך הידוע להם הם מדברים הואיל ולא נזכר ולא נפקד במקום האל פוואראת כי אם מרידך זה והוי ממש כהנהו עובדי דהני פוסקים שהביאנו והתרוה לינשא ונדו"ד עדיף יותר הן מצד תשובתו של שמואל ן' אודיז שהשיב לו מרידך מא מאתס ולא אמר לו איזה מרידך על מה אתה מדבר ש"מ דמרידך אחד הוא הידוע לשניהם ועליו הם מדברים גם במה שהוסיף הגוי ואמר וואהלי יא וולדי פחאל די תערפני ונערפך מזה מוכח ומבורר דעל מרידך הידוע להם הם מדברים כל זה נוסף בנדו"ד על הנהו עובדי שכתבנו דבתחילת הדברים שאמר האדאך מרידך וכו' הוא עדות גמורה לשון זה מורה דעל הידוע הוא מדבר דבלשון זה הוא דמי להנהו עובדי בלי תוסף ובלי הדברים שהוסיף: ומעתה הואל ומכל הראיות והוכחות נראה דאתתא דא שרייא א"כ גם אשת המשרת מותרת: והוא ע"פ תשובת ה"ר צ"ץ הובאו דבריו בק"ע ס' ת"י וז"ל אם הכותי מזכיר אחד מחבורה שנהרג הוא ושני אנשים שהיו עמו הולכים בדרך ועל אותו פלוני שמזכיר מעיד עדות מעלייא מותרים גם אשת פלוני ופלוני שהלכו עם זה כיון שידוע לנו מי ומי ההולכים עם אותו פלוני אע"פ שהכותי אינו מזכיר אותם ודומה לכותי האומר זה שהלך עמי מת וידוע לנו הפלוני שהלך דמותרת אשת אותו פלוני ולא אמרינן אותו פלוני הלך לדרכו ואיש אחר נתלוה עמו עכל"ה וא"כ נדו"ד יש לנו להתיר מכ"ש דהא המשרת הזה שכיר הוא בא בשכרו והוא עדיף משנים שנתלוו עם אדם אחר שהתיר הרב צמח צדק זלה"ה דכאן הוא מושכר לילך לעבוד ולשרת עם מרדכי ולכל אשר יפנה הראם שהוא מרדכי אחריו ילך המשרת א"כ ע"פ פסק הרב צ"ץ גם אשת המשרת מותרת וכל זה נ"ל להלכה ולמעשה עד שיסכימו עמי לפחות תרי רבנן דיתבי על מדין: ואם היתה הסכמה להתיר עגונא זאת אין לספוקי אם צריכה למנות יומי ההבחנה מיום ההיתר ואלך דהגם דראיתי לשני רבנים גדולים ה"ה כמוהרר"י אביגדור ומוהרר"י אלפאנדרי זלה"ה שנסתפקו בזה הואל ומצאנו דהב"ח ס"ל דיומי ההבחנה נמנים מיום ההיתר שנמנו בשריותא דעגונא או כדעת קו"ל שח"ל וידי"ו ש"ל מש"ה החולקים על הב"ח והובא ספק זה בס' חיו"ש דף כ"א עכ"ז הרי שם נמצא להם תשובת הרה"ג מוהרח"פ זלה"ה דכתב דכל הפוסקים ס"ל דאינה צריכה הבחנה ודברי הב"ח תמוהים הם וכך ענו אח"כ הרבנים הנז' והודו במודים דרבנן כדעת מוהרח"פ זלה"ה ועלתה הסכמתם הסכמת ב"ד צדק דא"צ שום הבחנה אלא לאחר הסכמת הבד"ץ תהיה מותרת לינשא זהו משנלע"ד בסדר בחקות"י תלכ"ו דהאי שתא התרנ"א לפ"ק פה סאלי יפ"ה וצור ישראל ימומ"ן רפאל אנקאווא ס"ט פסק זה עלו עמי בשריותא דהאי איתתא הראשון אדם הרה"ג מו"ח נר לבני מערבא שבירושלים כמוהר"ר יששכר אצראף נר"ו ואתו עמו הרב המופלא כמוהר"ר שלום מלכה נר"ו שנשתלח פסק זה לידה"ק על"ה ומכאן באו על החתום הראשון לכל דבר שבקדושה הרה"ג דיינה דלע"ד מו"ר כמוהר"ר מסעוד אנקאווא נר"ו והרב המופלא דיינה דלע"ד כמוה"ר יקותיאל ברדוגו נר"ו סימן ב' בענין עידים המסל"ת שבאו להוציא את האשה מכבלי העיגון ולא ספרו הדברים של הגוי מלה במלה כמו שהיו לפניהם אלא אמרו העדים העידו תכלית הדברים ששמעו מפי הגוי שאמר להם שלמה ובנו קתלוהום זמאייר והווא דאז וראהום מקתולין הרי שלא ספרו דברי הגוי אות באות אלא אמרו מכוון העדות אלא שהעדים הם אמרו שהגוי מל"ת הנה ראיתי בקו"ע סרכ"ח בקצור המבי"ט שכתב וז"ל דבר פשוט שלא נסמוך על יהודי שמעיד ואומר כי גוי מסל"ת אמר לו שמת פלוני אלא צ"ל הדברים אב"א שאמר לו הגוי ומהן נדע אנן אם היה מסל"ת ודלא כת"ה שכתב בס' רל"ט להקל דלאו כו"ע דינא גמירי וגם בין החכמים הפרש בכמה דברים עכ"ל וא"כ יש לנו לחוש לסברת המבי"ט ז"ל הן אמת דסברת תרומת הדשן בסרל"ט פסקה מורם בסי"ז סט"ז דשם כתב וז"ל ואפילו לא העיד בפירוש שהכותי הראשון מסל"ת אזלינן מספיקה לקולה ואמרינן. דודאי מסל"ת הוא ויש חולקין בזה עכ"ל. ואנן קי"ל כמורם במקום שלא גלה מרן דעתו אפילו נגד אלף פוסקים וא"כ הואיל ומורם פסק כסברת תרומת הדשן בסתם דבריו ואנן קי"ל כסתם ודלא כי"א א"כ אין לנו לחוש לסברת המבי"ט ודברי מורם הם מדברי הת"ה וכמ"ש הרח"מ ס"ק ל"ה דמדברי הת"ה הן וא"כ יש לנו לפסוק כסתמה דמורם: אלא דכבר קדמה לנו ידיעה מפסק מורם עצמו בסט"ו דפסק לתשובה הריב"ש וז"ל וכן בכל מקום דאיכא פלוגתא דרבוותא בדינין אלו אזלינן לחומרא ע"כ וא"כ גם כאן יש לנו לחוש לסברת המחמירין שהביא מורם ולסברת המביט אלא דיש לנו לדעת דברי המביט שכתב בלשונו שצריך הישראל לומר אב"א וכו' ודלא כת"ה שכתב בסרל"ט להקל וכו' הנה דינא דת"ה הרי הוא מבורר בסרל"ט דלא היה ספיקו בישראל שהגיד