קרני רא"ם קנז

ומהרש"ך ומהר"ש שהסכימו לזה עכ"ל וכן ראיתי לרב אחרון חביב הרב משה"ר שאסף איש טהור כמה פוסקים דסברי מרנן דיכול לומר קי"ל במחלוקת בתפיסה יעו"ש ואחר ראותינו כל זה לא נשאר מקום לפקפק: ומעתה נתנה ראש למה שנסתפק הרב, הפוסק על מה שהתופס הוא יורש אי הויא תפיסה או יכלי שאר יורשים לומר טול מה שתפסת בחלקך ונולד ספק זה מכח מה שראה להרב זל"א שנסתפק בזה וכתב בסוף דבריו וצל"ע בדב"מ שציין ואין לי פנאי כעת עכ"ל והרב הפוסק כתב דספר זה לא נראה לו בעליל והוצרך להביא לחמו מאהע"ז וכו' הגם דהיה כאן מקום לעמוד על ראיה זו ועיין להרב מהריב"ו בחומ"ש סמ"ב יעו"ש: אלא דאנחנו אלה פה עינינו ראו לספר דב"מ ששם שם בס' ק"ה היתה השאלה בראובן שמת והניח בנות נשואות ושתי בנות עדיין בתולות והוציאו הבנות הבתולות שטר כתב שנתחייב ראובן לכל אחת מבנותיו סך מה לעת נשואיה ושם נפל הספק אם יזכו הבנות הואל ולא הגיע השטר לידן יעו"ש הספיקות ועל מבוכה זה ישבו גאוני עולם והגאון מהר"י רוזאניס ורבנים אחרים אי אמרינן הואל והבנות הבתולות יש להם חלק מצד הירושה אמרינן הואל והוו מוחזקין במקצת נכסים מצד הירושה חשבינן להו דהוו מוחזקין גם לענין החוב ואמרינן הואל והם מוחזקות לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה יעו"ש שהאריכו והרחיבו הרבה מאוד והגם שלמסקנא דדינא נראה פשוט דלא קרינן להו מוחזקין אף לגבי החוב עכ"פ ממנו נלמוד לנדו"ד דהא ספיקא דידהו הוא אפילו לא היו הבנות תופסות שום דבר עכ"ז הואל ויש להם חלק בירושה בעו לומר דקרינן בהו כאלו תפוסים נמצא דאפילו רק מצד שהבנות יש להם חלק בירושה בעו לומר דחשבינן להו כאלו תפוסים מצד החוב נמי מה שאין הדין כן באדם דעלמא דאם יש לו איזה שטר דנין ביה יד בעהש"ט על"ה הואל ואין לו שום תפיסה נמצא יורש שיש לו חיב על האב הוא עדיף מאדם דעלמא שיש לו חוב על מורישם או מאן דהו הואל ואין לו תפיסה וא"כ מזה נלמוד קו"ח ליורש שתפס מנכסי מורישו דתפיסתו תפיסה דהא אפילו אדם דעלמא שאין לו זכות בנכסי חבירו כלל עכ"ז אם תפס חשבינן תפיסתו תפיסה ודינין ליה על שטרו יד בעל השטר על העליונה דמהנייא ליה תפיסתו יורש התופס מנכסי אביו מצד החוב לכ"ש ודאי דתפיסתו של יורש אדרבא היא עדיפא מתפיסת אדם דעלמא וכמו אדם דעלמא אם תפס שטרות מהנייא תפיסתו הוא הדין היורש: והרב זל"א לא נסתפק בתפיסת היורש אלא קודם ראותו דברי הרב דב"מ וכמו שכתב איהו עצמו דלענין זה הוא צריך לראות ספר דב"מ ולא מצא פנאי לראות אלה היו דבריו ועל זה אמינא דדבר פשוט אלו שלטו מאורות עיניו בס' דב"מ לא נשאר לו ספק והיה דן בקו"ח דמהני תפיסת היורש ומה גם דמדברי הרב עצמו מפורש כך ע"ע בדף קי"ח ע"ג בריש הפסקה אשר שם יעו"ש: ועל מה שנסתפק על מה שתפס מיד הסופר האם נחייבו להחזיר ואייתי הרב הפוסק תשובת הרא"ש סק"ו שהובאה בב"י ס"ק פ"ה וגם הסמ"ע הביאה בס' ע"ב סקס"א יעו"ש ועל זה יצא הרב הפוסק לחלק דהכא שאני הואל וזה התופס יורש הרי מה שנתן הנפקד בידו הוי ברשות ומייתי ראיה דהוי ברשות מפסק מור"ם סע"ז ס"ט זהו ראייתו. ראיה זו לא נהירא דמהיכן שמיע ליה ששטר המופקד שיכול ליתנו ביד אחד מן הבנים אין מכאן שום ראיה דהגם דיש לו חלק בו וצריך הוא לשטר לתבוע חלקו אפשר דאינו רשאי למוסרו בידו לתבוע בו חלקו אלא באופן דלא למטי פסידא לשאר יורשים על כן אין מדברי מור"ם אלו ראיה הואל ולדעת מור"ם אין היורש רשאי ליטול חלק אחיו כי אם חלקו דלא כמו שמפורש בתשובת הרשב"א בב"י דאחד מן היורשים יכול ליטול הכל בין אחיו במדינה או לא וא"כ הואל ואין היורש יכול ליטול כי אם חלקו גם השטר אפשר שאין רשות לנפקד ליתנו ביד אחד מן היורשים כי אם באופן דלא למטי פסידא לשאר יורשים ולעת כזאת צל"ע לדין זה: אבל לענין הדין בנדו"ד שאירע כבר שמסר הסופר השטר ביד הרי"ץ נר"ו האמת הוא שאין צריך התופס להחזירו יען כי המעיין בתשובת הרא"ש זלה"ה שחייב התופס להחזיר הוא מטעם דהוי הנפקד שומר שמסר לשומר יחייב והואל והשומר חייב לשלם אינו בדין שזה התופס יגרום לו פסידא זהו טעמו: הן אמת דהיה מקום כאן להאריך והדברים סובלים אריכות גדול למעיין בס' נ"ח במחלוקות המשולשות שהביא מור"ם שם ס"א דמשם תראה דלפי סברת הי"ח שנייה שהביא שם וגם לפי סברת הריטב"א שהיא סברא שלשית שהביא שם נראה דאין צריך כאן להחזיר כמו שתראה בטעמם שם אלא דהאמת יורה דרכי למעיין שם בישוב הדעת בסמ"ע ובטו"ז וש"ך שם באורך עיניו יחזו דמסקנא דדינא היא כי"א קמא שכתב שם דאזיל בשטת מר"ן יעו"ש וטעמו הוא משום שאינו יכול לגרום פסידא דנפקד ראשון וכטעמא דתשובת הרא"ש הנז'. עכ"פ אתאן לדינא לא מבעייא לסברת י"ח שנייה שמוזכרת שם ולסברת הריטב"א ודאי דאין צריך כאן התופס להחזיר אלא אפילו לסברא קמא שכתב שם מור"ם דבמקום דמטייא ליה פסידא לנפקד חייב התופס להחזיר בנדו"ד שתפס שטרות אין צריך להחזיר דידוע הוא דהשטרות אתמעטו מדין שמירה כמ"ש הטוש"ע סי' ס"א יעו"ש דאפילו מפשיעה פטור: והגם שמצאנו להרב"י בסו"ס ס"ו שהביא דברי הרא"ש בכלליו שכתב ז"ל דאפילו לדברי הרי"פ זלה"ה שפוטר בפשיעה דוקא פשע ונגנבו או אבדו אבל השליכם בנהר לא ומפני זה פסק על סופר שכתב שטר לשמעון ונתנו לאביו דהוי כמשליכו לנהר לאבוד בידים אלא א"כ בא האב לסופר בתורת שליחות הבן וידוע שהבן מאמין את האב ומשליטו בנכסיו אז לא פשע הסופר ע"כ ופשוט דהרב"י שהביא דברים אלו בשתיקה הויא הודאה לדינא וכן פסק מור"ם בס' ס"ו ובס' ש"א הביא מור"ם ג"כ דין זה בסברא קמייתא והגם דשם סיים עליהם וי"ח עכ"פ ודאי אנן בדידן לא קי"ל אלא כסתמיות דבריו דס' ס"ו דלא הביא שם כי אם סברא זו ולא הביא עליה סברת החולקים ובס' ש"א ג"כ הביא סברא זו בסתם בודאי הכי נקטינן והגם שהש"ך הרבה תמיהותיו על פסק זה יעו"ע בס' ש"א ובס' ס"ו עכ"פ אנו אין לנו אלא דברי הרב"י וסתימת