קרני רא"ם קנו

מורם במפה גם הרטו"ז יישב דברי מור"ם דסליק שפיר להלכה גם הרב פת"ש יישב דברי מור"ם וכו' ועל הרב הפוסק עשה סמוכין דרבנן דהואל והרב כנה"ג וטו"ז ופת"ש פסק מור"ם עולה שפיר לדעת התוספ' והרא"ש ומר"ן א"ך הוי ספיקא ומצי התופס לומר קי"ל כוותיהו זהו עקר פסקו בזה: ואני לקוצ"ד מוסיפנא תוסף' שפיר דגם הרב קצו"ת החוש"ן והרב נתיבו"ת המשפ"ט גם הרב בית אברהם כולם יישבו דברי מור"ם דסלק להלכה אלבא דכו"ע ע"ע בספרתם: אך זה קשה בעיני הלא ישובם שעשו לדברי מור"ם הוא דמור"ם איירי בדלא היו עדי פקדון אלא דברי מור"ם הם קאי על מ"ש הש"ע אם יש עדים שתבעם ממנו מחיים ומיירי שיש ערים שהפקידם וגם יש עדים שראום עתה בידו על זה קאי מור"ם הטע'ם למה צריך שניהם עדי פקדון וראיה דאל"ך דאי ליכא עדי פקדון ואין לו אלא עדי ראיה הגם דאין יכול לטעון לא היו דברים מעולם וגם אינו יכול לטעון לקוחין הואל ואין לו כתו"ם עכ"ז אם תפסם מחיים יכול לומר למשכון תפסם זהו כוונתם במור"ם וא"ך אתייא מבינייא אפילו לדעת הפוסקים המיישבים דעת מור"ם להלכה הכי פירשו דברי מור"ם דאינו נאמן אלא באומר למשכון תפסתים מחיים ואזי יהיה נאמן אבל בנדו"ד דלא היתה תפיסתו אלא לאחר מיתה היאך יוצדק כאן לומר דתפסם למשכון הרי מפורש יוצא בדברי קצו"ת החוש"ן עיין עליו דבאומר בתורת משכון בא לידו מעקרא הוא דמהני תפיסתו דאזי חשבינן ליה הואל ובא לידו בתורת שעבוד כאלו טען לקוחים הם בידי יעו"ש בדברי נתיבו"ת המשפ"ט ובס' קצו"ת החוש"ן דמשם באירה דהכי מוכח דדוקא באומר באו מעיקרא לידו בתורת משכון: גם הרב בית אברהם בישובו שעשה לדברי מור"ם הכי הוא זל"ה הכא איירי שהיורשים טוענים אבינו הפקידם בידך וזה טוען אמת שהפקידם בידי אבל בחיי אביכם תפסתם למשכון בשביל חוב שחייב לי ואית לי סהדי דתפסתים מחיים והעידו כן העדים אפע"ג דאין לו מיגו דלוקח אנן סהדי שהחוב הוא אמת דלא ידעינן אי חייב לו או לא דמאחר דאיכא סהדי דתפס מחיים אי איתא הו"ל לאביהם לתובעו בדינא ודייני ולברר שאין חייב לו כלום עכל"ה הרי הדבר מבורר אפילו להפוסקים דמצדדי לדעת מור"ם דהלכה ומורין כן היינו דוקא באופן זה דהיינו בתפס מחיים ותבע ולא רצה להחזיר בזה הוא דפסק מור"ם דנאמן במיגו דלמשכון תפסם אבל במקום דליכא שום מיגו כלל לא אמרה אדם מעולם שתהיה תפיסתו תפיסה: וכן מוכח מדברי מור"ם שכתב ואפע"פ שאין לו מיגו מ"מ אם תפסם מחיים יכול לומר למשכון תפסם וכו' ופירש הסמ"ע סק"ו דמור"ם קאי על מ"ש הש"ע אם יש עדים שתבעם ממנו וכו' מזה מפורש יוצא דלא זיכה מור"ם אלא בתפס מחיים ותבעם ולא החזיר לו דאזי מילתא דמוכחא היא דלמשכון תפסם וכמו דיהיב טעמא הרב בית אברהם הנז' אבל בנדו"ד דלאחר שמת האב הלך הבן ותפס ויצא לטעון טעון שהוא נישא באביו זה לא שמענו הואל ואין לו מיגו שקבלם בתורת משכון בא לידו: אלא דנראה דהגם שהרב הפוסק נר"ו סתם כאן דבריו ולא פירש היאך היתה תפיסתו בשטרות אלו נראה פשוט דאיירי בדליכא עדי ראיה דאזי אם לא היתה תפיסתו בעדים אזי יש לו מיגו וזה מוסכם אלבא דכו"ע אפילו לדעת הסמ"ע הואל ואין כאן עדי ראיה אלבא דכו"ע הוי מיגו טוב ויכול לתפוס אפילו במקום שאין החוב ברור כמו שיראה המעיין בדבריהם א"ך אם נאמר באמת דנדו"ד הכי הוא לא היה לו להרב הפוסק להכניס הדבר במחלוקת בתפס אם יכול לומר קי"ל דבאופן זה אין כאן חולק אלא האמת דכאן הגם שיש כאן עדי ראיה מיירי אלא שאין כאן עדים שתפס מיד הסופר דאזי דינו הוא שיכול לטעון יש לי חוב עליו מיגו שיכול להכחיש את הסופר ולומר להד"מ שלא קבלם מידו אלא למשכון תפסם מחיי אביו והגם דהתוספ' וכו' בפרק חזקת הבתים שם בקשו על דין נסכא דאמר אין חטפי. ודידי חטפי דהוי משויל"ם הקשו דלהוי נאמן במיגו שהיה יכול להכחיש את העד ותרצו דאין זה מיגו הואל והיה צריך לישבע יעו"ש בש"ך ע"ה סקע"ג שהביא דבריהם עכ"ז בנדו"ד הרי אין כאן שבועה דאורייתא כדקי"ל דאין נשבעים מן התורה על השטרות והואל ואין כאן שבועה נגד העד אמרינן מיגו וכמו שבא הדבר בכלל המיגו להש"ך אות ז"ך ולהרב נתיבות המשפט אות כ"א שכתב דבמקום שאינו מחויב שבועה דאורייתא אמרינן מיגו נגד העד יעו"ש וא"כ בכאן אם לא היתה התפיסה בעדים הרי יש כאן מיגו ואפילו אי הוה התפיסה בעדים הגם דמיגו דלהד"מ אין כאן עכ"פ הרי יש כאן מיגו דהחזרתי דהיינו נתתי ביד היורשים הואל וגדולים הם או במיגו דנאנסו ובודאי דבאופן זה דאיכא מיגו הוה עובדא ועל זה סמך הרב הפוסק לזכות לתופס הואל ויש כאן מיגו אבל אי ליכא מיגו ודאי אין תפיסתו כלום: הדרן לדינא הואל והני חבל נביאים כולם עלו בהסכמה דדינא דמור"ם יתיב שפיר אלבא דכ"ע זה התופס יכול לומר קי"ל לית דין ולית דיין: וראיתי להרב הפוסק שעלה ונסתפק בזה אם יכול לומר קי"ל הוא ויש כאן מחלוקת בתפיסה דלדעת הרשב"א וסייעתיה סייעתא דשמייא סברי דלא מקרייא תפיסה וגם על זה צדד בדעתו הרמה דיכול לומר קי"ל והד"א. וכדי שלא להאריך עוד בזה אמרתי להביא מן החדש תוספת טובה שפיר שיש בו כדי שביעה והוא מ"ש הרה"ג בעל תורת חסד סקצ"ה ז"ל וראיתי להרב מהרש"ח שכתב דכיון דהאי מילתא היי פלוגתא דרבוותא אי מהני תפיסה או לא מהני ליכא למידן אלא אחר הרוב וכמ"ש הרב מהריב"ל זלה"ה. ולי נראה לחלק דוקא בקרקע דלא שייך ביה צד תפיסה למטלטלין דסו"ס יש בהם תפיסה וכן כתב הרה"ג מוהריב"ל בח"ב סנ"ה וכן נמי דעת מהרש"ך ח"א סק"ן ובזה אין מקום למה שתפס הרב כנה"ג על דבריהם בס' כ"ה לביאור דברי הטור אות ע' אח"כ ראיתי מ"ש הרב כנה"ג בסוף הספר וחזר בו ממ"ש בתחילה. ונקטינן דהפסק המחוור הוא דמהנייא תפיסה על הספק בין תפס בעדים או שלא בעדים ואפע"פ שיש מן האחרונים נמי מי שנטה דעתו להחמיר לא אזלינן אלא בתר מוהריב"ל בח"ב סנ"ה