קרני רא"ם קנב

שהשיג על דברי רמ"א ואשר אני אחזה דהכי פירוש דברי בד"ה דמעקרא קא פריך על פירוש בעל העטו"ר דאמר דמדלא תבעו מחל דילמא המעות שהרויח הם לאביו ולא הרויח לעצמו ממעותיו וא"כ צריך להביא ראיה שהם מעותיו ואת"ל שהם מעותיו דילמא לא הוה ידע בזה אבוה ואי הוה ידע ביה הוה תבע ליה ולזה תרץ דאיירי כשהיה דבר מפורסם שהיה לו מעות וא"כ אם הם שלו או אף אם הם של הבן ורוצה לקחת אותם אמאי לא תבע ליה אלא ודאי מחל וכתב על זה לשון חלוק לא משמע כן דמשמע חלוק בעיסתו כדפרק חזקת. לכן פירש דאיירי בחלוק על שולחן אביו אבל אם אינו חלוק לא אמרינן דהמעות של הבן דצריך שיביא ראיה דהמעות הם שלו הלאו הכי דילמא של אביו וליכא למימר דמחל דצריך שיביא עדים שמחל לו אבל אי איכא עדים שהיה מסגל מעות לעצמו אף דלא מחל אינו מוריש לשאר בניו עכ"ל הרב משחד"ר. והוצרכתי להביאו אולי ספר זה אינו בנמצא. הרי לך מדברי הרב דאפילו הרב בד"ה כל שידעינן בבן שהיה מסגל ומרויח מעות לעצמו מודה הוא דאינו מוריש ואין כאן שום מחלוקת בין סברת בד"ה לסברת מור"ם וממנו לא נזוז: ועיין להרב הנז' בס' קע"ט שכתב וז"ל ודע דהא דכתב מר"ן בס' ע"ד ס"ב וז"ל מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפע"פ שהם גדולים הרי אלו שלו וה"ה אם הרוויחו בסחורה או במלאכה וכו' היינו אם בנו אין לו במה להתפרנס ואם לא יתן לו המציאה או הריוח יגרשנו מעל שולחנו ולא ימצא מי שיפרנסנו וזהו שאמרו בגמרא תקינו רבנן משום איבה אבל אם הבן יש לו מלאכה המספקת לפרנסתו או שהוא בקי במשא ומתן באופן דלא יהיה צריך לשולחן אביו המציאה והריוח של הבן וזה דבר פשוט הרי לך דבנדו"ד אפילו אביו הן בעודינו חיי על חיי לא הייתה לו זכות בנכסי כהרי"ץ בנו הואל וזה הרי"ץ ידיו רב לו ורב סחורה הרי זה אין זכייה לאביו אפילו בעודו סמוך עש"א: והגם שראיתי בנמוקים מהרש"א זלה"ה שפקפק בזה וכתב ז"ל ואין לחלק ולומר דאם הבן מרויח שעור מזונותיו הכל לעצמו דזה דוחק הואל ולא מצינו שום פוסק או מחבר שהזכיר זה החלוק אבל נראה כיון דנשא אשה אינה קרויה סמיכה אף שהיא סמוך ומנא אמינא לה מהא דכתבו הגהות אשר"י וכ"כ הכלבו בשם ר"פ ז"ל דאי סמוך על שולחן אביו והוא נשוי אינה סמיכה וכ"כ כנה"ג בשם מהר"י הלוי ומהר"א גאליקו זלה"ה ונראה לי הטעם דאם היה נשוי לא חיישינן שלא יפרנסני ויהיה מוטל ברעב שכיון שלקח אשה ודאי ידע לפרנס את עצמו כדכתיב הכן בחוץ מלאכתך וכו'. שאין אביו תמיד חיי וקיים ועוד מעשה ידיה לבעלה ונמצאת פרנסתו אינה תלויה עוד ביד אביו ומה שסגל סגל לעצמו וא"כ בנדו"ד ודאי ע"פ זה אף אם היה אביו תובעו על מה שהרויח אחר שנשא בעודו סמוך אין לו עליו כלום דמה שהרויח הוא לעצמי ואם תובעו על מוקדם שהיה בחור ודאי מחל לו שהרי בשעה שנשא אשה למה לא תבעו עכל"ה. הרי לך אפילו לדעת מהרש"א שפקפק בחלוקו של מהרמ"א הנז' עכ"פ הרי אפילו לדעת מהרש"א הרי מיוסד מדרבנן קמאי דבנשוי אין בי דין סמוך על שולחן אביו וכל מה שהרויח הוא לעצמו ולא לאביו ולא נצרכה אלא אפילו יבוא אח"כ לתובעו על מה שהרויח בעודו בחור אמרינן הואל ולא תבעו בשעת נשואין ודאי מחל הרי נתברר לנו שאפילו אלו היה עדיין חי אביו של כהרי"ץ נר"ו לא היתה לו זכיה במעשה ידיו מכ"ש עכשיו לאחר מיתתו דברי אחיו מהבל ימעטו: והגם דראיתי להרה"ג מוהרר"ב זלה"ה בס' משי"ש ח"ב סקכ"ד שמדבריו שם נראה ברור דבן הסמוך על שולחן אביו אפילו בנשוי מעשה ידיו לאביו המה יעו"ש ודאי דהרב לא ראה דברי הרבנים הנז' חבל נביאים שזכרנו לעיל מהרמ"א ומהרש"א והגהות אשר"י והכולבו וכנה"ג ומהר"י הלוי ומהר"א גאליקו זלה"ה שכולם עלו בהסכמה שבן הנשוי אין מעשה ידיו לאביו ואלו ראה דבריהם היה פוסק כוותיהו ואפילו מי שירצה להתעקש הרי פתוח פתח קי"ל לומר קי"ל כחבל נביאים ופשוט: ומעתה הבוא נבוא מהו הדין על מה שנמצא בבית כהרי"ץ נר"ו או בחזקת אביו ז"ל ויכנס לכלל חלוקה. הנה ראיתי להרב הפוסק שמעמיד כל הנמצא בבית בחזקת הרי"ץ וטעמא טעים הואל ואביו ז"ל ייחד לו הבית לדור בו הגם שגם לאביו היה לו תשמיש שם לרוחא דמילתא עכ"ז הואל והבן היה דר שם הוא ואשתו וכו' מעמידין הבית בחזקת הבן ומייתי ראיה מתשובת הריב"ש שהביא הרב"י בס' קל"ח ופסקה מור"ם שם וכתב ומיהו אם הבית של אחד מהם ולקח חבירו אצלו וכו'. ומניה לנדו"ד שהבית מיוחדת לבן לקבוע בה מטה ושולחן. אלה היו דברות קודשו: באמת לכאורה נראה דאין משם ראיה דעד כאן לא דיבר הריב"ש ופסקו מור"ם אלא בשוכר את הבית ודר בה ואייתי עמו אחר שלא בשכירות אזי דין הוא איתו ששכורה בידו קרויה ביתו ובחזקתו היא לכך זה הדר עמו שלא בשכירות הוי טפל לו אבל בכגון נדו"ד דאדרבא האב הוא בעל הבית והוא דמשתמש בה מאז ועד עתה שהשיא בה בנו עדיין משתמש בה לרוחה דביתא אדרבא האב הוא העיקר להיות הבית בחזקתו מצד הקרקע שלו ועדיין יש לו בה קצת תשמיש: גם מה שהביא ראי' מההיא דאהע"ז סנ"ט בייחד לו בית וכלי בית שקנה כלי הבית ופתר לה מר דבחלוקים על כלי בית עסקינן שהאב אומר לא ייחדתי והבן אומר ייחדת ועל זה אמרו שהבן זכה מכח שהואל והבית הוא בחזקתו הואל ומיוחדת לו לכך זכה ומזה הרב הפוסק שהביא ראיתו לא ידענו מהיכן שמיע ליה דהכי הוא והוא גמרא ערוכה אמר ר"ח המשיא לבנו גדול בבית קנאו מתיבי ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה אמר ר' ירמי' כגון שעשה ביתו אוצר ע"כ ופירוש גמרא זו היא דכוונת התלמוד להקשות הרי מצינו בייחד לו בית וכלי בית דהיינו בידוע שייחד לו עכ"ז לא קנה הבית והיאך אמר ר"ח דהמשיא בנו בבית קנאו ועל זה תרץ דהכא מיירי שעשאו אוצר ובזה הוי גלוי מילתא דלא נתכוון להקנות לו הבית לא כן כלי הבית הואל