קרני רא"ם קנא

זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן. כ"ד הצעיר החותם בשבט תרס"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ס"ז תשובה לעי"ת מקנאס יע"ה כשנלב"ע כה"ר מרדכי לובאטון נ"ע עמדו יורשיו והזמינו לדין לאחיהם הגדול כה"ר יצחק נר"ו הם אמרו כי יש תחת יד הרי"ץ אחיהם הנז' מעות וחפצים ושטרות וצריך היא להכניסם לתפיסת הבית וגם טענו שגם כל מה שיש אתי בבית המיוחדת לו לדור בה איש וביתו הכל הוא בחזקת מורישם כי מעולם לא יצאה מחזקת מורישם אלא היה גומל חסד עם מהרי"ץ בני לדור בו כי תמיד היה סמוך על שולחן אביו וחזקה כל מה שיש אתו בבית הוא של אביי שהוא מאריה דהאי ביתא וכהרי"ץ השיב שכל מהי שתחת ידו מנכסי אביו הוא תופסו מפאת מה שחייב לזולת סך גדול בעיסקא שהיה נוטל לצורך אביו הנז' ובשליחותי ולא מבעייא מה שתפס בחיי אביו דזכה בתפיסתו אלא אפילו לגבי מה שתפס אחרי מות אביו הרי הוא מוכן לישבע כמה היא נושה באביו על כל מה שתפס גם על המטלטלים והחפצים אשר אתו בבית המיוחדת לו השב ישב כי כל מה שבבית הוא בחזקתו יען שאף הבית המיוחדת לו אינה שכורה בידו אלא שייחדה לי לדירה בתורת חסד עכ"ז הרי היא בחזקתו כיון שהוא עייל ונפיק ומניח שם נכסיו ומה לי שכורה ומה לי נתונה ואף שאביו היה מתרווח אתו עמו להניח בבית הנז' דברים הטפלים עכ"ז אין לאביו שום חזקה שעקר נכסי אביו ודירתו הם בבית אחרת המיוחדת לאביו ובנו הנז' מניח חפציו ועסקיו בביתו הרי כל מה שבבית הם בחזקתו זולת הדברים הידועים לאביו. אלה היו טענת היורשים וכהרי"ץ אחיהם ועתה יומ"ץ ויען שהרב מאריה דאתרא כתב ומסר בידם פס"ד על זה נדרשנו לחוות דעתנו וצוי"ם: האיר וזרח אל עבר פנינו פסקא דדינא אשר כוננו ידי צדק רב לו הרב המ"ו כמוהר"ש ברדוגו נר"ו ותחלת דבר המלך שלטון הניף ידו על מה שסגל הרי"ץ הן בעודינו סמוך על שולחן אביו אם יש ליורשים זכייה בהם ובגדולה תשובה השיב ממ"ש הטו"ר חומ"ש ע"ר ופסקו מור"ם שם ס"ב יעו"ש והגם שעמדו לנגדו דברי מר"ן בבד"ה עכ"ז דינא יתיב כמור"ם הואל וסרכין תלתא הראשון מהריק"ש כתב שאין להניח דברי הגדולים שהוא דברי בעהע"ט גם הרב מוהר"ב והרב המבי"ן בנו ז"ל כך דעתו הואל והני אוריין תלתאי מסכימים לזה הכי נקטינן. אלה היו תוכן דברי הרב הפוסק הי"ו: הגם שהד"א ואין כאן מקום להאריך עכ"פ אמרתי אעלה בתמ"ר גרגיר אחד או שנים מן השטין להביא מן החדש תחלה וראש על מה שנטתה דעת הרב הפוסק מעקרא להסתפק בדין דפסק מור"ם הואל ולפי דעת מר"ן בבד"ה הוא הפך מה שפסק מור"ם במפ"ה על זה נראה מילתא דתמיהא לפי מה שקדמה לנו ידיעה דקבלת דברי מר"ן אינה אלא על מה שבביתו הנאמן ועל מה שעלה על שולחן המלך דוקא וכמו שראינו הדבר שנוי ומשולש בדברי האחרונים ע"ז ופוק חזי מה בא כתוב בלקוטי ספר הישר ויאמר יצחק ח"ב זל"ה כתוב בכתבי הרב מוהרר"פ ברדוגו זלה"ה וכן ראיתי למוהרשב"א זלה"ה ששאל למוהריב"ע ז"ל והשיב לו לכו אל יוסף אף בהכרעתו בב"י וכן ראיתי למוהריבע"ץ ז"ל ומסיים דוקא בב"י ובש"ע דקבלת הראשונים לא היתה אלא על שניהם ולא על בד"ה שעדיין לא נתגלה להם שעת הקבלה ואם נמצא חולק עליו אזי המורה יכריע ע"פ הרוב אי ע"פ ראיותיו עכ"ל וא"כ מה מקום נשאר להסתפק בפסק מור"ם דקי"ל כוותיה במקום דלא גילה מר"ן דעתו בב"י או בש"ע ובכאן הואל ובב"י סו"ס קע"ז העלה על פיו דברי בעל הע"ט ואסף אותם הביתה ובכאן בש"ע דבריו סתומים ומור"ם פירש מפתו על השולחן והביא עליהם דברי הגהות המרדכי שהם כדברי בעהע"ט דאם מת אינו מוריש מלאכת בן זה לשאר יורשים כמוסיף על דברי הש"ע ודאי דהכי נקטינן והגם דהרב הפוסק הביא לנו דברי הרה"ג מוהרר"ב זלה"ה שכתב בהגהותיי ז"ל ואף שבד"ה פירש בהפך נראה שאין כונתו לחלוק על בעהע"ט שהיא תנא לגבי הרב"י ולהלכה אמרה ולא למעשה עכל"ה. מדבריו אלה נראה שעמד לנגדו דברי בד"ה נגד פסק מור"ם עד שהוצרך לומר לא לחלוק בא ודאי לא כתב כן הרב אלא לרוחה דמילתא דוקא וכדי להכריח דפירוש בעה"ט בירושלמי הוא אמת כדי שלא תקשה על הירושלמי מה אתא לאשמועינן לכך כתב דגם בד"ה אינו חולק אבל אה"ן לצד שימצא חילק האמת הוא כדעת מור"ם נקטינן ולא כבד"ה: ועדיפא מזה ראיתי להרב משחד"ר בנמוקי"ם מהרמ"א סקמ"ט ששם כתב דדעת הרב בד"ה גם הוא מודה לדברי בעה"ט דס"ל דאם מת אינו מוריש לבניו וזל"ה בקיצור ז"ל. אכן קשה לי לדעת הרב"י שכתב בבד"ה ז"ל ויש לגמגם על זה וכו'. ואפשר לומר דהכא מיירי שהיה מפורסם בחיי אביו שהיה לו מעות ומדשתק מחל ומ"מ לשון שנראה חלוק איני נוח לי. ויותר נראה לומר שהיה חלוק בעיסתו אבל אם לא היה חלוק לא מחל עכ"ל. מכאן נראה דלפי הרב"י אם לא היה חלוק לא מחל ומוריש לשאר יורשיו ועל זה קשה לי כיון שבבד"ה ס"ל הכי איך כתב בב"י סע"ר ז"ל בן התובע מאביו שיתן לו כל מה שמרויח בעודו סמוך על שולחנו בהגהות המרדכי ריש מציעא עכ"ל משמע מזה דס"ל כהגהת המרדכי ובהגהת מרדכי שם כתוב דכי היכי דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הכי נמי אינו מוריש זכות לוי לשמעון יעו"ש וא"כ איך הרב"י סותר דבריו שכתב בבד"ה בפירוש הירושלמי ודוחק לומר דחזר בו בדבריו ועוד דא"כ הוי פסק הלכה דלא כרמ"א אלא כדברי מר"ן בבד"ה [דברי הרב משחד"ר הם דלא כמסור בידינו אנן בני מערב כנז"ל דלא קבלנו אלא על הרב"י והש"ע ואנן אין לנו דברי רבני מערב וקבלתם כנז"ל] ולא ראיתי שום אחד מן האחרונים