קרני רא"ם קנ

דעת כן נשאת לו ודלא כהריב"ש שחלק בין קדמה ותפסה וכו'. וכתב הרב ד"ן שמוהריק"ש כתב שכן עמא דבר כהרדב"ז יע"ש ולעת עתה נראה דברי הרדב"ז סתראי ועיין להרב כרם שלמה וגם הרב כנה"ג כתב משם הרדב"ז שאם קברו את המת במלבושיו חייבים לשלם מדין מזיק שעבודו של חבירו ע"ש ומהכא מוכח דמנהג עירו כותבים בכתובה מטלטלים אגמ"ק מדקרי ליה מזיק שעבודו של חבירו ואלו הרדב"ז בתשובה האחרת שהביא הרב ד"ן קרי בחיל דעל דעת כן נשאת לו ולכתחילה קוברין אותו מנכסיו עכל"ה של הרב מש"ה וכן ראיתי להרב כנה"ג סקי"ח בהגב"י אות כ"ח ששם כתב הרדב"ז שכתב דאם קברו אותו משלמין לאלמנה נראה דבזמנו כבר נתפשט המנהג לכתוב מטלטלי אגמ"ק עכ"ל הרי לך דהרדב"ז הגם שמצד הדין ס"ל דאם כתב לה מטלטלי אגמ"ק אפילו אם קברו אותו מנכסיו בבגדיו עכ"ז האשה מוציאה מידם וחייבים לשלם לה עכ"ז בתשובה האחרת שהביא הרד"ן כתב קוברין אותו תחלה וכו' וכתב מהריק"ש דכך עמא דבר ומוכרחים לומר דמנהג עירו הוא. הוא קודם שנתפשט לכתוב מטלטלי אגמ"ק אבל אחר שנתפשט הדר הדין לסיני שאפילו קברו אותו בבגדיו חייבים היורשים לשלם או יש לומר דהרדב"ז באותה תשובה שכתב בה דאם קברוהו בבגדיו חייבים לשלם לה שם איירי מצד הדין ובאותה תשובה שהביא לנו הרד"ן איירי מצד המנהג ומזה נבוא ג"כ לדברי הרב"ח הגם שכתב ז"ל חל הקבורה על הנכסים קודם שחל חיוב הכתובה והוסיף עוד שכן עמא דבר אפשר לומר דמדין מנהג נגעו בה. הן אמת דעלה על דעתי לומר דיכולין לומר דמאי דכתב הרב"ח דחל חיוב הקבורה על הנכסים אפשר לא אמרה אלא במקום דלא כתבי מטאגמ"ק ויוצדק לומר חל באופן זה הואל ולא נשתעבדו לה. אך מדברי הריב"ש מסוף דבריו שבסקי"ט נראה דהרב"ח אפילו במקום ששעבד מטלטלי דבר דהא הריב"ש שם אחר שהביא סברת הפוסקים הוסיף וכתב ז"ל עולה מזה דמקרקעי או מטלטלי וכתב לה אגב לא מהני תפיסת היורשין ומטלטלין ולא כתב לה אגב לא מהני לה תפיסה אלא א"כ תפסה מחיים וכו'. ומ"ש הב"ח וכן עמא דבר דנקבר מנכסי המת אין ראיה וכו' עכל"ה ואם אמור נאמר דהרב"ח לא דבר כי אם במקום דלא שעבד לה מטלטלי זה לא יתכן דהא גם הריב"ש עצמו הכי היא מסקנתו דאם לא כתב אג"ק לא מהני תפיסה אלא א"כ תפסה מחיים וא"כ מה מחלוקת בינו ובין הרב"ח בזה אלא ודאי דדברי הב"ח הם אפילו בכתב לה מטלטלי אג"ק ובזה חלוק עליו הרב"ש כנז': אך עדיין יש לנו לומר כדאמרן ברישא דיכולין לומר דהרב"ח הם אפילו במקום שכתב לה מטלטלי אג"ק אך לא מצד הדין אלא מצד מנהג שכן מורה פשט הלשון שכן עמא דבר ועל פי זה יצא לנו הדין במקום שאין מנהג ידוע כנדו"ד במקומינו אפילו הרב"ח יודה וליכא מאן דפליג מצד הדין וא"כ לא נמצא שום סותר מצד הדין: גם מה שכתב הרב הפוסק דיכולים לומר דכאן בנדו"ד שהיא בע"ח אפילו הרב"ח יודה ולא פסק דיני הרב"ח אלא באשה דיקא משום בזיון בעלה וכו' שפתים ישק על סברתי הישרה הן אמת דמתשובת הרדב"ז שהביאנו לעיל שכתב בה בזה"ל קוברים אותו תחלה והשאר נוטלים אותו האשה ובע"ח שעל דעת כן נשאת עכ"ל. הרי מדבריו אלה משמע דאשה ובע"ח שקולים הם הרי מצאתי ראיתי להרב משחד"ר שהביא דברי תשובת הרדב"ז שהביא לנו הרב ד"ן שכתיב בה בזה"ל שקוברים אותו ממה שהניח ואח"כ ניטלים האשה ובע"ח כיון שעל דעת כן נשאת לי עכ"ל הרדב"ז. והרב משחד"ר כתב על זה ז"ל וס"ל כי היכי דאמרינן גבי אשה על דעת כן נשאת הכי נמי גבי בע"ח אמרינן על דעת כן הלוהו ובאמת דלכאורה נראה דרב המרחק ביניהם דגבי אשה היא חוששת לכבודו וכשם שהוא מיטפל בה בקבורתה כך היא מטפלת בו וגם דבזוי היא לה שיהיה בעלה מוטל ע"ג קרקע כדי שתהיה גובה כתובתה וגם שתהיה שיחה בפי הבריות ושפיר אמרינן ע"ד כן נשאת לו אבל בע"ח מאי איכפת ליה עד שנאמר על דעת כן הלוהו וצריך לעיין בתשובת הרדב"ז עכ"ל הרב משחד"ר. כשאני לעצמי אמינא דדברי הרדב"ז אמת וחלוקו של משחד"ר אמת דהיינו הרדב"ז לא דבר מצד הדין אלא לפי מנהג עירו שהיה רואה איתם שמעולם לא עמדו בע"ח לעקל ולעכב קבורת המת לא האשה בשביל הכתובה ולא בע"ח בשביל חובו א"כ הואל ומנהגא נהוג כן אזי אם בוא יבוא אחד מעיר לעכב אמרינן ליה הואל ומעולם לא נהיה כדבר הזה ודאי אמרינן אדעתא דהכי נשאת ואדעתא דהכי הלוהו וממני נבוא לדברי הרב"ח דלא דבר אלא שאין האשה יכולה לעכב אנן בדידן אין לנו לומר דלדעתו דהרב"ח אשה ובע"ח שוים הן אם אמור נאמר דהרב"ח מצד הדין דבר דנכסי המת משועבדים לקבורה קודם כתיבת האשה על זה אנו נאמר מסברא דלא אמרה הרב"ח אלא לגבי האשה ולא לגבי הבע"ח דרב המרחק ביניהם כמ"ש הרב משחד"ר מכ"ש אם אמור נאמר דהרב"ח מצד מנהג דבר הואל ולא דבר אלא באשה פשוט דלא אמר אלא באשה מהטעמים שהזכיר הרב משחד"ר אבל בע"ח מאי איכפת ליה ופשוט. מסקנא דמילתא דהרב"ח דאין מדברי הרב"ח שום סתירה למה שהעלינו לסברת הפוסקים דלעיל וגם הוא יודה דבקרקע ובמטלטלי שכתב מטאג"ק שהאשה מוציאה או טורפת מיד הלקוחות נוסף על זה הטעם השני הנוסף כאן שכתב הרב הפוסק דבכאן שהוציאו גם השמן למאור וסעודות והשחתות בזה לא דבר שום אדם גם סברא זו הרי היא מדברי סופרים הלא היא בכתובים בספר בית דוד הביא דבריו הרב משחד"ר ז"ל בקצור אבל לצורך אכילה שרגילים לעשות ולצורך השמן להדלקה חייבים היורשים לשלם עכ"ל: כל מה שטרחנו הוא להתלמד לעת הצורך דכבר כתבנו דמור"ן ומר"ן דעתם שמוציאן מיד היורשים נוסף על זה חבל פוסקים כמש"ל ולא היינו צריכים להאריך כי אם לרוחה לבסומי כתבנו כל זה. והמורם מכל האמור הדין הוא שיורשי מהרי"ל גובים שטרם מהחזקות שהניח אחריו הראב"ש נ"ע ותו לא מדי.