קרני רא"ם קמח

לשומא וכו' וא"כ לצד שנאמר דפלגאי נינהו ומצינו למר"ן דפסק כוותיה דהריטב"א דין הוא דגם דיני דהלבו"ש נזיל בתריה הואל ודברי הלבו"ש והריטב"א בסקירה אחת נסקרין הואל וטעמן שוה: זה אינו. דא"כ הוא האיך הש"ך כאן בס' רצ"א הביא דברי הריא"ז להלכה והם הפך הש"ע דפסק כהריטב"א ולפחות הו"ל להעיר מזה לומר דהם הפך דברי הש"ע דפסק כהריטב"א בס' ק"א אלא ודאי דיש צד לומר דהריא"ז לא יחלוק על הריטב"א דבמוכר סחורה הוא דאיני מורידו לשומא דאין מדרך האדם למכור סחורה ולקבל סחורה אחרת מכ"ש לקבל קרקע אבל מי שנתן עסקא לא כן הוא דדינו הוא כשאר הלואה ודלא כלבו"ש וא"כ איכא למימר הדבר ברור דהריא"ז והש"ך שהביא דבריו לא ס"ל כהלבו"ש וגם כנה"ג בס' ק"ב הגהו"ט ראיתי לו שהביא גם הוא סברת הריא"ז הנז' גם ספרי אחרונים כולם העלו דברי הריא"ז על שלחנם הלא המה בספרתם וא"כ נראה דיש להשען על דברי ריא"ז אלו והם נראים הפך דברי הלבו"ש: זאת ועוד אחרת הנה ראיתי להרב קצו"ת החוש"ן סק"א סק"ד שכתב ז"ל עיין הסמ"ע שכתב בשם הלבו"ש שהוליד מזה בשטר הלואה שכתוב בו במחצית שכר כיון שהנותן כוונתו להנאתו צריך ליתן מעות דוקא עיין שם ולא ידענא מנ"ל לחלק בין להנאתי או לא דהא עקר הטעם בהריטב"א משום דמוכר סחורה הוי כאלו התנו מעות דוקא והיינו משום דאין מוכר סחורה שיקח בעדה סחורה ושומא אחרת ודעתו לזוזי אבל מעות אדרבא על סחורה נתנו וגבי מוכר לחבירו ונמצא מקח טעות הוי דינו כבע"ח וכמבואר בתוספת דפרק המוכר פירות והתם להנאתו נתכוון להקנות ולא לגמילות חסדים אפילו הכי דינא דבע"ח אית ליה וכ"כ הרמ"א סו"ס רל"ב ואין לומר כיון דעכשיו נהגו להתפשר הלוה עם המלוה בעד העסקא ליתן כו"כ ריוח לשבוע הו"ל מוכר סחורה ממש דא"כ לא הוי מוכר סחורה אלא בפלגא דעסקא דהיא חלק הפקדון ולא במחצית ההלואה אמנם גם בפלגא דפקדון נראה דלא הוי כמוכר סחורה כיון דמעקרא אינו אלא לאפקועי אסור דרבית ולא למוכר סחורה נתכוון וא"כ דינו כשאר בעל חוב וגם במוכר סחורה גופיה הטו"ז מפקפק בה וא"כ הוי דלא להוסיף עלה עכ"ל הרי לך דהרב קצו"ת החוש"ן חולק הוא בפשיטות על זו הסברא של הלבו"ש שהביא הסמ"ע. והוצרכתי להביא לך כל לשון הרב קצו"ת החוש"ן שממנו יתבאר לך שיש חלוק בין מוכר סחורה שכתב ריטב"א דטעמי הוא דאין מדרך בני האדם למכור סחורה כדי לקבל בשומתה אחרת לא כן בנותן עסקא לא שייך טעם זה וע"פ דבריו אלו כך יש לנו לומר דהריא"ז ג"כ יסבור לדהריטב"א דינא דמוכר סחורה ועכ"ז סבירא ליה בנותן עסקא יכול להורידו לשומא חלק הלואה בבינונית יחלק הפקדון בעדית דס"ל יש חלוק בין מוכר סחורה לנותן עסקא כמו שחלק הרב קצו"ת החוש"ן ודלא כלבו"ש. אך מכל האמור נראה דדברי הלבו"ש בחלקות תשית למו ודינא דידן הגם שכל חלק שותף שיש ביד חבירי הוי כפקדון עכ"ז לדעת הריא"ז ולהפוסקים שהביאו דבריו גם לדעת הרב קצו"ת החוש"ן נראה פשוט דיכולים להורידו לשומא וא"כ יכול השותף הזה לומר קי"ל: אלא דעכ"ז מה שהדעת נוטה הוא שאין לזוז מדברי הלבו"ש הואל ומצינו שדין זה ממש נשאל עליו הרה"ג מוה"ר יעבי"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סקי"ג שכתב שנשאל הרה"ג הנז' בראובן שהיה לו עסקא נגד שמעון ולבסוף תבעו והשיב שאין לו במה לפרוע כי אם חצר הידועה לו ורצה להורידו לשומא להגבות החצר ע"י השמאים וראובן השיב שאין רצונו להפרע אלא במזומנים והוא כנדון דידן ופסק שם בסכינא חריפא דשמעון יטפל ויביא מזומנים לראובן וחיליה דמנ"ר הוא מדינא דמהר"ם יפ"ה שהביא הסמ"ע הנז' וכמו שנתכוון הרב הפוסק נר"ו ודברי הרה"ג מוהר"ר יעבי"ץ העתיקם הרב הג' מו"ד דין אב"א למלכה זלה"ה מפסקי הרה"ג מוהר"ש אבן צור זלה"ה שהם מועתקים אצלו ממו"ז הרב יעבי"ץ זלה"ה והואל והרב מוהר"ש הנז' והרב מוהר"ד אב"א זלה"ה העלו פסק הרב יעבי"ץ על שולחנם הלא המה בספרתם הלכה למעשה ודאי גם המה סברו וקבלו סברת רבינו יעבי"ץ זלה"ה וא"כ הרי לך שלשה המה מטיבי סעד רבנן בתראי וסבוראי שכולם עלו בהסכמה לדון כסברת הלבו"ש ובודאי לא נעלם מהם דברי הריא"ז והש"ך הנז' ועכ"ז פסקו כסברת הלבו"ש ודאי מדבריהם לא נזוז כמו דקי"ל כדקי"ל שמימות רבינא ואלך הלכה כבתראי וכמ"ש בחומ"ש סכ"ה ע"ש. זהו הנלקו"ד לכתוב בעטיו של נח'ץ לדריש"ת השואל וצוי"ם וימ"ץ: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ס"ו לראבט יע"ה שאלה מעי"ת ראבט על אודות יורשי כמהרי"ל ז"ל שהוציאו שט"ח על יורשי הראב"ש נ"ע שמהרי"ל אביהם נושה בהר"א אביהם ליפרע מה ויורשי הלוה טענו שלא הניח אביהם כלום זולת חזקת חנות וחצרות והם אמרו שהוציאו על אביהם צורכי קבורה ופקידות ושמן למאור מכיסם ורוצים הם להחזיק בחזקות הנז' בעד מה שהוציאו. מהו הדין: הנה השקפתי לטובה וראיתי מה שפירש הש"ך להגהת אשר"י שפסק מור"ם בס' ק"ז ס"ב שמפירושו יוצא דיכול בע"ח לעכב קבורת הלוה ועיין גם להרב פחד יצחק מער' למ"ד ששם הביא משם הרב בני אהרן דכך הדין שהבע"ח יכול לעכב קבורתו זולת אם הוא קרובו והוא כדעת הש"ך בדברי מור"ם גם הביא משם הריקאנטי שכתב כן יעו"ש גם הרב נתיבו"ת המשפ"ט סק"ג מסכים הולך לפירוש הש"ך גם הרב או"ת והרב מעדנ"י מל"ך כולם שוים לטובה שפירוש הש"ך הוא עקר גם הרב חל"מ באהע"ז סקי"ח פירש גם הוא כהש"ך ופירש דמה שכתב הש"ע אלמנה שגבתה הוא לאו דוקא הרי כולם שוים לטובה דפירוש הגהות אשיר"י דפסק מור"ם בס' ק"ז הוא דיכול המלוה לעקל קבורת הלוה וגם דהסמ"ע