קרני רא"ם קמו

זהו הנלע"ד וצו"ם וימ"ן שבט התרס"ד לפ"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ס"ד שאלה מעיר דאר לבידא יע"ה מעשה שהיה כך היה בראובן שמתה אשתו הראשונה ורצה לקחת לו אשה אחרת. ולעת מצא זו אשה. עמד ונתן במ"ב חצי חצר הידועה לו בתורת מתנה לשלשת בניו הי"ו ואח"כ נשא אשה אחרת ומת והן היום עמדו הבנים למכור הקרקע הנז' וביען ששנים מן הבנים הנז' עדיין לא הגיעו לכלל עשרים על זה נשאל הרב ח"ע כמוהרי"ם נר"ו אם יכולים למכור. ופסק להם דיכולים למכור הואל וזה הקרקע הוא בידם בתורת מתנה ולא בתורת ירושה. אלה היו דברי הרב הפוסק נר"ו. וכשבא לידי הוספתי נופך שפי'ר ואלה היו דברי בקצור: ראיתי מה שפסק או"ע הרב פחד יצחק יהיה בעזרו האמת אגיד דהואל ובתורת מתנה באה קרקע זו לידם ודאי דיכולים למכור ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דמה שאמרו פחות מבן עשרים שאינו יכיל למכור הוא דוקא ביורש בנכסי אביו משום דהוי מילתא דשכיחא אבל ביורש בשאר קרובים יכול למכור משום מילתא דלא שכיחא יעו"ש עכ"ז במתנת בריא שנתן האב להבן אין דינה כירושה שירש מן האב אלא הרי ס"ל בפשיטות דמתנה אפילו מאב לבן הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה ועיין בב"י סרל"ה ששם באו דברי הרמב"ם מפורשים יע"ש וא"כ פשוט דאפילו שני הבנים אלו עדיין לא באו לכלל עשרים יכולים למכור מתנה זו: אך מה שיש להסתפק בזה הוא הואל וחזינן דמתנת האב הנז' לשלשת בניו לא היתה אלא אחר מיתת אמם סמוך לקחת לו אשה שניה א"כ השכל והדעת נוטה לומר דלא נתן להם אלא בשביל ירושת אמם בשביל זה סלקם בקרקע זו נגד מה שהיה ראוי להם ליטול מאביהם מפאת ירושת אמם וא"כ הואל ומפאת ירושת אמם זכו א"כ הדר דינא למאי דקי"ל כל הקרקע הבאה בירושה הן מצד אביו הן מצד שאר קרובים פחות מבן עשרים אין מכירתו מכירה כמ"ש בס' רל"ה ס"ט יעו"ש: הן אמת שלכאורה יעלה על הדעת לטעות ולומר בנדו"ד אפילו המצא ימצא כתוב בשטר מתנה זו שנתנה להם אביהם מפאת ירושת אמם היה מקום לומר דאפילו פחות מבן עשרים יכול למכור יען דהואל וירושת הבנים אלו אינה ירושה גמורה אלא מפאת חוב כתובת אמם זכו א"כ הוי כאלו גבו אותה בחוב שהניחה להם אמם כתוב על אביהם. וכמו שראיתי להרב תוש"י ח"ב סק"ז שנשאל על פחות מבן עשרים שסלק ידו לאביו מפאת ירושת אמו יעו"ש שכתב הרב דהוי סלוקו סלוק ויהב שם הרב טעמא ותבלין לזה ובכלל הטעם כתב ז"ל עוד יש לאלוה מילין לקיים הסלוק והזכייה דהבן שאפילו נחשוב הסלוק כמכר מאחר שעקר הירושה שיורש הבן באמו אינה אלא מפאת כתובת אמי שאינה אלא חוב בעלמא על אביו שאין לי זכייה בגוף הנכסים וכו' שאפע"פ שאינו יכול לסלקו לכתחילה בדמים אלא בחצי גוף הנכסים מחמת התקנה מ"מ אם ברצוני נתרצה וסלק עצמו בדמים סלוקו סלוק ולא חשיב מוכר קרקע פחות מבן עשרים כיון דמה"ד ואף מן התקנה לא ירש אלא חוב הכתובה שהוא דמים ודומה לזה ראיתי בכתבי הראשונים וכו' ע"ש עכל"ה וא"כ לפי זה היה מקום כאן לומר דבנים אלו לא נקראו יורשים אלא כאלו קנאו קרקע מאביהם מפאת הכתובה שנושים מאביהם וא"כ הוא הדר דינא שיהיה מקחן מקח הואל והם יודעים בטיב משא ומתן וכמ"ש בס' רל"ה ס"ח יעו"ש ובס"ט ובסמ"ע שם שקרקע שקנאה בעצמו יכול למוכרה פחות מבן עשרים וא"כ גם כאן הוי כאלו קנאוה בנים אלו מאביהם ויכולים למכור: אלא דראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה בס' בי"ת יאוד"א סל"ד שכתב ז"ל מוריש שהניח שט"ח ועמד בנו היורש ותבעו בפני ב"ד והגבוהו קרקע הלוה נפל הספק אם הוא פחות מבן עשרים אם יכול למכור כמו שרשאי למכור גוף השטר בכתו"מ ההוא אמר שהוא רשאי ודינו כמטלטלין ונלע"ד שאינו רשאי לפי הטעם שאמרו משום דמקרבא דעתיה אזוזי דהא לא שללו אלא קרקע שלו שקנאו או שינתן לו במתנה כדאיתא בס' רל"ה עכ"ל. הרי לפניך דאפילו חשבינן ליה כאלו גבה קרקע זו מאביו בחוב עכ"ז ס"ל להרב מוהרי"ע ז"ל לא מהני ואפילו לדעת החולקים שם נלע"ד דכאן יודו דדוקא התם בשט"ח שסכומו ידוע כמה נושים בלוה ויודעים בכמה קבלו קרקע זו הוא דסברי יכולים למכור אבל בכגון נדו"ד שקבלוה מפאת ירושת אמם ולא ידעו כמה הוא שוויה המעט הוא אם רב זה פשוט דאפילו החולקים שם יודו כאן דאינם יכולים למכור הואל ומפורש בשטר דמפאת אמם זיכה להם: אך אם באמת שטר מתנה זו אין בו גלוי מילתא שהוא מפאת ירושת אמם הגם דקרוב לדעת לומר דלא נתן מתנה זו אלא הואל ומחויב הוא להם בירושת אמם עכ"ז אין לדון על שטר זה אלא באשר הוא שם והואל ובשטר כתוב מתנת בריא סתם מי הביאנו לומר דילמא מפאת ירושת אמם כתב להם מתנה זו הרי איפכא איכא למימר דלמה לא נתפרש בשטר שנתן להם קרקע מפאת ירושה ולמה הוצרך לכתוב להם בתורת מתנת בריא אדרבא מן הראוי היה להם לכתוב שזיכה להם מפאת ירושת אמם אלא ודאי דלא נתן אותה להם אלא במתנת חנם ומה שנתן אותה להם אחר מיתת אמם אפשר הואל ורצה לישא אשה על אמם רצה להפיס דעתם במתנה זו הגם שלא היה חייב להם בשום דבר דאפשר סמוך למיתת אמם לא היה שום דבר מה לחלוק עמהם ולא נתן כי אם בתורת מתנה. ואפילו אם תרצה לומר דהדבר ספק אם מתנת חנם היא או מפאת ירושת אמם עכ"פ הואל ושטר מתנה סתום לפנינו אין לדון אלא באשר הוא שם וכמו שבא הדבר בדברי הש"ע בס' ס"א סט"ו שכתב שם מדקדקין השטר ודנין עליו יעו"ש בש"ע ונושאי כליו