קרני רא"ם קמ

סימן ס"א שאלה מהרב המופלא מוהר"ר יהודה מויאל נר"ו הרב של מוגאדור יע"ה ידיד ה' ואוהבו הרב המופלא וכבוד ה' מלא דיינא דלע"ד מוהר"ר אנקאווא הי"ו שלם לך וכו' אמרתי להודיעך שנשאלתי בשני אחים שהיו שותפים ומת אחד מהם והניח בן קטן וזה האח הנשאר הביא פנקס השותפ' שבינו ובין אחיו הנעדר ועוד אומר שיש עדיין בידו איזה רווחים מעסק השותפ' ועל זה נסתפקתי אם מחשיב למשיב אבידה ויפטר מהשותפות או לא: גם נשאלתי אם יכול זה השותף הנשאר לטעון שלא ישבע עד שיגדל היתום ויתבענו אולי ימחול לו כשיגדל. שוב אחר כן ראיתי בס' נתיבות המשפט שכתב שהרב התומים נסתפק בנדון הזה שהודה השותף בסך אחד שהוא תחת ידו משל שותפות אם נדמה זה לנדון סלעין דינרים סתם וסיים הרב פ"ת דבתשובת ח"ץ פשיטא ליה דבכל אופן חייב להשבע ע"פ וא"ך לא שבקינן פשיטותיה דהרב ח"ץ משום ספיקו דהרב התומים על כל פנים יודעני מעכ"ת אם נמצא איזה חולק על הח"ץ גם יודעני דעתו הרחבה ממה שטען שלא ישבע עתה אילי יגדל היתום וימחול לו: גם יודעני כת"ר מה היא סברתך במעשה שבא לידי באשה אחת מתקוטטת עם בעלה ועקר הקטטה היא בשביל שתמכור נכסי מלוג שלה ותתן לו מעותיהם ונוסף על זה שזה דרכו לשתות מים שרופים הרבה עד גדר על כתף יסבלוהו להביאו אל ביתו. עתה הפעם הזאת קבלה על עצמה למרוד בו ויכתבו ויתנו ביד בעלה שהיא מורדת עליו וילך לקחת לו אשה אחרת וכאשר שמע הבעל שזה האשה רצונה למרוד בו כדי שתקדיש נכסיה מעתה ולשעה אחת קודם פטירתה ותמכור לצורך מזונותיה אזי הבעל לא רצה לתובעה במה שמרדה בו והמתין לה אולי תחזור ממרדה ונסתפקתי אם נקבל טענת האשה שאמרה שעתה שאין בעלה רוצה לשלוח סיבדי"ץ להתרות בה לכן מרצונה הטוב בשמחה רצתה שהב"ד יכתבו עליה דין מורדת ותשבע בתפלין שלא תחזור בה אבקשה מכת"ר על כל פרט ופרט תשובתו מהרה תצמ"ח ושלם וכו' עה' יאודא מויאל סי"ט: הנה ראיתי מה שנסתפק מנ"ר בשותף זה הואיל ויש בידו ריוח מהשותפ' אם יחשיב למשיב אבידה להפטר משבועה. ועיננו הפקוחות המה ראו מה שנסתפק הרב התומים ומה שסיים עליו הפת"ש משם הרב ח"ץ דמפשט פשיטא ליה דבכל ענין נשבע אך הרב מנ"ר אריה נעשה שו"אל אם יש איזה פוסק שסובר דיחשב למשיב אבידה ויפטר משבועה ע"ך האמת ודאי אם המצא ימצא איזה פוסק שיפטור בזה כוותיה נקטינן דיכול לומר קי"ל ליפטר מן השבועה וכמ"ש הש"ך בס' פ"ז סק"י משם הראשונים עו"ע גם מדין קי"ל ידיע דהגם דלא טען איהי אנן טענינן ליה ועל זה הואיל ודעת מ"ר למצדד אצדודי לזכות לשותף זה להחשיבו משיב אבידה על זה חפשתי בספרי הקודש אשר לפני בס' כנה"ג ושאר בעלי אסופות ולא מצאתי מזה ובודאי כוותיה דמור מסתברא שאין לנו להניח פשיטותיה דהרב ח"ץ וצריך לישבע: ומה גם אפילו להרב התומים נראה בנדו"ד גם הוא יודה דצריך לישבע הואיל והשותפ' היתה ידועה דהא הרב התומים לא כתב דינו אלא על דין דגדול שהודה לקטן שהיה שותפו שכתב מר"ן בס' צ"ו דחייב לישבע משום מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן אלבא דהרמב"ם על זה הרב התומים ז"ל כתב ז"ל ואם הודה שיש לו עדיין ממון השותפו' צ"ע אם ישבע דאף דמיגו לאפטירי משבועה לא אמרינן מ"מ הא הוי כמשיב אבידה בהודה לקטן ותקנת חכמים משיב אבידה לא ישבע וכמ"ש בס' פ"ח לכן צ"ע עכ"ל עיניך תחזינה משרים דלא נסתפק אלא בהודה לקטן שהיה שותפו הוא דנסתפק אם הודה לו שיש לו עדיין ממון השותפות אבל בדינא דהודה לגדול שהיה שותפו האמור בס' צ"ג שם לא נפל לו ספק זה: ומוכרח לחלק ולומר דלא נסתפק אלא בתביעת קטן דוקא דהואיל והיה יכול לטעון מעולם לא הייתי שותפך ולא הוי מעיז עכ"פ הגם שאנו אומרים חייב לישבע משום מיגו לאפטירי משבועה לא אמרינן עכ"פ יהנה לן מיגו זה היכא דאמור עדיין יש בידו מממון השותפות דהוי משיב אבידה דאי בעי הוה אמר לא הוי שותף מעולם. אבל בגדול דהוי מעיז לא דדוקא בקטן הוא דליכא גביה העזה כמ"ש הסמ"ע בס' צ"ו אבל בגדול דהוי העזה לגביה לומר דלא היה שותפו מעולם וכו' וכמ"ש הסמ"ע בס' צ"ג סק"ט והגם דשם שם נאמר דמיגו דהעזה הוי מיגו טוב לפוטרו משבועת השותפ' הואיל והיא תקנת חכמים ובשביל זה הוצרכו לומר דטעמא דלא מפטר הוא משום מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן יעו"ש בס' צ"ג סק"ט ובש"ך שם עכ"פ לדעת הרב התומים ס"ל דוקא בקטן הוא שיש להסתפק הואיל ולאו בר העזה הוא לגביה מחשיב משיב אבידה אבל בגדול לא נסתפק וא"ך משמע דבהודה לשותף שהיה שותפו ועדיין מהריוח תחת ידו לא חשיב ליה הרב למשיב אבידה כ"ש בהיה ידוע כנדו"ד דחשיב ליה מור כאלו יש עדים שהם שותפים הואיל והדבר קלא אית ליה ודאי אפילו מודה שיש בידו מעט ריוח לא מחשיב משיב אבידה אפילו לדעת התומים וא"ך הרי אלבא דכ"ע לא מבעייא לדעת הרב נתיבות המשפט דדחה ספיקו של דעת התומים ולדעת הרב ח"ץ שהביא כת"ר פשיטא דחייב לישבע אלא דנדו"ד אפילו התומים יודה דלא נסתפק אלא בהודה לקטן וכמש"ל: ועל מה שנסתפק כת"ר אם יכול לטעון לא אשבע עתה שמא יגדל וימחול לי לכאורה היה נראה שיש כאן מקום להסתפק והוא ממה שמצינו לרבינו הטו"ר אהע"ז ס' צ"ו שכתב ז"ל אם היורשים קטנים והאפוטרו' רוצים להשביעה והיא אומרת שאינה רוצה לישבע מד שיגדלו בניה כי שמא ימחלו לה כתב אדוני אבי הרא"ש שאין שומעין לה אלא לא תטול כלום עד שתשבע ע"ך מזה נראה שיש לצדד לכאן ולכאן דיכולים לומר דדוקא בבאה ליטול הוא דאין שומעין לה אבל במקום שלא באה ליטול וכגון נדו"ד איכא למימר דיכול לומר לא אשבע עתה דילמא יגדל וימחול: