קרני רא"ם קלט

אביי ורבא היא בממון וא"ך נימא דגם הר"ן הכי ס"ל דבאיסורא לא אמרינן הואיל ובממונא הוא מחלוקת אביי ורבא אלא ודאי פשוט דלדעת הר"ן הוא מילתא פסיקתא דבכל מקום לא אמרינן הואיל במקום חסרון ממון וא"ך הואיל והש"ע מצינו לו בס' תמ"א פסק כשטת הר"ן דאפילו הגיע הזמן אחר הפסח אינו עובר בודאי דאזיל בשטת הר"ן דלא אמרינן הואיל במחוסר ממונא ואתכא דמר"ן סמכינן וא"ך הרי לך בנדו"ד הגם שעברו ימי המשכונה שלא היה יכול לפדות והגיעו הימים שיש בידו רשות עכ"ז לא אמרינן הואיל ובידו לפדות יכול הממשכן לומר דילמא יום מחר או מחרתו תבוא להוציאני דהואיל ומחוסר ממון לפדייה לא אמרינן הואיל לא כן בשלמו ימי השכירות דאין מי שיעכב בידו דין הוא דתיכף אחרי ימי השלמתן יכול לטעון גוא"א ופשוט: עוד יש לחלק בין שלמו ימי השכירות לשלמו ימי קצבת זמן שאינו יכול לפדות דבשלמא שלמו ימי השכירות הגם שבעל הקרקע אומר לו הניחה מושכרת בידך עכ"ז יכול הלה לומר גוא"א כי אין ברצוני לגדל פרע שכירות ורצוני הוא לקחתה מידך ולא אפסיד השכירות אבל במשכונה הגם שנשלם הקץ שלא היה יכול לפדות עכ"ז בעל הקרקע יכול לומר למה לך לתבוע גוא"א הרי הקרקע בידך ואין לך הזק ראיה ממני שאני עומד בחוץ ואי משום שכירות הרי היא משכונה בידך ואין אתה משלם שכירות ואכ"ן לעת שנרצה לפדות הרשות בידך לתבוע גוא"א ופשוט: ומעתה הנה באתי למה שבא לפני כת"ר בראובן ושמעון שיש להם בית בשותפות ועומדת לשכירות יען שאינה ראויה לדירה לשום אחד משניהם ומחמת שיש להם בה בטלה לפעמים שאין מוצאים להשכירה על זה עמד אחד משותפים ואמר לחבירו גוא"א ובזה ידידי רצה לסמוך על מ"ש מהריב"ו זלה"ה בלקוטים משם מהרש"ך דלית גוא"א אלא ברוצה אותה לעצמו ולא להשכירה לאחרים אך ידידי ראה והתבונן דדעת מהרש"ך זאת היא סברת מור"ם דס"ק ע"ח ס"ו ופשט דברי מור"ם הוא חולק על הש"ע דפסק כהרמב"ם וא"ך הדר דינא לדעת הש"ע אפילו ברוצה לאוגדה יותר משוויה ולהשכירה לאחר כדין גוא"א דקי"ל יכול לאוגדה יותר משוויה עכ"ז יכול לאוגדה אדעתא למוכרה לאחריני ועל זה ידידי הוקשה לו היאך מהריב"ו זלה"ה כתב לדברי מהרש"ך סתמא כהלכה פסוקה ודבריו הם נגד הש"ע ומזה הידיד סליק בתימא באמת תמהתי על המראה שרצה לקרב המרוחקים בזרוע דלעד"ן דלא קרב זה אל זה דדברי הרמב"ם והרא"ש דפסקו הש"ע ומור"ם הם איירי בעני הבא למכור בשביל שהוא צריך למעות בזה היא דלהרמב"ם והש"ע יכול העני לכוף לעשיר לקנות או למכור אדעתא למכור לאחריני ולהרמב"ם ומור"ם דפסק כוותיה ס"ל דאפילו בעני הצריך למכור אפילו הכי אינו יכול לומר גוא"א כדי למכור לאחרים אבל מהרש"ך לא בזה דבר אלא במי שאינו צריך למעות אלא אדרבא רצונו הוא לאוגדו כדי להשכירו לאחרים שהרי הכי הוא דברי מהרש"ך דלא אמרינן גוא"א אלא כשרוצה אותה לעצמו לדור בה אבל להשכירה לאחרים לא עכ"ל הרי לא דבר אלא במי שרוצה לאגוד ולשכור ולא לאגוד ולמכור דלאגוד ולמכור מי הביאהו למהרש"ך להכניס עצמו במחלוקת הרמב"ם והרא"ש אלא מהרש"ך איירי או בראובן ושמעון הדרים בחצר אחת ואחד מהם אימר לחבירו גוא"א וכוונתו היא להוציא חבירו ולהשכיר אותו מקים לשוכר אחר בזה דבר מהרש"ך דאינו יכול דהואיל וסוף סוף יביא שוכר אחר ויהיה לו הז"ר ממני א"ך מה לי זה השותף הדר עמו עתה או אחר עיין במור"ם סקנ"ד סט"ז דמשם באירה דמה לי הז"ר מזה או מזה בקיצור באופן זה דבר מהרש"ך שאינו יכול לאוגדה אדעתא להשכירה לאחרים ומכ"ש בראובן ושמעון השותפים בחצר ולא היו שניהם דרים בחצר ובא אחד לאגוד כדי שישכירה ולהרויח השכירות בזה האופנים הוא שדבר מהרש"ך וזה מוסכם אפילו לדעת הרמב"ם והלכה ומורין כן אליבא דכו"ע: ומעתה נחזי אנן הנדון שבא לפני כת"ר בראובן ושמעון זה שיש להם בית בשותפות ואינה ראויה לדירת שום אחד מהם אלא לשכירות עומדת בודאי דלא יוכל שום אחד לומר גוא"א דממה נפשך אם ראובן ושמעון זה הם דרים בחצר אחת וכל אחד יש לו בית דירתו וזה הבית המשותפת אינה ראויה לדירה כי אם לשכירות א"ך הרי אינם רוצים עתה לעשות גוא"א כי אם בהאי ביתא ולישאר שניהם דרים בחצר אחת וא"ך לא נסתלק מהם הז"ר וא"ך הרי לדעת הרשב"ש בררנו דבמקום שאין הז"ר אינו כופהו לגוא"א וגם דעת מהרש"ך דכתב דגוא"א להשכירה לאחרים ליכא ודאי טעמו הוא ג"ך כהרשב"ש דלא אמרו גוא"א אלא במקום הז"ר אבל זה שרוצה להשכירה לאחריני ולא נמלט מהז"ר אין בו גוא"א: ואם ראובן ושמעון זה אינם דרים בחצר בשניהם או אחד דר ואחד אינו דר וזה תובע גוא"א להשכירה להאי ביתא לאחריני פשוט ג"ך דבין לדעת הרשב"ש בין לדעת מהרש"ך ליכא גוא"א אפילו דתובע גוא"א הוא הדר בחצר הואיל ורצוני היא להשכירה לאחרים ולא לדור בה א"ך מה הזק ראיה יש לנו לביא בטענת גוא"א מכ"ש השותף שאינו דר בחצר פשוט שלא יכול לכפות לשותף הדר בחצר שיש בה אותה בית הנשכרת לאחרים שאינו יכול לכוף לשותף הדר באותה חצר לומר גוא"א ופשוט ולית דין ולית דיין: אלא דבדרך אגב אודיעה נא לידידי מאי דתמיהא בהאי עובדא היאך איתרע שראובן ושמעון הם שותפים בהאי ביתא ואינה ראויה לדור בה שום אחד אלא משכירים אותה היאך איתרע שאחד תובע גוא"א ואחד מעכב היתכן ענין זה דמאי דעתיה דהאי דבעי לאוגדה בשוויה ויחזור להשכירה ולפעמים יפסיד יומי דבטלה: גם מאי דעתיה דהאי דמעכב עליה הרי בית זה אינה עומדת אלא לשכירות ומה לי ישכירה לאחר או לשותפו זה בשוויה גם אעקרא דדינא קשייא הואיל וזה השותף רוצה הוא לשוכרה קודם לכל אדם אתמיהא. זהו הנלע"ד וצוי'"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט