קרני רא"ם קלו

בא הוא לומר דאין צריך נראו לו ובודאי כוונת דבריו דכמו דדברי הסמ"ע הם איירי דבנראו לו מעות צריך לקבל חרם אפילו בבא לפורעו במטלטלין עלה ג"ך קאי הסמ"ע דאמר אפילו לא נראו לו צריך לקבל חרם היינו אפילו במקום שבא לפורעו במטל' ואני לפי קוצ"ד חוכך הייתי בדברי הסמ"ע אלו דמנ"ל לומר דאפילו לא נראו לו המעות צריך לקבל חרם במקום שבא לפורעו במטל' דילמא לדעת מר"ן לא הזקיקו לחרם אלא בנראו לו מעות ותלה אותם באחר אבל היכא דלא נראו לו ובא לפורעו טלטול נימא דאין צריך חרם. ומאי דמייתי הסמ"ע ממ"ש הטו"ר והש"ע סיו"ד לא ידעתי היכן רמיזה הרי שם הכי הוא לשון הש"ע ז"ל ואם לא הספיקו המטל' מגבים לו קרקע אחר שיחרימו על כל מי שיש לו מטלטל' וכו' וא"ך נימא דדוקא בבא לגבותו קרקע הוא דהצריכו חרם אבל בבא להגבותו מטלטלין נימא דלא צריך: ולא מלבד זה אלא גם הסמ"ע עצמי נראה מדבריו בס' צ"ט דדעתו הוא בבא לפורעו בטלטול אין צריך לקבל חרם אם יש לו מעות דהא מצינו לו בס' צ"ט סק"א שכתב ז"ל ואם אמר שאין לו מעות או מטלט' ורוצה לפרוע בקרקע מחרמין אמי שיש לו מעות או מטל' ואינו רוצה לפרוע מהן כי אם בקרקע וכו' דברי הסמ"ע אלו פשיטים לפניהם ולאחריהם דדוקא בבא לפורעו קרקע הוא דמצריך חרם ואין להתעקש לפרש בו שום פירוש אחר כי לא יוצדק וא"ך באמת צריך להתיישב כיצד יוצדקו דבריו אלה דס' צ"ט עם דבריו הנו' דסק"א סק"ב דמשם משמע דגם בבא לפורעו מטלטלין משמע צריך לקבל חרם שאין לו מעות ועל זה מוכרחים אנחנו לפרש ולומר דגם דברי הסמ"ע דס' ק"א ודאי הכי הוא ולא קאי התם ג"ך אלא בבא לפורעו בקרקע ועל זה הוא דאמר צריך לקבל חרם אפילו לא ראו בידו המעות וכוונתו הכי הוא גם אם לא ראו בידו מחרמין כמ"ש הטו"ר והמחבר בסמוך ס"י וכו' פירושו הוא אם לא ראו נמי מחרמין אם בא לפורעו קרקע שהוא דין הסמוך לקמן סיו"ד אבל בבא להגבותו מטלטל' הסמ"ע יסבור דאין צריך לחרם מדברי הסמ"ע אלו לבד הייתי חוכך ומה גם אחרי ראותי הדבר מפורש בס' ויאמר יצחק בסוף הספר בדינים הנפרדים שאסף איש טהור ששם בס"ח כתב משם כנה"ג משם מהר"ש הלוי דהא דכתב הש"ע סק"א אין משבעין אבל מחרמין היינו דוקא כשבא לפורעו קרקע אבל אם בא לפורעו מטלט' אפילו חרם אין צריך יע"ש גם נוסף על זה ראיתי להרב זכו"ל ח"א אות זיי"ן שהביא משם הרב החביב דנקטינן כסברת הר"ש הלוי הנז' והוסיף עוד וכתב דב"מ כתב ז"ל הא דקי"ל דבע"ח גובה מטלטלין אחר שיחרימו אם אין לו מעות היינו דוקא במלוה סתם שחייב לו ולא פירש מה יפרע לו אבל בשטרות שלנו שכתוב בהם נתחייב פלוני לפלוני לפרוע לו מעות ולא יוכל לדחותו אצל מטלטלין אלא נותנים לו זמן למכור ולפרוע יע"ש עכ"ל דב"ר מש"ה הצריך. והרב זכו"ל תמה עליו במ"ש בדבריו כמ"ש בחומ"ש סק"א וכו' דאדרבא מדברי מר"ן פשוט דאינו מקבל חרם בבא לפורעו מטלט' יעו"ש שהרבה להביא כמה פוסקים דס"ל דא"ץ לקבל חרם אם בא לפרוע מטלטלים וכתב דכך הלכה העלה והוסיף עוד וכתב לבסוף דאחר ימים שרטט למ"ד רבו זלה"ה על דינא פתגם והשב לו על זה דכך הוא דן דאם השטר סתום שאין בו תנאי שיפרע מעות בעין אינו מחרים עליו כיון שיכול להגבותו מטלטלים וכו' ואם מפורש בשטר מעות בעין ג"ך אינו מחרים כך אני אומר שהוא חייב ליתן לו מעות דוקא עכ"ל. המורם מכל האמור דבין לדעת הסמ"ע בין לדעת מהר"ש הלוי בין לדעת רבו של זכו"ל והרבה פוסקים זלה"ה שהביא הרב זכו"ל כולם שוים לטובה דאין מחרמין ולא מצאנו למי שאמר סברא זו דמחרמין בבא לפורעו במטלטלים אלא הרב דב"מ ועל זה גדלה תמיהתי היאך הראשונים נעלמו מעניהם סברת חבל נביאים הפוטרים וקבעו הלכה כדעת הרב דב"ר מש"ה ולא נחה דעתי באמת עד שמצאתי וראיתי בס' התקנות סל"ה פס"ד אחד שכתוב בו בענין אשה שתבעה כתובתה והיה כתוב במעות מוטבע והבעל היה טוען שאין לו כי אם קרקע ומטלט' ועל זה כתבו זל"ה אחר שנשאנו וכתבנו בענין זה הטיב גזרנו שיחרימו ח"ס לפני הבעל אם יש לו מעות מוטבע כסף או זהב או כלי כסף או כלי זהב שיתננו לפירעון האשה ואחר שיברר כל מה שיש לו מעות וזהב יתנהו לפירעון כתובה ומה שיחסר לפירעון כתובתה יפרענו בטלטול כפי מה ששוה מיד ואם לא יספק הטלטול לפירעון כתובתה יפרע לה קרקע וכו' והגם שכתוב בכתובתה שנתחייב לפרוע במעות המוטבעי' לא כתב רק לענין אם יוסיפו עליו או יגרעו ממנו וכו' אמנם לענין הפירעון הואיל וכפי הדין כתובתה של אשה בזבורית אפע"פ שכתוב בה בפירוש במנה ומאתים דאינון מזוזי כספא אינו מועיל תנאי המטבע אלא זולת לענין הנז' דלא עדיפא אשה מבע"ח וכמו שהדין בב"ח שאם לא כתב לו בפירוש שיפרע במעות בעין רשאי לפרוע שוה כסף כן בפירעון כתובה הואיל ולא כתב לה שיפרע במעות ולא בדבר אחר רשאי לפרוע שוה כסף לכן הסכמנו אנחנו החתומים שדין פירעון כתובה ובע"ח בזמנינו שוה. וחתומים על זה שבעה קני מנורה רבנן סבוראי וקמאי משנת שכ"ל טוב יעו"ש נקטינן מדבריהם דהשוו דינה של אשה לדין בע"ח שלא היה כתוב שטרו בדורוס בעין דכמו דבבע"ח יכול לסלקו בטלטול גם האשה הכי הוא. ומצינו לו שהצריך לבעל לקבל חרם שאין לו מעות בעין ממה לפרוע הרי לך דבמקום שצריך הבע"ח לקבל הטלטול אינו מקבלו אלא אחר שיחרם על הלוה שאין לו מעות בעין והואיל ומצינו לרבנן קמאי דבני מערבא הכי ס"ל בודאי בעקבותייהו הלכו קדמנינו: אך באמת עדיין לגבי שט"ח שכתוב בהם בדורוס בעין ואינו יכול לסלקו בטלטול הרי מצאנו להרב דב"מ ולרבו של הרב זכו"ל זלה"ה שכתבו בפשיטות דאין צריך לקבל חרם וא"ך על מה סמכו להצריך חרם הואיל ולא נמצא מפורש בשום פוסק שצריך לקבל חרם ואולי באמת סמיכותם הוא על מה שכתבנו בריש אמר דמסימן קו"פ מוכח דבשביל עכבת הממון אפילו בשביל זמן קטן מחרמין וג"ך כאן יכיל לטעון אולי יש לו מעות ואינו רוצה להיות נדחה למכירת המטלטלים ודלא כהרבנים הנז' דלא מצריכי להחרים: ומעתה הבוא נבוא על פתגם דינא שבא לפני מור בשמעון שמשכן חלקו ביד ראובן ואח"ז בא