קרני רא"ם קלה

כלל ורוצה לסדר נכסיו ולישבע מה טיבו של חרם זה: גם מחלה אני פ"א לחיות לי דעתו דעת עליון במעשה שבא לפני. ראובן ושמעון שותפים בבית אחת ושמעון משכן חלקו שבאותו בית ביד ראובן ואחר זמן בא ראובן לעשות גוא"א עם שמעון ודנתי שהדין עם ראובן כיון שאין בה דין חלוקה אלא שאח"ך ראיתי תשובה להרה"ג מש"י ח"ג ס"ק ע"ו כנדו"ד ופסק מאחר שהיא ממושכנת בידו ולא יש לו הזק ראיה ולא שום צער אין יכול לבוא בטענת גוא"א והביא שכך כתב הרשב"ש שאפילו שכורה בידו אין יכול לכופו לגוא"א ומזה נמשך להרב לומר שבכל אדם דעלמא שבא לעשות עם חבירו גוא"א ולכופו על כך יכול חבירו לומר לו נשכיר אותה לך בשומתה ואל תצריכני לגוא"א יעו"ש בדב"ק ואני בעוניי מה שנמשך להרב לומר שבבוא אדם לעשות גוא"א יכול חבירו לומר נשכיר חלקי לך בשומתו והוא בעיני פלא דבקל נוכל לדחות דינא דגוא"א וכל כי הא לא הוו שתקי הפוסקים ובלאו הכי זה נגד השכל מתרי טעמי חדא דיאמר התובע אין רצוני לתת שכירות של כל חו"ח שנית דיכול התובע לומר עתה מצויים בידי המעות לעשות גוא"א ולזמן אחר אפשר לא ומזה שגבו דברי הרב ממני והיותר תימה הואיל וראיתי להרב ה' ח"א שי"ג שכתב בסוף התשובה וז"ל ועדיין צריך לידע באם היה בהפך ששמעון תבע וכו' הרי שבזאת התשובה פשיטה ליה להרב דאף שהיה משכונה בידו והיא עדיין בתוך הזמן שאינו יכול לפדות אפילו הכי יכול לתבוע גוא"א וזה פלא שהוא הפך אותה תשובה והגם שאין תלמיד כמוני מכריע מ"מ אם יראה בעיני אדוני לענין דינא שלא כאותם שתי תשובות והעיקר הוא דאם היא שכורה בידו לזמן בזה הסברה נותנת דאין יכול לתבוע גוא"א שהרי זה מעקרא במשכנה לזמן גילה דעתו דניחא ליה בשכירות וג"ך בזה אינו יכול לומר לו איידי דביני ביני יצאו המעות מידי ותבוא להוציאני שהרי היא שכורה בידו לזמן ויכול להיות דהרשב"ש שהביא הרב בזה מיירי בשכורה לזמן אבל בשכורה סתם או שאינה שכורה אלא שהנתבע אומר נשכרנה לך לזמן. הדין עם התובע לכופו לגוא"א דמימלא ימשך לנו בנדו"ד שעבר זמן שאינו יכול לסלקו הו"ל כאלו שכורה לזמן ועבר זמן כיון שיכול לפדות זהו מה שנלע"ד אם יסכים עמי מני"ר בדעתו הרחבה: עוד מחלה אני פני או"ע אחי וראש לחוות לי דעתו הרחבה במה שבא לפנינו מעשים בכל יום בראובן ושמעון שיש להם בשותפ' בית אחת ועומדת לשכירות יען שאינה ראויה לדירה לשום אחד מהם ומחמת שלפעמים היא בטילה משכירות עמד אחד מהשותפים ואמר לחבירו גוא"א בשכירות בשיוויה וחבירו משיב נמתין עד שיבוא שוכר ונחלוק השכירות ואינו רוצה לעשות גוא"א ובזה אנו דנים ע"פ מה שהביא הרב מהריב"ו בלקוטים שלו משם כנה"ג שכתב משם מהרש"ך דלית דינא דגוא"א אלא כשרוצה אותה לעצמו לדור בה אבל להשכירה לאחרים לא אלא שעתה ראיתי שאותה סברא שכתב הרב מהריב"ו משם כנה"ג ומהרש"ך היא סברת מור"ם ס"ו שהיא סברת הרא"ש שהביא הטו"ר סכ"ח אבל מר"ן פסק כסברת הרמב"ם יכו' וא"ך תמיהני איך מהריב"ו ז"ל הביא לסברת הרש"ך להלכה סתומה. על הכל יודיעני דעתו הרמה ונשגבה וכו' מאתי אהובך. החותם על זה הרב המופלה מר דיינא כמוהר"ר חיים יקותיאל בירדוגו נר"ו: תשובה השקפתי לטוב על כל מ"ש כתר והנה באתי להשיב על הראשין ראשון תחילה ראיתי מאי דתמה מר על מה שטען יצחק המורשה שהרמ"ע יקבל חרם קודם הסדור וכתר תמה על חרם זה מה טיבו הואל ועתיד לישבע כתקנת הגאונים וכו' האמת אגיד שכך מורגל בעירינו מבתי דינין שלפנינו ונלע"ד שנתייסד להם חרם זה הואל ומצינו למר"ן בס"ק שפסק שנותנים ללוה זמן שלשים יום והוסיף מור"ם וכתב דהוא הדין אם נראה להם לפחות פוחתין ובודאי הכוונה היא אם יראה לבדי"ץ דסגי בשלשה או ארבעה ימים די ומצינו שם למר"ן שסיים וכתב דאם ירצה המלוה יחרים על הלוה אם יש לו מעות ודברי מר"ן הם ודאי בין על זמן שלשים או פחות אם ירצה יחרים וא"ך הואיל ומצינו שיכול להחרים בין על זמן מרובה או מועט א"ך ממנו נלמ"ד ג"ך בטוען שאין לו במה לשלם וצריך לסדר נכסיו הגם שאחר הסדור צריך לישבע כתקנת הגאונים עכ"פ הרי יש המשך זמן ביני ביני שצריך בטול זמן לפנקיס נכסיו ואח"ך דוחה השבועה עד יום הכניסה ראשון וא"ך חיישינן דילמא לזה יש לו במה לשלם במעות בעין אלא מתכוון לדחות המלוה אולי יבואו בפושרי"ן ולא יבואו לידי שבועה אבל אם לא יבואו לידי פשרה ויהיה צריך לישבע יודה ועל זה חששו לרמאות והטילו עליו חרם ואין זו מן התימא: כל זה אני כותב להעמיד דברי רבותי זלה"ה שכך היו דנים ומרגילא בפומייהו דאנשי הלכה למעשה אך ידידי דע וראה שמעולם לא הזקקתי לשום לוה הבא לסדר נכסיו לקבל חרם שאין לו מעות יען כל מי שבא לפני וצריך לסדר נכסיו קרוב היה בעיני שאין בידו מאומה ועל מי ועל מה נקום להחרים עליו וסמכתי על זה יען שכך ראיתי להרב דברי ריבות סצ"ג שכתב דדוקא בטענת שמא חשוב מחרמין אבל בטענת שמא גרוע לא מחרמין ע"ש הן אמת דראיתי להרב זכו"ל שכתב דהכנה"ג כתב דנראה מהרשד"ם הפך מהר"י אדרב"י וכתב כנה"ג דמנהגו להטיל חר"ס וכו' עכ"ז במקום שצריך הלוה אח"ך לישבע שבועת הגאונים סמכתי על הרב דברי רבות הואיל והשמא גרוע: אלא דנוסף על זה חוכך הייתי שלא להזקיק חרם ללוה אפילו במקום דיש להסתפק שיש לו מעות ואינו עתיד לישבע שבועת הגאונים כגון לוה שאמר אין לו מעות במה לפרוע ומזקיקין אותו לסדר נכסיו ויכול להיות שנכסיו שיש לו יספיקו לגדל פרע החוב על זה הייתי חוכך שלא להזקיקו לקבל חרם הואיל ויכולין המטל' להספיק לפירעון והגם דהש"ע בסק"א כתב בא לפרוע אם יש לו מעות אינו יכול לדחותו אצל מקרקעי או מטלטלין וכו' ואם אין ידוע שיש לו מעות אין משביעין איתו ואפי' חזינן שיש לו מעות והוא אומר אינם שלי אין משביעין אבל מחרמין וכו' ודברי מר"ן אלו פשוטים המה דהיכא דיש לו מעות ואומר אינם שלו גם אם רוצה לפורעו במטל' ולא מזה המעות צריך לקבל חרם וכתב שם הסמ"ע סק"ב ז"ל גם אם לא ראו בידו המעות מחרמין כמ"ש הטו"ר והמחבר ס"י וכו' ופשט דברי הסמ"ע מורה דמאי דאמר הש"ע אם נראו מקבל חר"ס